בת שנה כועסת ומכה עצמה
דיון מתוך פורום ייעוץ חינוכי
הי .. בתי בת שנה ו3 שבועות ובאופן כללי ילדה רגועה ומלאת שמחה, לאחרונה אני מרגישה שעובר עליה משהו שמתבטא בפחד ממים בעימיים במקלחת וגם עצבנות כלשהי כאשר היא רוצהמשהו כמו משחק או לא מצליחה,לא מרוצה ממשהו(לדוג' קוביות משחק שנופלות לה/כשבוכה מתוך שינה)ואז היא מכה את עצמה חזק בראש או שמכה את אותו משחק,היא ממש צורחת ומתרגזת בגן אמרו שלא נתקלו בזה ולדעתי או שהם לא אומרות תאמת או שבאמת זה רק בבית..היא ממש מדאיגה אותי ושמתי לב שהדבר קרה בחודשיים האחרונים בערך מ אז שנכנסה לגן,לפני שבועיים גם עברנו דירה ובנוסף יש מתח רב בבית אך מלבד וויכוחים לידה אין משהו אחר ולידה אנו מאאוד רגועים כדי שלא תרגיש אך כנראה שזה משפיע,בנוסף היא כבר תק' ארוכה קמה בבכי שלעתים מעורר רחמים כי רואים שכואב לה משהו ולעתים ברור שזה התנהגות של פינוק ואז אני נותת מ עט אבל יש גבולות מאוד ברורים! אני נורא חוששת מהמצ ורוצה לשמוע כל עצה או דעה בעניין מה גורם לכך ויכול למנוע ולשפר-תודה מראש וסליחה על האורך
שירלי שוב שלום-נזכרתי במשהו חשוב שלא ציינתי מקריאה והתעניינות בנושא שקפץ לעיני ,חלק מהדברים המאפיינים את בתי נשמעו לי תאומים לרגישות יתר או משהו עם מגע-כיוון שלמשל גרביים,כובע,ובגד ארוך היא ממש לא מסכימה ללבוש(שוב רק בבית לא,בגן כן מסכימה),כך גם עם זרם מים עדין,ונושא ההכאה העצמית בהקשר של צורך במגע..שוב,אני מאוד לא רוצה להתייחס לזה כך ולהגזים כיון שהיא מאווד קטנה אבל בכל זאת חשוב לקחת הכול בחשבון מוקדם ככל האפשר,אני חוששת שאולי כואב לה משהו ולכן מרביצה לעצמה..תודה מרשא
טל שלום רב, אכן נראה שישנם כמה דברים, להתפרצויותייה של בתך. מעברים (גן ודירה) אינם פשוטים לא לילדים ולא למבוגרים, ומצריכים שלבי הסתגלות וסבלנות. בדקו מה יכול להקל על בתכם במעבר, למשל: להזמין חברים לבית החדש, לטייל בשכונה החדשה ולמצוא מקומות מעניינים, לתלות תמונה או ל"עצב" את החדר שלה בדרך שתגרום לה נחת ועוד. כלומר, להכיר ולחבר אותה הן לבית החדש והן לסביבת המגורים החדשה. כמו כן, עודדי אותה וחזקי אותה במקומות שבהן היא רגועה ושמחה . השתדלי להיות אמפטית ורגישה לקושי שלה, ושקפי לה זאת אני מבינה שקשה לך, אני מבינה שאת כועסת, אני מבינה שלא נוח לך וכו', וסייעי לה בכך את רוצה שאחבק אותך, את רוצה לראות קצת טלוויזיה להרגע, בואי נשטוף את הפנים ועוד. בנוסף, שוחחי עם הגננת ושמעי ממנה, כיצד היא מסייעת לבתך בגן. ויכוחים ומתח אינם עוזרים למצב (לא לכם ולא לה). גם ויכוח קטן ושטותי שלכם יכול הלתפרש אצלה כדבר ממש לא טוב. היא חווה מכם את עוצמת הויכוח ולא את תוכנו. אלו עלולים לפגוע בתחושת הביטחון והמוגנות שלה. השתדלו להיות רגועים ליידה. את חילוקי הדעות בינייכם ניתן ליישב לאחר מכן בשקט ובהקשבה הדדית. (זה כבר נושא אחר...). הנקודה האחרונה הינה חשובה ומשמעותית בעיני. אם את רואה, שהיא רגישה למגע בצורה שגורמת לה לתסכול, לכעס ולבכי, יש מקום לפנות לרופא ילדים, ולברר את העניין. ברור מוקדם יכול להקל עלייה רבות. בהצלחה, שירלי