התעררות בלילה

רינה שלום רב, צר היה לי לשמוע, שמשפחתך נחשפה לאירוע אלים וקשה שכזה. בטוחני שגם לך זו היתה חוויה לא קלה. כמו שהרגשת, אין צורך לשתף ילד בגילו של בנך בפרטי האירוע. תשובתך אליו היתה טובה. בנך צריך להרגיש מוגן ובטוח, כדי שלא ישליך את מה שראו עיניו על עצמו או על אחד מחברי המשפחה. בנוסף, יש להדגיש בפניו שאירוע זה הנו חריג, שלא קורה בדרך כלל בחגיגה או בקרנבל. ניתן לדבר איתו על הדברים שכן עושים בקרנבל, כמו: רוקדים, שרים, צוחקים, שמחים מתחפשים ועוד. כלומר להדגיש את המעשים הטובים, הנחמדים והשגרתיים שיש בקרנבל. דאגתך אליו אינה בכדי, ויש צורך לפקוח עיניים ולראות האם יש שינוי התנהגותי כלשהו, שיכול לסמן בעבורך על מצוקה, כמו: חוסר תיאבון, נדודי שינה, בכי, הצמדות מוגברת להוריו, התפרצויות ועוד. אם מופיעים סימפטומים אלו בשכיחות גבוהה, יש להתייעץ עם רופא ילדים. רגישות זו יכולה להופיע גם לאחר תקופה מסויימת, שבה הילד עיבד את החוויה. לכן, בחני את התנהגותו ואת תגובותיו מצד אחד, אך מהצד השני אל תעשי עניין כשאין עניין. כלומר אם בנך אינו מראה אותות מצוקה יש להניח לו. לגבי שנת הלילה – כדי להרגיל את בנך לישון במיטתו שוב, עלייך ראשית להחליט עם עצמך על שינוי התנהגותי שלך כלפיו. אם שינה משותפת מפריעה לך, יש להודיע לבנך מראש, שכאשר יתעורר בלילה ממיטתו, הוא לא יוכל לישון במיטתכם. כאשר הוא מתעורר ובא אלייכם, אין לדבר עימו, אין לחבקו ואין לנשקו. יש לומר לו בשקט, שכל אחד ישן במיטתו בלילה, ולהחזירו למיטה. יש לחזור על פעולה זו שוב ושוב עד שבנך יתרגל לישון במיטתו. תהליך זה אינו קל ואינו פשוט, ומצריך סבלנות, עקביות ואורך רוח, אך אם בנך יראה שאינך מתגמשת במקום זה, יחזור לישון במיטתו בהקדם. כמו-כן חשוב לעודדו ולחזקו על המאמץ שהוא עושה או על שיפור (גם הקל ביותר) במצב. בהצלחה ובשורות טובות, שירלי