פעוט במשפחתון מכה את בני - דחוף,

שלום רב, בני בן שנה ושמונה חודשים והולך למשפחתון מגיל שנה. סה"כ הגן מאד מושקע מקסים ומעשיר והיחס אישי. בגן 3 מטפלות ו-10 ילדים. לפני מספר חודשים, הצטרף ילד חדש לגן. מיד עם הצטרפותו הילד החל להכות את כל הילדים אך במיוחד את הבן שלי. בשלב כלשהו, כחודש לאחר הצטרפותו לגן הוא היכה את אחת הילדות ואחת האמהות הגיבה קשה - בכתה הייתה מאד נסערת ודרשה שיוציאו את הילד החדש מהגן. הגננת שוחחה עם ההורים והוחלט לתת צ'אנס נוסף לילד, בשל קשיים אובייקטיבים שעמם הוא נאלץ להתמודד. בחלוף הזמן הגננת דיווחה על שיפור רב ואפילו על משחק משותף של הילדים (לכך גם הייתי עדה). לטענתה יש ילדים שמרביצים יותר מהילד החדש.העניין כרגע הוא כזה: בני מאד מפותח, ולאחרונה החל להרכיב משפטים מרובי מילים ולספר לי ספורים. הוא לא מפסיק לומר שהילד הזה מכה אותו. בשבוע שעבר חזר בני הבייתה עם שריטות על הפנים, והגננת לא ציינה ממה הן נגרמו. תארתי לעצמי שנשרט על ידי ילד. העניין הסתבך כשגיליתי שיש לו שריטה גם בתוך העיין. העין נראית כרגע די רע ואנחנו בדרך לרופא... היום בבוקר בני שוב סיפר (מבלי ששאלתי) שהילד ההוא הרביץ לו ואז שאלתי איפה, אז הוא ענה שבראש (והראה לי איך) ובעין (והראה לי). ואח"כ הוא אמר שהוא בכה. בסוף הסיפור הוא אמר "עצוב". לא ידעתי בכלל שהוא מכיר את המילה הזו... מאז אני מאד נסערת ולא יודעת כיצד עלי לפעול. אני מרגישה שאכזבתי את הילד שלי ושלא הגנתי עליו כשהיה צריך אותי. מצד שני אני מאוכזבת מאד מהגננת שלא סיפרה לי על המקרה (רק הראתה לי סימן בעיין ואמרה שהיא לא יודעת ממה זה). אני שוקלת לבקש שיוציאו את הילד המכה מהגן ומצד שני חושבת שאולי עלי להוציא את הילד שלי... כיצד עלי לפעול? אני והגננת ביחסים מאד טובים והילד נהנה כרגע מיחס טוב... אודה לתשובתך, מיה

שלום שירלי, ותודה על תשובתך. בינתיים היינו אצל הרופא ומסתבר שמדובר בדימום מקומי קטנטן מנימי דם בשטח פני העין ללא נזק נוסף וללא שריטה. כנראה שנגרם ממכה. שוחחתי באריכות עם הגננת ושיתפתי אותה בסיפורו של בני והיא לא הצליחה לזכור שראתה שבני קיבל מכה בעין - לא מחפץ ולא מאף ילד.היא תיארה לי את האינטראקציה בין הילדים לעומק, ואת הפעולות שהיא נוקטת על מנת ללמד אותם לשחק זה עם זה בצורה מכבדת, ללמד אותם לשוחח במקום לדחוף או להכות ועל מנת להציב להם גבולות ברורים. משיחתנו נראה היה לי שהיא (וכן שאר הצוות) עושה ככל שניתן. לטענתה הילד ה"חדש" כלל לא אלים וכבר לא מכה. בנוסף סיפרה לי שהאינטראקציה ביניהם כוללת חיבוקים מעט חזקים ומעין טפיחות שנראה כי נובעות מצורך בבחינת גבולות וסקרנות הדדית שבאות לידי ביטוי בצורת האינטראקציה והמשחק ביניהם. לדבריה בני יוזם דברים כאלה באותה מידה שבה יוזם אותם הילד השני. יש לציין כי גם אני ראיתי זאת כאשר התבוננתי בהם משחקים בעבר וכי זו לא הפעם הראשונה ולא השניה שהיא מספרת לי על כך.שיחתנו הרגיעה אותי קצת. בנוסף, אנשים אחרים ששוחחתי איתם אמרו בצדק, שאי אפשר למנוע לחלוטין אירועים כאלה בגיל הזה וכי הם מתרחשים בכל גן ובכל משפחה בה יש כמה פעוטות. היום בבוקר נשארתי בגן זמן רב יותר והתבוננתי בהם משחקים. דוקא בני היה זה שמשך לילד השני באף ובאוזן כאשר הגננות היו עסוקות עם ילדים אחרים. אחת מהן אמרה להם "לא" והפרידה ביניהם, וגם אני התערבתי, כמובן. ייתכן מאד שהמכה בעין נובעת מאותו דבר רק הפוך - שהילד השני תפס את בני בפנים בדומה למה שראיתי היום, ושאחת מאצבעותיו נכנסה לתוך העין. לא תמיד ניתן להבחין מיד בכך ואולי זה מסביר את תשובתה של הגננת. האם יש לך רעיון טוב כיצד ניתן להפסיק את ההתנהגות הזו? הייתי רוצה לדעת מה יש לעשות ולשתף בכך את צוות הגן. בינתיים אשאר עם העיניים פקוחות... תודה שוב, מיה.