פרידות

אור שלום רב, אכן לא פשוט כלל לראות את בתך בוכה ומתקשה להפרד ממך. בכי זה, כפי הנראה, מעלה רגשות אשמה ותחושות של תסכול וכאב סביב הגירושין. לבתך הפעוטה מותר להרגיש עצב וחוסר אונים מול המצב החדש, שדורש ממנה הסתגלות והתרגלות. ילדים בגילה של בתך מתנהגים לעיתים קרובות את מה שהם מרגישים. תחושותייה שכיחות ונורמטיביות הן לגילה והן למצב. כשבתך נפרדת ממך, אביה היקר, היא הולכת לזרועות אימה, שלבטח אוהבת אותה. על-כן אין כאן חלילה מצב של התעללות או של הזנחה רק עצבות של ילדה בת שלוש שנפרדת מאביה. פרידה ארוכה עלולה לחזק אצלה את התחושה הפגיעות והמסכנות, זאת אומרת, שפרושה יכול להיות למשל, שאם לאבא קשה כל כך להפרד ממני, כנראה אני באמת מסכנה ואומללה. על-כן, במצבים אלו יש להכין אותה מראש ולומר לה: היום בשעה חמש או כשיהיה חושך אני מחזיר אותך לאמא. גם לי עצוב להפרד ממך, אך בחרתי לך אמא טובה שאוהבת אותך מאוד. ברגע הפרדה יש לתת לה חיבוק ונשיקה ולומר לה, אם ניתן, מתי תבוא לקחתה שוב. סמוך על אמה, שתדע להרגיעה במהרה. כל טוב, שירלי