נעלב ומתחבא

שיר שלום רב, בנך הנו ילד נבון מאוד. הוא חווה את הרגישות הרבה שלך כלפיו, כפי שאני חשתי מתוך השורות הבודדות שכתבת, לא כך ? הוא יודע, שברגע שהוא יעלב ויעלם, את תחפשי אותי, תדברי איתו ואולי גם קצת "תנחמי" אותו. בנך מצליח גם "להפעיל" אותך וגם לקבל את מלוא תשומת הלב, שלה הוא נדרש. נסי לבחון בדיוק מהי הסיטואציה, שבה הוא מתנהג כך, למשל: כאשר את מעירה לו ליד אנשים אחרים או ליד אחיו (יש לו "קהל"), כאשר ההערה נוגעת לקשר שלו עם אחיו או אולי כאשר הוא אינו מתנהג כראוי. בדקי את תגובותיו ואת תגובותיך – מה הוא עושה ? ומה את עושה ? ברגע שתאתרי את הדפוס שחוזר על עצמו, תוכלי להוביל לשינוי קטן בהתנהגותך שיוביל לשינוי גם אצל בנך. לדוגמה: שוחחי עימו ביחידות (ללא אחיו). ואמרי לו: אני רואה שאתה מתחבא ונעלם, כשאני מעירה לך על התנהגותך (פרטי לו למה את מתכוונת). אני מבינה שאתה צריך להיות לבד לכמה דקות. בפעם הבאה לא אבוא לחפש אותך (אם מדובר במקום שבו את יודעת בבטחה היכן הוא מסתתר. אם הוא נוהג להתחבא גם בחוץ, אסור לאפשר לו לעשות זאת. יש להסביר לו מדוע – מסוכן ומדאיג). אחרי שתרגע אשמח לשוחח איתך על מה שקרה. אפשרי לו להיות עם עצמו לכמה זמן שהוא צריך. לא תמיד צריכים "לדבר" על הדברים לאחר מכן בעיקר כשמדובר בגבול. אם הוא יוצא לבדו מן ה"מחבוא" עודדי אותו על בגרותו ועל התמודדותו. ולסיום, ילדי ה"סנדוויץ" נוטים לעיתים להיות יותר רגישים מאחיהם. מקומם במשפחה לכאורה אינו ברור – אני לא הכי גדול, ואני לא הכי קטן, אז מה תפקידי במשפחה ? השתדלי לעשות עימו דברים ללא אחיו, כדי שלא יצטרך "לגנוב" תשומת לב ממך. חופשת פסח הנה עת מצויינת בה ניתן להשאיר את ה"גדול" ואת ה"קטנה" עם אחד מבני המשפחה, ולהיות קצת יותר עם בנך המתוק. שבת שלום, שירלי