קנאה

הי שירלי, יש לי שני ילדים, הבת הבכורה בת 4 וחצי והבן בן 3. שניהם ילדים מקסימים, חברים טובים, משחקים כל הזמן ביחד ומאוד אוהבים אחד את השני. לאחרונה, ביתי התחילה לשים לב לכל דבר קטן שאחיה עושה או מקבל, וישר היא רוצה גם. זה יכול להיות הדבר הכי קטן, כמו הצבע של הכפית שהוא קיבל או זה שהרמתי אותו מהמקלחת לחדר כדי שלא יחליק. ישר מגיעה השאלה - "למה רק הוא"… או-"אני גם רוצה כמוהו.." אנחנו מאוד רגישים ליחסי הכוחות ביניהם ולעובדה שהיא מאוד רגישה לעניין, ולכן על כל חיזוק או תשומת לב שאנחנו נותנים לו, אנחנו מיד מקפידים להתחייס גם אליה ולחזק גם אותה (ואני לא יודעת אם זה באמת הדבר הנכון לעשות, אבל אני כן יודעת שזה מאוד חשוב לה). הבעיה היא, שהוא מאוד דומיננטי, מאוד חכם ואנרגטי, ותמיד גונב את ההצגה… הוא מדבר שוטף שתי שפות (עברית ואנגלית, אנחנו גרים בארה"ב), שר, משחק, מספר בדיחות, יוזם משחקים… ואני מרגישה שהיא תמיד בתחרות איתו, ושהוא הדביק את הפער אליה מאוד מהר.. אני מנסה להראות ולהסביר לה שהיא מקבלת המון, יותר ממנו, גם בגלל שהיא הבכורה והבוגרת (למרות שבתכלס, ההפרש ביניהם די קטן ככה שאין לי הרבה דוגמאות ליתרון שלה בזה שהיא הבכורה… ), אבל כלום לא עוזר. חשוב לי לציין שהיא מקבלת מאיתנו המון, גם תשומת לב, אהבה ויחס אישי וגם המון הפתעות. אני תמיד לוקחת אותה איתי לקניות או סידורים והיא תמיד מקבלת שטויות שהיא בוחרת לעצמה, ואני לא תמיד קונה גם לו. אני מנסה להראות לה בכל פעם כזאת שתשים לה שהנה היא קבלה והוא לא, אבל ברגע שחוזרים הביתה הכל נשכח... חשוב לי לציין שאני ובעלי בבית מוקדם כל יום ואנחנו מקדישים את הערב רק לילדים, בלי טלויזיה ובלי טלפונים, ככה שתשומת לב לא חסרה להם… אבל אני לא יודעת איך עוד אני יכולה לחזק את המעמד שלה מולו ואת הבטחון העצמי שלה, כדי שתפסיק לקנא באחיה… אשמח לשמוע את דעתך, עזרת לי כבר המון בעבר :)