אני כ"כ מתלבטת, מה יותר חשוב?

שלום שירלי ופורים שמח. אני ממש בהתלבטות קשה ולא יודעת מה לעשות... סיפרתי לך בעבר על העבודה הרבה עם החניך שלי שאני ממש ממש אוהבת אותו ומחוברת אליו וזה כ"כ הדדי, ומורגש גם בקרב בני הבית. בחודשיים האחרונים שמתי לב שהם מחסירים לי בתשלום החודשי, חודש שעבר כ45 שקלים, והחודש 120 שקלים שזה המון!!!. אני לא סופרת מיידית את הכסף כיוון שאני נמצאת איתו ולא רוצה להתעסק בענייני כספים לידו... אך כשדיברתי על כך עם אמא שלו, היא אמרה מה לעשות לאמא שלי אין כ"כ הרבה כסף לשלם לך... ושחזרתי על זה שוב השבוע בשיא חוצפתה היא אמרה לי, את עובדת בעוד מקום ומקבלת גם משם משכורת.... אמרתי לה שזה ממש חוצפה מצידה לומר לי דבר כזה, היא אמרה לי שהיא לא רוצה לריב איתי, אמרתי לה שאני לא רבה אני דורשת את רק תשלום שמגיע לי... היא מלמלה כמה מילים והתנתקה השיחה, יום לאחר מכן היא התקשרה שוב כדי לשאול אם אני מגיעה, (למרות שעדכנתי אותה יום לפני שאני לא מגיעה וזה היה רק כדי לוודא שאני לא עוזבת או משהו כזה). ולפני שבוע שוב הייתה לנו שיחה על כך שאני לומדת בערב וזה יומיים מהימים שאני צריכה להיות שם, והיא לא אהבה את העניין שאני יוצאת רבע שעה מוקדם יותר,אמרתי לה שזה תקופה קצרה, ואז אני חוזרת רגיל, לא משנה שלבסוף אני יוצא באותם שעות שאני יוצאת כל הזמן, אבל ליד החניך שלי היא אמרה, אז אולי כדאי שתעזבי,אז אמרתי לה, אין בעיה, רק תגידי לי מתי שאני אכין אותו שאני עוזבת, אבל מהרגע שהיא אמרה לי שאני אעזוב, החניך שלי התחיל לצרוח, ולהתעצבן, למרות שניסיתי להרגיע אותו, וגם היא זה לא עזר, ואז היא יצאה מהבית, וסיפרתי לו את כל השיחה שהייתה לי עם אמא שלו... בהתחלה הוא לא הקשיב לי והמשיך לצרוח, ואז אמרתי לו, שאני לא עוזבת, ואני נשארת, רק אז הוא נרגע... אווף, אני כ"כ מיואשת, אני עושה את העבודה שלי יותר ממה שאני צריכה, נותנת לו את הלב והנשמה, מוציאה אותו מהבית, תומכת בו, יודעת לזהות מתי קשה לו, ומתי קרו אירועים שהוא צריך תמיכה (בהתחשב בעובדה שאמא לקויית ראיה ולא רואה את הדברים האלו, וכשאני נמצאת הסבתא אומרת לו לך אל מיכל עכשיו אתה איתה-וחלק מזה כי היא סופרת את הזמן שהוא רוצה אותה לידו ואני שם אז חבל על הכסף). אני כ"כ מתלבטת ולא יודעת אם להמשיך לעבוד או להפסיק אין לי כח לכל המריבות האלו, ומצד שני אני צריכה את הכסף הזה, ומצד שלישי, הוא כ"כ חשוב לי!!! אשמח לעצתך... מיכל

הי שירלי. ההחלטה כ"כ קשה!!! אני כל הזמן חושבת מה יהיו התגובות שלו, ואני מפחדת... אני לא רוצה לפגוע בו... ומצד שני אני יודעת גם שאני צריכה לחשוב על עצמי. אני יודעת שכל דבר שאני עושה איתו, עוקבים אחרי, ובודקים אותי... אני מתעלמת ולא מראה שאני יודעת שבודקים אותי, ומצד שני אני צריכה כסף... בהחלט חשבתי על שיתוף בבעיות שיש לי איתו, אבל כשאני מגיעה איתו לבעיה (לרוב זה לא קורה)אני מעמידה אותו מולה, וביחד אנחנו מגיעים לפיתרונות... וודאי שאני משתפת אותם, אך אני לא רואה שזה מפריע להם... לגבי התשלום, יש רישום וסיכום, הבעיה היא שאמא שלו לא מאורגנת, וכל יום אנחנו רושמות את השעות, מעבר לכך שבסוף שבוע אני מחתימה אותה גם על השעות שהייתי, אבל בסוף חודש יש תקלות, וזה קבוע, ואני גם מראה לה ואומרת לה, תראי, חתמת לי פה, מה אני יכולה עוד לעשות??? ואם אני אגיע להחלטה של עזיבה? מאיפה להתחיל?? לספר סיפור? להגיד אנחנו מסיימים? ולמה? איך אגיעד לו מה הסיבה, אי אפשר.... והוא יצפה לדעת למה... מה להגיד? שמיציתי את הקשר?- זה ממש מעליב, הרי זה לא שייך אליו, וברור שלא... אשמח לעצתך.. מיכל