זקוקה נואשות לעזרה עם בת שנתיים וחצי

שלום רב! בתי בת שנתיים וחצי ובחודשים האחרונים ההתמודדות איתה הפכה להיות עבורי כמעט בלתי אפשרית. יש אינספור פעולות יומיומיות בסיסיות שצריכות להתבצע עם כל ילד בגיל הזה ובכל אחת ואחת מהן אני נתקלת בחוסר שיתוף פעולה. אתן דוגמא (אחת מיני רבות): בכל בוקר יש סידרה של פעולות שצריכות להתבצע - פיפי, שטיפת ידיים, צחצוח שיניים, איסוף שיער, נעילת סנדלים, יציאה מהבית וכו'... התגובה הראשונית שלה לפני ביצוע כל אחת מהפעולות האלה היא סירוב. אם למשל סיימה את צרכיה, העליתי אותה על כיסא על מנת לשטוף ידיים, פתחתי את הברז וכעת השלב בו היא אמורה להרטיב את ידיה, היא תעמוד בכוונה ללא תזוזה ולא תגיש את הידיים. אם הרטבתי את מברשת השיניים ושמתי עליה משחה וביקשתי שתפתח את הפה על מנת שאוכל לצחצח את שיניה, היא תסרב. אם הצלחתי בכל המשימות והגיע הזמן לצאת מהבית, פתחתי את דלת הבית וביקשתי ממנה לצאת, היא תקפא במקומה ותסרב. אם המעלית הגיעה ואבקש ממנה להיכנס פנימה, היא תנהג באותה דרך. אני חושבת שהבהרתי את הנקודה. כל פעולה שאמורה להימשך מספר שניות יכולה להימשך שעות. יצוין כי אם בלית ברירה איאלץ לבצע את אחת הפעולות בכוח לנוכח הסירוב שלה הדבר כמובן יגרור התקף זעם שכולל בכי וצרחות. אני מנסה להימנע מעימותים ככל שניתן, לתת לה אפשרויות בחירה ואם למשל היא מסרבת לפתוח את הפה על מנת לאפשר לי לצחצח את שיניה, איני מביעה כעס משום שזה רק יגרום לה להתבצר ב"דווקא" עוד יותר. אני מציינת בפניה משפט כגון "אני לא יכולה להמתין כאן על ידך משום שגם אני צריכה לצחצח שיניים. כשתהיי מוכנה תקראי לי". ואכן אני עוזבת את המקום. זה יכול להימשך דקות ארוכות מאוד עד שתקרא לי אם בכלל או שתמצא נושא אחר לבסס את ה"דווקא" שלה עליו. בקיצור, אני מותשת. באפיסת כוחות מוחלטת. אין לי מושג אם אני נוהגת כשורה! איך אפשר לשנות את המצב? תודה רבה רבה מראש!