ושוב התקפי זעם

הי שירלי. אשמח לקבל כמה טיפים להתמודדות עם התקפי זעם במקומות ציבוריים. בן שלי לאחרונה הפך למרדן של ממש, בן שנתיים וחצי. בהמשך להתכתבויות שלנו כאן שקלתי כמה דברים והיסקתי מסקנות רבות, אך כשמצליחים להתמודד עם משהו אחד באים דברים אחרים שיש להתמודד אים - וזה ברור - זה ילדים והם גדלים ומתפתחים. כשאני בחוץ עם הקטן\ לדוגמא בפארק אחרי הגן אנחנו נהנים ממש. הקטן נהנה ושמח משחק במתקנים וכ"ד אך כשמגיע הרגע ללכת מתחילות הבעיות. ילד מתנגד בתקוף ללכת ופשוט נזרק על האספלט , בועט וצורח. כשאני לא מסתכלת על ההצגה הוא מתעצבן עוד יותר וממש דורש שאני אסתכל אליו. הנני לא רוצה להפעיל כח אך בסופו של דבר אני פשוט לוקחת אותו, זה תמונה ממש לא יפה ואני מרגישה ממש לא טוב עם עצמי. אבל במידה ולא היתה לי אפשרות לקחת אותו פיזית מה עושים? איך מרגיעים אותו ואיך גורמים לילד לסיים את הטיול בכיף כפי שהתחיל? אשמח מאוד לעזרתך בנושא.

המון תודה על החיזוקים והתמיכה:) גם אנחנו, ההורים, לעיתים זקוקים לחיזוקים הללו:)) בקשר ל"שעון", ברשותף אשאל שאלה מעמיקה יותר. האם זה בא במקום הסמכותיות שלי? או שזה קשור לגיל והתפתחות הרגשית שלו? הרי המטרה היא שישמע את דבריי וישתף פעולה ושאני אהווה עבור דמות סמכותית ולא השעון - או שאני הולכת קיצונית מדי? תודה מראש