הבת הסוררת המתבגרת

שלום רב, גיל ההתבגרות הנו זמן, שבו בתך מבררת ובונה את זהותה העצמית ואת סגנון חייה. הדרך לשם רצופה על-פי רוב בקשיים רבים הן של בתך והן של הסובבים אותה. היא נוהגת כמתבגרת טיפוסית, אשר רואה את החיים בקצוותיו – שחור/לבן , טוב/רע, אוהב/שונא – ובכך גם יוצרת קונפליקטים או מצבים שמובילים לריבים עם ההורים ו/או עם המבוגרים בחייה, למשל: אם אחייה הקטן נכנס לחדרה, ומציק לה היא אינה יכולה לראות את הסיטואציה הנקודתית של "אח שהציק", אלא רוצה ל"חפש" משפחה אחרת. לבטח היא מודעת לכך, שבכל המשפחות יש "אח מציק" או "הורים חופרים". בתך זקוקה להתרחקות ממך (גם עם זו אינה נעימה בלשון המעטה), כדי להביט על סיבתה וכדי להחליט כיצד היא בוחרת להתנהל בחייה. אולי היא מרשה לעצמה להתנהל ב"אי נחמדות" בבית, שבו נוח ובטוח לה, וששם היא יודעת שיאהבו אותה למרות הכל. הנך פועלת בדרך הנכונה, כשאת מצליחה עדיין לראות את הדברים הטובים שבה : "נערה נעימה, נוחה עם הבריות ומאוד ביישנית". את צריכה לבטוח בעצמך ובחינוך שאת מעניקה לה. אם "הגרעין החינוכי" והקשר עימה בבסיסו הוא טוב, סביר להניח שהיא תחזור ל"שביל האמצע". בנוסף, חשוב ליצור עימה תקשורת פתוחה, אוהבת וחמה. השתדלי לא להעלב מדברייה למרות שדבר זה אינו קל, ושעוצמת הפגיעות הנה גדולה ומרובה. נסי לצאת עימה לסרט או לבית קפה רק שתיכן. בשיחה זו הקשיבי לה ללא ביקורת וללא כעס, שתספר על תחביבים, על חברים, על אהבות או על כל נושא שיחה שמעניין אותה. את יכולה גם לשתף אותה בדברים שפוגעים בך מדברייה, ולשמוע מה מפריע לה או לספר לה קצת חוויות מתקופת ההתבגרות שלך. אם הדברים נאמרים במקום סטרילי ללא "קהל" של אחרים ובנועם הם נשמעים ומתקבלים אחרת. החג הנו מועד טוב ליצירת שיחה זו. זכרי, שהיא עדיין "ילדה קטנה", שזקוקה למשפחתה בכלל ולאמה בפרט. חג נפלא, שירלי