ילדה רגזנית

דוד שלום רב, בתכם אינה יודעת כיצד "לנהל" את כעסה במצבים של תסכול ושל חוסר אונים. מכיוון שיש לחמודה המון תכונות טובות, חשוב לחזקה ללא הרף, ולסייע לה במצבי הקושי. כמו שכתבת היא באה להתנצל על התנהגות זו , מה שאינו ברור מאליו בעיני, ומה שמראה שאינה שמחה בהתנהגות זו. אז מה עושים ? ראשית, יש להיות אמפטים למצב הקושי גם כשהוא בא לביטוי בכעס, בהתחצפות ובהתפרצות. יש לומר לה: אני רואה שקשה לך, אני מבין שיש משהו שלא נעים לך, אני מרגיש שאת מאוד כועסת וכו'. משפטים אלו יעבירו מסר לילדה, שאתם "רואים אותה" ומזדהים עם התחושות שלה. שנית, יש לעזור לה לחשוב על דרכים ועל פתרונות כיצד להרגע. שוחחו עימה כשהיא רגועה ושאלו אותה מה יכול לעזור לה כשהיא כועסת, למשל: חיבוק של אבא/אמא, ללכת לחדר להרגע (לא כעונש אלא כבחירה שלה), לראות קצת טלוויזה, לשטוף פנים, לשתות כוס חלב חם ועוד ועוד. בזמן כעס יש להזכיר לה את הפתרון, ולסייע לה להרגע. לאחר מכן יש לחזקה ולעודדה לרוב. השתדלו להדגיש את "היש" ולחזק את תכונותייה הטובות והמקדמות. אלו יעזרו לכם ולה. בהצלחה, שירלי