חרדות ותחושה של חוסר בטחון

הי שירלי, לא כתבתי כאן ממזמן ואני שמחה לראות שהפורום עדיין קיים :) מצנצלת מראש על האורך.... יש לנו שלושה ילדים, ביתי הבכורה בת 6 וחצי, בן אמצעי בן חמש, ותינוק בן שנה. ביתי היא ילדה מאוד מאוד רגישה, היא ילדה מקסימה, מחונכת, חברותית, עוזרת, ממש מתוקה, אבל מאוד מאוד רגישה.... זה יכול להתבטא בכמה אופנים, למשל, אם היא שומעת על מישהו שנפצע או נפגע היא יכולה להתחיל לבכות מצער ודאגה. אנחנו יכולים לשבת ביחד בכיף ופתאום היא תקבל איזה סוויץ' ותתחיל לבכות שהיא לא רוצה שמישהו ספציפי ימות או יהיה חולה. יש לה גם הרבה פעמים חלומות רעים ובכלל יש לה נטייה לראות תמיד את חצי הכוס הריקה ולא המלאה, שזה מאוד שונה ממני ומבעלי. אני לא חושבת שזה איזה משחק או נסיון לקבל תשומת לב, אני באמת מאמינה לה שאלה דברים שמאוד מטרידים אותה. האם זה משהו שמצריך טיפול? אני תמיד מנסה להראות לה את הפן החיובי בכל סיטואציה אבל זה לא עוזר... אני רק אציין שאנחנו לא גרים בארץ אלא בארה"ב והיא מאוד מוגנת מחדשות רעות/פוליטיקה/מלחמות, כך שאני בכלל לא מבינה מאיפה מגיעות כל החרדות האלה... עניין נוסף שמאוד קשה לנו איתו הוא שהיא כל הזמן משווה בין היחס שהיא מקבלת ליחס שמקבלים האחים, ובשנה האחרונה מאז שנולד התינוק זה קצת החריף. אני חייבת לציין שהיא (כמו כולנו) מאוהבת בילד הזה, מטפלת בו, מצחיקה אותו ודואגת לו ממש כמו אמא קטנה, כך שהיא מקנאה בו ספציפית, אלא נראה לי שזה כל המצב בכללי. אנחנו מאוד מאוד משתדלים לתת יחס שווה לכולם, במיוחד בינה לבין האח האמצעי, והאמת שהיא אפילו מקבלת קצת מעבר, בעיקר בגלל שאני יודעת שהיא בעייתית. אם נתנו לאח האמצעי מחמאות או חיזוקים חיובים על ההתנהגות שלו, היא ישר תקפוץ ןתשאל - "מה איתי? למה אתם לא אומרים גם לי?" ומכאן הדרך עד ל"אף אד לא אוהב אותי בבית הזה" קצרה ביותר... זה מגיע למצב שאני כבר יכולה לצפות מראש מתי היא תגיד את הדברים האלה, ובכל זאת אני לא יכולה לעצור את זה כי אני לא רוצה למנוע מהבן באמצעי את תשומת הלב שכן מגיעה לו, רק בגלל שהיא בסביבה. היום היתה היומולדת שלו וזה שכל היום סבב סביבו פשוט גמר אותה... היא לא יכלה לשאת את המחשבה שכולם מתייחסים רק אליו והיא לא מקבלת כלום, לא ברכות לא מתנות.... כל מי שהתקשר לברך היא ישר קפצה לשיחה ושאלה "מה איתי? מה איתי?".... אם היא היתה יותר גדולה היום היה היום שבו היא היתה בורחת מהבית :( ניסיתי להסביר לה שהיום זה היום שלו ושהיא צריכה לשמוח בשבילו ושהיא תקבל את אותו דבר ביומולדת שלה, אבל כלום לא עזר, וכמובן שישר קיבלתי האשמות של "את לא אוהבת אותי ולאף אחד לא אכפת ממני, אני רוצה לעבור לגור בבית אחר" מה אפשר לעשות?? אני מרגישה שזה לא סתם הצגה ושבקטעים האלה היא באמת מאוד חסרת ביטחון, ולא מרגישה בטוחה במקום שלה במשפחה, אבל מה אפשר לעשות מעבר? אנחנו מודעים לבעיה וכן שמים לב שהיא תקבל את היחס שמגיע לה, אבל ברגע שאחיה מקבל משהו, הכי קטן שיש, כל מה שעשינו בשבילה עד עכשיו פשוט נשכח... המון תודה מראש!!!!

חשבתי על זה שוב וזה לא שהמצב החריף מאז שהתינוק נולד, אלא יותר "התרחב", כי עכשיו היא לא משווה את עצמה רק לאח אחד, אלא לשניים, ככה שמספר המקרים שבהם היא מקנאה פשוט עלה, כי פעם זה כלפי האח האמצעי ופעם כלפי הקטן....