פורום ייעוץ חינוכי

ליהי שלום רב, בתך חווה כעת שיעור חשוב לחיים, שהוא לדעת לקבל ולהכיל זולת השונה ממנה. חשוב ומשמעותי שתשוחחי עימה על כך, מכיוון שהיום זו ילדה "שחומה", וביום אחר זה ילד נכה או ילד שמרכיב משקפיים או ילד לקוי שמיעה או ילדה בעלת משקל עודף ועוד. הסבירי לה שיש אנשים שונים בעולם, וחשבי איתה מה יכול להיות שונה בין בני אדם, למשל: גובה, צבע עור, משקל, מין, גיל ועוד. בקשי ממנה שתאמר לך מה באמת חשוב בבני האדם, וסייעי לה בכך, כמו: נדיבות, טוב לב, כבוד, סבלנות וכו'. היא אינה חייבת להיות חברה של אותה ילדה, אך חשוב שתדע, שלא עשתה זאת בגלל גורם חיצוני, כמו צבע עור, אלא בגלל תכונות אחרות שאולי לא מצאו חן בעינייה. כמו-כן ניתן לקרוא עימה את השיר "חברים בכל מיני צבעים", שכתבה חנה גולדברג, ושמבוצע ע"י שרית חדד: "יש לי חבר חום כמו שוקולד כשאני עצובה הוא תמיד כזה נחמד נכון שהוא ממני לגמרי אחר אך על כזה חבר איך אפשר לוותר? " ..... את המשך מילות השיר את יכולה למצוא באחד ממנועי החיפוש באינטרנט. השיר יתן לך פתח לשוחח עימה על ההבדל בין התכונות החיצוניות של האדם לבין התכונות הפנימיות, ומה יותר חשוב ? גם הסרט היפה והחייה מעביר מסר זה. כל טוב, שירלי

שירי שלום רב, פעוטות בגילם של ילדייך צריכים לישון שנת לילה רצופה, אם הם בריאים ואין דבר מה שמפריע להם או שגורם להם להתעורר. למרות זאת, ישנם ילדים רבים, אשר מתעוררים בלילה מסיבות שונות ומגוונות כמו ילדייך, לכן התנהגותם הנה שכיחה ונורמטיבית. מצד אחד עלייך להבין, שיש לך שני פעוטות בבית, שביניהם הפרש קטן, כמעט כמו תאומים, ועומס השגרה והגידול הנו רב. מצד שני, בעזרת התנהלות נכונה מולם, את יכולה למזער את התעוררותם הלילית. ראשית, עלייך לקבל החלטה עם עצמך לגבי סוגייה זו – האם את רוצה ומוכנה לגמול אותם מהתעוררותם הלילית ?, האם יש בכוחותיך לעשות זאת ? , והאם בן זוגך יכול לסייע בתהליך ? אם הנך מוכנה לכך, יש להכינם מראש לתהליך, ולשוחח עימם שמהיום כל הבית ישן "כל הלילה", כי בלילה ישנים ולא קמים. כמו-כן הדגישי בפניהם, שבקבוק המים מונח לידם, ומי שצמא מוזמן לקחת ולשתות בשקט. ניתן לתרגל זאת תוך כדי משחק בשעות אחר הצהרים, כדי שיראו כיצד עושים זאת. את יכולה להסביר להם מדוע חשוב לישון בלילה, למשל: ילדים גדלים ומתפתחים כשהם ישנים או מי שישן טוב, יש לו יותר כוח לשחק ולהנות בגן. במהלך התארגנותך בשעות הערב, הזכירי להם על הלילה שוב ושוב. בלילה כאשר הם מתעוררים, אין לדבר איתם כלל (ניתן לומר פעם אחת: עכשיו לילה ועכשיו ישנים), אין להוציאם מן המיטה ואין לחבק ולנשק. יש לגשת אליהם להראות או לתת להם את הבקבוק בדומיה, ולצאת מהחדר. רצוי לנסות בהמשך לגמול אותם משתייה בלילה. עודדי אותם על לילות בהם התעוררו פחות במילים כמו: היום ראיתי שעשיתם מאמץ. חשוב לציין, שאם הם ישנים בחדרים נפרדים, רצוי לעבור את התהליך בנפרד ולא יחד, ולהתיחס לכל אחד מהם. התהליך אינו פשוט, לכן אם יש באפשרותך העזרי בהדרכת הורים ובליווי צמוד לתהליך. בהצלחה וכל טוב, שירלי

דנה שלום רב, הנך מזהה בבתך כישרון ויצירתיות רבה לציור, אך היא בוחרת שלא לפתח זאת – מה עושים ? אכן זו סוגייה קשה ומורכבת. לבטח את מודעת לכך, שלא ניתן להכריחה לעשות דבר מה ללא רצונה, בוודאי שיצירה ומוזה קשורים בכך. לכן, שוחחי עימה בארבע עיניים, ושמעי ממנה מדוע חדלה לצייר או האם יש דבר מה שמפריע לה או האם משהו ביקר את ציורייה ועוד – לכך יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות. נסי לחשוב עם עצמך, האם את מזהה סיבה כלשהי ? ומדוע חשוב לך שהיא תשוב לצייר. הדגישי בפנייה את כישרונה הרב ואת הסיבות מדוע לדעתך חשוב ומשמעותי, שהתחזור לצייר או/ו תתן ביטוי ליצירתיות שבה. כמו-כן הציעי לה שוב חוג או אולי חוג אחר שבו תיצור, כמו: קרמיקה (חימר), פיסול, ריקמה, סריגה ועוד. אם תרצה בכך, את יכולה לגשת עימה לחנות לחומרי יצירה ויחד לבחור חומרי גלם ליצירה – זו עת טובה לפני חופשת החגים הארוכה. אם בכל זאת בתך מסרבת לצייר או ליצור, יש להניח לה לנפשה, ולהדגיש בפנייה, שהיא אהובה, מוכשרת, מקסימה וכו' בכל בחירה שתעשה. כל טוב, שירלי

מיכל שלום, קשר סימביוטי הנו מצב שבו שני גורמים (אנשים, בע"ח ועוד), תלויים זה בזה באופן מוחלט, כמו גוף אחד במקום שניים נפרדים. זאת אומרת, שבקשר זה אין גבולות, אין עצמאות ואין פרטיות. ביחסים בין בני אדם קשר זה אינו בריא, ומוגדר כיחסים חולים, כשאחד אינו יכול לתפקד לחלוטין ללא השני. לעיתים קרובות יש צורך בפרידה, כדי שכל אחד מבני הזוג יבנה את עצמו באופן אידיווידואלי ובנפרד. מידע נוסף ומעמיק בנושא את יכולה לקרוא במאגרי המידע באינטרנט. שירלי

דניאלה שלום רב, התנהגותו של בנך בגינה הציבורית מאפיינת ילדים רבים בלי קשר למבנה המשפחתי שלהם. בנך מנסה ליצור קשר עם ילדים בגינה, ועל- כך מגיע לו עידוד גדול. בטוחני שהוא חווה גם הצלחות בקשרים עם ילדים בגינה. כאשר הילדים אינם מעוניינים לשחק עימו, הוא מוצא דרך לתת ביטוי לתסכולו, ויוצר קשר בדרך שלילית. כאן ניתן להראות לו, וללמדו כיצד יוצרים קשר טוב עם חברים. את יכולה לקבוע עם חברה או שתיים, שיש להן ילדים עימם בנך יוכל לשחק בצוותא. כך הוא לא יגיע למגרש המשחקים לבד. ניתן לעשות זאת פעם עד שלוש פעמים בשבוע. בנוסף הוא יראה אותך מתקשרת ומשוחחת עם אימהות נוספות, ותהווי בעבורו מודל לתקשורת עם הזולת. כמו-כן שוחחי על נושא זה עם הדמויות החינוכיות בחייו של בנך: גננת או מורה. כיצד הן רואות את העניין ? וכיצד הוא מתפקד במסגרת החינוכית ? לגבי הסוגיות שעלו בפניתייך – האם אלו אכן דברים שמציקים לבנך או האם אלו מחשבות שמטרידות אותך ? הנך יכולה להעזר בהדרכת הורים או בטיפול משפחתי, כדי לקבל תמיכה, עזרה והנחייה בהתמודדותך כאם חד הורית. טיפול זה יכול לסייע לך עד מאוד. בנוסף, ניתן לשקול לאפשר לבנך תראפיה בקבוצה בה יוכל לתת ביטוי לקשייו האישיים בצד התמודדותו החברתית. דבר נוסף לסיום, בנך רואה את החיים דרך "המשקפיים" שלך. אם לא תראי במצבך המשפחתי "בעיה", ותאפשרי לו משפחה בריאה בעלת אווירה טובה, ביטחון, אהבה וקבלה, לא יחוש בנך מקופח בכל תחומי חייו. כל טוב ושנה נפלאה, שירלי

כרמית שלום רב, במקרה זה יש למצוא את "שביל הזהב" או את "שביל האמצע". כלומר, מצד אחד בתך הנה ילדה ביישנית ויש להתחשב בזאת כמובן, אולם מהצד השני, יש צורך לחזק את ביטחונה העצמי, וללמדה כיצד להסתדר ולהתמודד לבד – הרי לא תהי שם בעבורה כל הזמן, ותגיע השעה שהיא תהיה לבד בימי הולדת, לדוגמא. לכן, עזרי לה להתאמן במקומות שיותר קל לה, כמו: אצל סבתא. השתדלי לא לעשות הכל למענה, ושהיא תעשה ותתמודד בחלק מן המשימות גם, למשל: שהיא תבוא איתך להביא כיבוד במסיבת יום הולדת או ההי לידה, כשתבקש דבר מה מסבתא. שאלי אותה מה יכול לסייע לה להתמודד, וחשבי עימה על פתרונות יצירתיים. חשוב מאוד לעודדה, כאשר היא עושה מאמץ גם הקטן ביותר, ולחזקה ללא הפסקה. רצוי לא לתת תשומת לב, מקום או ביקורת לביישנות ולחוסר ביטחון שלה. דבר זה עלול לקבע התנהגות זו. בנוסף, שתפי את הגננת והתייעצי עימה, האם בגן היא נוהגת כך גם או רק כשאתם (הוריה) לידה ? מה הגננת עושה, כדי לחזקה ? לסיום, חשוב שתתני לה את התמיכה ואת העזרה לה היא זקוקה, אך זכרי שתפקידך להכינה (לאט לאט..) גם לחיים, כשלא תהי לצידה כל הזמן. בהצלחה וכל טוב, שירלי

לאמא שלום רב, בצד יתרונותיו הרבים של האינטרנט, קיימים בו גם כמה חסרונות גדולים ומשמעותיים. מצד אחד,ילדינו נחשפים למידע ולידע רב ומשכילים בעזרתו. לעומת זאת, הם גם חשופים למידע, שאינו תואם את גילם כמו בנך ואתרי הפורנו. ילדים בגילו של בנך מתפתחים, מתבגרים ומגלים סקרנות מינית. זו מעוררת שאלות וסוגיות רבות, ומפעילה את הרצון לידע. סקרנותו אינה חריגה ונורמטיבית לחלוטין, אבל בניגוד לסקרנותו הטבעית המידע הזמין, שמצוי באינטרנט באתרי הפורנו והסקס אינו תואם לילדים בני 10, אלא למבוגרים מעל גיל 18 . כלומר, בנך אינו יכול להבין ולעקל את המידע אותו הוא רואה באתרים אלו כמו שאדם מבוגר ובריא בנפשו מסוגל לעשות. כמו-כן, חשיפה לתכנים שאינם תואמי גיל, יכולה ליצור תפיסת מציאות מעוותת או פגיעה בדימוי הגוף שלו ושל זולתו, למשל: שכל הבנות צריכות להיות בעלות חזה גדול או שבנות מקיימות יחסי מין מיד לאחר הכרות קצרצרה או שלכל הבנים צריך להיות פין מאוד גדול ועוד. למרות זאת, לא כדאי לנתקו לחלוטין מן המחשב, מכיוון שזו דרך להכנס עימו למאבקי כוח, ולחיפוש אחר אתרים אלו אצל חברים. על-כן חשוב לערוך שיחה גלוייה ופתוחה עם בנך. אם יש קושי לדבר על הנושא, העזרי באדם מבוגר שיכול לסייע, ושבנך רואה בו מבוגר משמעותי, למשל: דוד, יועצת ביה"ס, חבר שלכם וכו'. הסבירו לו מדוע אינכם מרשים לו לצפות בתכנים אלו לדוגמא : האתרים הללו מיועדים למבוגרים בני 18 ומעלה, הם יוצרים תפיסת מציאות מעוותת, קיים פער בין הסרטים והתמונות למציאות ועוד. חשוב לציין בפניו, שהוא אינו עושה דבר מה לא טוב, ולכן רצוי לחשוף אותו לספרים או למקורות מידע, שעוסקים בהתפתחות גופנית של בנים ושל בנות, ושתואמים את גילו. כך הוא יקבל מענה לסקרנות, ולא יזדקק לחפשו באתרים לא לו. בנוסף, ניתן להתייעץ עם איש מחשבים לגבי חסימה במחשב של תכנים או של אתרים, שאינם מתאימים לילדים. כל טוב ושנה טובה, שירלי

טל שלום רב, רצוי שתבדקי האם יש דבר מה שמפריע לו להרדם, ולכן בנך מניח את הכרית או את השמיכה על הראש, למשל: אור בחדר או במסדרון, רעש מהטלוויזיה ועוד. אם יש סכנה, אף הקטנה ביותר, של חנק, אין לאפשר לו לעשות זאת - בטיחותו קודמת לכל. יש צורך לנסות לעזור לו להרדם בדרך אחרת או לאפשר לו לכסות את הראש עם "בד נושם", לדוגמא: בד של חיתול טטרה. לגבי הסיבובים - ילדים אוהבים להשתובב ולשחק, לקפוץ ולהסתובב כמו בקרוסלה. יש לאפשר לו להסתובב כל עוד הוא בטוח ומוגן מפגיעה או מנפילה. בנוסף, וכדי להיות רגועה את יכולה להתייעץ על כך עם רופא הילדים של בנך. שנה טובה, שירלי

מיכל שלום רב, התלבטותך אכן אינה פשוטה כלל. הינך עובדת עם הנער זמן מה, והשקעת בו אנרגיה מרובה ואהבה גדולה ועל-כך יישר כח. למרות זאת, חווית קשיים מרובים בהתנהלותה של המשפחה הן מולך והן מול הנער, והרהורי עזיבה עברו במוחך מעת לעת. אם את מרגישה שאינך יכולה לעבוד בלב שלם עם המשפחה, ודבר זה פוגע באיכות עבודתך עם הנער, כנראה שבאמת הגיע השעה לעזוב ולהמשיך הלאה. חשוב מאוד שלמרות הכל, תערכי פרידה נאותה עם הנער. פרידה הנה למידה חשובה עבורו ועבורך בה סוגרים תקופה אחת, ופותחים בתקופה אחרת. את יכולה לעשות סיכום קצר של כל החוויות והדברים הטובים שעשיתם יחד, ולומר לו שאת צריכה להיפרד, כדי שלא יחוש שאת עוזבת בגללו. בנוסף על כך, ממליצה לך לאגור כוחות ולהפרד גם מהמשפחה באופן מכובד וללא כעסים מיותרים. בטוחני, שבהמשך הדרך תפגשי גם משפחות נהדרות, שישתפו איתך פעולה בנתינתך הברוכה. כמו-כן, ממליצה לך לבדוק מהן התובנות, שעולות לך מהתנסות זו עם הנער ועם משפחתו, וכיצד את צומחת להמשך דרכך המקצועית. בהצלחה ושנה טובה ומתוקה, שירלי

טל שלום רב, יש צורך לברר מה לא נעים לו באסלה או מה מפריע לו, כשהוא עושה קקי, למשל: האם האסלה גבוהה מידי ? האם היא מכאיבה לו ברגלים כשהוא יושב ? האם הוא מפחד ליפול פנימה ? האם יש דבר מה שלא נעים לו? ועוד. בנוסף, שוחחי עם הגננת, ובררי עימה כיצד הוא עושה את צרכיו בגן ? ומה היא ממליצה לעשות ? כמו-כן, דברי איתו, ושאלי מה מפריע לו. אם הוא אינו משיב, ניתן לשאול בדרך של "אולי" - אולי השירותים גבוהים מידי ? ועוד. חשבו עימו מה ניתן לעשות, וכיצד את יכולה לסייע לו. אם כל הדרכים הללו אינן נותנות את הפתרון. יש לאפשר לו לעשות את צרכיו בנוחות שלו, עד שיתרגל לשבת על האסלה. כל טוב ושנה טוב, שירלי

מאיה שלום רב, בנך עדיין מאוד צעיר. אין גיל מומלץ להתחיל עם גמילה מטיטולים, מכיוון שהגמילה תלוייה בבשלותו של הילד בתהליך. בנך הפעוט התחיל להראות סימנים של התעניינות בנושא, אך הנכם בראשית הדרך. לפני הגמילה עלייך להצטייד באורך רוח רב ובסבלנות. אין לעשות דבר מה בכוח או להכנס עימו למאבקי כוח , כמו: להוריד לו את הטיטול. אלו עלולים לעקב את הגמילה, וליצור בעיות התנהגותיות. חשוב שתהי קשובה לו ולצרכיו - הראי לו את האסלה או/ו את הסיר, ואפשרי לו לגשת עליהם, ולנסותם. בעזרת "המשחק" עימם הוא מתנסה– יושב על הסיר, יורד מהסיר, לובש תחתונים, מוריד טיטול ואף מפספס – בדרך זו הוא לומד. ניתן לקרוא עימו ספרים העוסקים בנושא או לצפות עימו בסרטים, למשל: סיר הסירים או בלי טיטולים. וכמובן – סבלנות, סבלנות וסבלנות. בהצלחה ושנה טובה ומתוקה, שירלי

רוני שלום רב, אכן צעקות רמות של פעוטה בת שנה, אינן ערבות לאוזן ואינן תורמות לרוגע הנפשי של אימותיהן. ילדים בגילה של בתך נוטים לעיתים לצעוק, כביטוי לתסכול שנוצר מהחסך שיש להם בשפה דבורה בגלל גילם הצעיר, חוסר היכולת לבטא את עצמם או אי הבנתם ע"י זולתם. כלומר, הם רוצים לדבר, ולבטא את עצמם, אך עדיין אינם מובנים מול המבוגרים בחייהם. כל ילד הוא שונה, ומתנהג בצורה אחרת. זו הסיבה שבתך הגדולה לא נהגה לצעוק כך, ואילו הצעירה כן. הדרך למתן צעקות בגיל זה הנה להתעלם לחלוטין מן הצעקה, ולנסות להבין מה היא רוצה או מה גורם לה לצעוק. התבונני בה, ואף רשמי מתי היא צועקת. אולי אז תוכלי לראות מה לא נעים לה או מה מתסכל אותה, ובכך תוכלי למנוע זאת מראש. במקום לומר לה: אל תצעקי זה לא נעים. רצוי להגיד לה: מה את רוצה לומר לי ? - את רוצה את הצעצוע ? את רוצה את הבננה ? את רוצה לרדת מהכסא ? ועוד. אם בביתכם אינכם מדברים בצעקות, אין סיבה שהיא תתנהל כך בהמשך דרכה. זו תקופה בת חלוף. שנה טובה ומתוקה, שירלי

אם התנהגות זו אינה חולפת, יש לערוך בירור ובדיקת שמיעה לילדה. לעיתים ילדים שיש להם ירידה בשמיעה נוטים גם לצעוק. את יכולה להתייעץ עם רופא הילדים של בתך.

רויטל שלום רב, לילדים כמו למבוגרים יש העדפות שונות בנושא האוכל, למשל: יש מי שאוהב לאכול פירות וירקות, ויש אלו שאוהבים לאכול מאכלים מתוקים. ההורים צריכים לדאוג שילדיהם יחשפו לתזונה בריאה ומאוזנת ולמגוון של מאכלים, ורובם עושים כך. למרות כל זאת, ההורים אינם יכולים להכריח את ילדם לאכול דבר מה בניגוד לרצונו. כלומר, איןלעשות עניין סביב הנושא או לדבר ליד הילדה על כך, וכמובן אין להכריחה לאכול. דברים אלו יכולים לגרום להחמרה במצב. לילדים ולפעוטת יש לעיתים תקופות בהן הם ממעטים לאכול סוג מסויים של מזון- יכול להיות שזו תקופה בת חלוף. לכן, המשיכי להציע לה מגוון צורות ורעיונות לאכילת פירות כמו שעשית עד כה. ניתן גם לחתוך פירות וליצור עימה פרצופים מהם, כמו: העיניים מבננה והפה תפוח, ואז, לאכול ! אפשר לעשות זאת עם חבר או חברה בני גילה, שכן אוהבים לאכול פירות. כמו-כן, את יכולה להתייעץ עם האחות בטיפת החלב באזור מגורייך, בטוחני שיש לה עצות לרוב על "סרבני הפירות" הקטנים. כל טוב ובהצלחה, שירלי

אסתר שמעון שלום רב, הקלישאה "להתגלח על זקן של מישהו אחר" אינה נתפסת בגיל ההתבגרות. הילדים בגיל הזה צריכים לעיתים קרובות להתנסות בחוויות ממשיות, כדי ללמוד על עצמם וכדי לגבש את זהותם. חוויות אלו יכולות להיות פוגעות ומכאיבות מצד אחד, אך גם מלמדות ומצמיחות מהצד השני כמו החבר החייל של בתך. ברור לחלוטין, שהנך מדברת מתוך ניסיון חיים ומתוך רצון לגונן על בתך, אך חשוב שתביני, שאינך יכולה להכריח אותה להפסיק את הקשר עם החייל הצעיר – זו החלטה שעליה לקבל. המשפחה צריכה להיות גמישה, מכיוון שצעד נוקשה יכול להוביל למאבקי כוח, לסודות, שיגרמו לבתך להיות פחות בטוחה או אפילו לניתוק מגע וקשר במקרים קיצוניים. חשוב להדגיש, שדעתך מאוד חשובה לה, ושהיא הייתה רוצה לקבל את הסכמתך לקשר או את הכרתך בקשר. לכן שוחחי עימה בשיחה גלוייה מלב אל לב בארבע עיניים, והסבירי לה בפירוט רב מדוע את מסתייגת מהקשר עם הבחור. לפני השיחה חשבי עם עצמך, מדוע אינך מעוניינת שבתך תמשיך בקשר זה ? או מדוע קשה לך לסמוך על בתך בקשר עם הבחור ? הדגישי בפנייה, שהיא חשובה לך מאוד, ושאת דואגת לה. שמעי ממנה על טיב הקשר בינייהם, והתענייני בבחור. ניתן לשקול גם את האפשרות לפגוש אותו – יכול להיות שבתך בחרה בעבורה "בחור טוב", ושיחה עימו תרגיע אותך. כל טוב ורוב נחת, שירלי

מריה שלום רב, הורים לילדים מאמצים גישות חינוכיות שונות ומגוונות בהתנהלותם מול ילדיהם בהתאם לסגנון החיים, שעליו גדלו, ושאותו לקחו לחייהם הבוגרים. לעיתים קרובות גישות אלו יוצרות חילוקי דעות בין ההורים. על-מנת לא לבלבל את הילדים בגישות השונות, רצוי להחליט מראש על דרך חינוכית אחת, ולפיה להתנהל מולם. גם כאשר אחד ההורים, אינו פועל בדרך המקובלת על הצד השני, אין לערערו מול הילדים. יש לשוחח על כך בפתיחות ללא נוכחות הילדים. בעניין החדשות – בארצינו החדשות הנן חלק חשוב ומשמעותי מחיינו. למרות זאת רבות מהן מאוד מפחידות ומערערות את ביטחון הילדים, למשל: דריסה של צעירה בת"א, איומים של טורקיה על ישראל, הכרזה על מדינה פלסטינאית והשלכותיה ועוד. גם לנו המבוגרים החדשות אינן פשוטות בלשון המעטה. לכן יש לשקול בכובד ראש לאילו תכנים ניתן לחשוף את בנותיך הצעירות, אלו פירושים הן יכולות לפרש מן החדשות ומה הן רואות בעייניהן התמימות. בנוסף, בזמן שידור החדשות אין אנו יודעים בדיוק אלו תכנים יעלו בדברי המגישים או הדיווחים. לכן, אם אתם בוחרים להראות להם את שידורי החדשות, יש לשים לב לתכנים, ולדבר איתן על מה שצפו. בעניין הקצבת הזמנים – ילדים אינם מבינים מדוע הם צריכים לעשות פעולות כלשהן מהר, לדוגמא: מדוע צריך להתלבש בבוקר מהר ? או למה צריך ללכת לישון עכשיו ? לכן, רצוי להסביר להן וללמדן על לוחות זמנים. זהו שיעור חשוב לחיים. אם את מאמינה בהקצבת זמנים לילדים, ניתן להשתמש בשעון עצר או בשעון בישול, ולכוונו לכמה שצריך. כך האחריות היא שלהן, כש"המפקח" על הזמן הוא השעון ולא אמא. בנוסף, ניתן מראש לאפשר להן לבחור מתוך שתים או שלוש חולצות ואז לומר, שיש להן חמש דקות להתלבש. יש להוסיף שאת בטוחה שהן תצלחנה להתלבש עד שהשעון יצלצל. אם הן עומדות בכך יש לעודדן במילים כמו: כמה אתן בוגרות, היה לי כייף לראותכן היום בבוקר ועוד. בהצלחה, שירלי

קרן שלום רב, ילדים בגילו של בנך מבטאים לעיתים תסכול וכעס בדרך אלימה, כמו: מכה, צעקה, התפרצות זעם או השלכת חפץ. בנוסף, ישנו הטמפרמנט (המזג) המולד של הילד, כלומר ה''איך'' של ההתנהגות, או הדפוס ההתנהגותי הפנימי של הילד. כהורים עלינו לתת מקום לרגשות אלו או למזגו של הילד מצד אחד, אך לשים גבול ברור וחד משמעי לגבי התגובה האלימה מצד שני. אלימות הנה גבול בל יעבור, וזהו המסר שצריך לעבור לבנך. כאימו את מהווה בעבורו מודל, על-כן רצוי שלא תצאי מגידרך גם כאשר התנהגותו הנה בלתי נסבלת ואלימה. כהכנה לשינוי ערכי עימו שיחה בתנאים הבאים: הילד צריך להיות רגוע ושלוו, אסור שיהיו מסיחים בשיחה, כמו: טלוויזיה ועלייך להיות בטוחה שהוא מקשיב ומבין את דברייך. יש לומר לו, שמעתה אינך מרשה לו להתנהג באלימות כלפי זולתו. הדגימי לפניו למה כוונתך. לאחר מכן אמרי לו, שאם יבחר להתנהג באלימות את תאלצי בצער רב ללכת מהגינה ולא לחזור באותו היום, לעזוב את ביתם של החברים או של סבתא וכדומה. ניתן לחשוב עימו מה עושים כשכועסים. ישנם גם סיפורים או שירים העוסקים בנושא, לדוגמא: "ברוגז" של לאה גולדברג, "התפיסות" של שולמית כהן, "בורגז ברוגז לעולם" של מרג'ורי ויינמן שארמאט, "לבקש סליחה" של אמירה עתיר ועוד. בעזרת הסיפורים והשירים ניתן לדבר על כעס, על עלבון או על רוגז כחלק מחיינו, וכיצד מתמודדים עימם. בסוף השיחה חשוב, שתדגישי בפניו שאת סומכת עליו, שיבחר להתנהג בכבוד לזולתו, מכיוון שהוא ילד טוב ונבון. אם הוא בוחר לנהוג באלימות יש להביט בעיניו, לאחוז בידו, ולומר לו בתקיפות אדיבה: במשפחה שלנו לא מכים !! אם את רואה שהוא משתדל, יש לעודדו, ולהדגיש בפניו את השתדלותו, כמו: אני רואה שאתה משתדל – אני גאה בך, היום שיחקת בהנאה מרובה בגן המשחקים ועוד. עם מסר נכון, גבול ברור ומודל שלך, בנך ילמד כיצד לנהוג ללא אלימות. בהצלחה, שירלי

דנה שלום רב, עלייך לברר היטב על גישתה החינוכית של הגננת בנושא גמילה מטיטול, וה"פספוסים" שמלווים אותו, לפני שאת מקבלת החלטה כלשהי. שוחחי שוב עם הורים נוספים וקבלי חוות דעת. כמו-כן, שמעי מהגננת כיצד היא גומלת ילדים ומה יחסה לפספוסים. התנהגותו של בנך יכולה להיות מושפעת מגורמים שונים ומגוונים, כמו: בשלות או מאבקי כוח, אך זו יכולה להיות מושפעת כמובן גם מיחס לקוי של הגננת. חשוב לציין ולהדגיש, שגננת טובה ומנוסה אינה צריכה לכעוס או לצעוק על ילדים, שמפספסים בגן. תהליך הגמילה הנו חלק נכבד ומשמעותי מהעבודה עם פעוטות בגילו של בנך. התנהגות זו של כעס ושל צעקות אינה מקובלת ואינה נורמטיבית כלל. אם אכן הגננת מתנהלת מול הילדים כך, שקלי בכובד ראש להוציא את הילד מן הגן. הקושי במעבר גן הנו מזערי לעומת התנהלות בלתי הולמת של גננת מול פעוט "מפספס". כל טוב, שירלי

לאמא המודאגת שלום רב, אחד ממאפייני גיל ההתבגרות הנו הקונפליקט. המתבגרים זקוקים לו, מכיוון שבעזרתו הם בונים את זהותם האישית, ובודקים מה מתאים להם ומה לא בהמשך חייהם כמבוגרים. רבים מן הקונפליקטים מתרחשים בבית מול ההורים, כשזו התנהגות שכיחה ונורמטיבית. בדרך כלל, אין לקחת ללב יתר על המידה את עוצמת הויכוח, מכיוון שבגיל זה המתבגרים מתנהלים בקצוות, לדוגמא: שחור או לבן, שמחה גדולה ובשנייה לאחר מכן דיכאון וכו'. למרות זאת, בנך לקח את הקונפליט צעד אחד יותר מידי, ואכן התנהגותו ובחירותיו הקיצוניות מדאיגות, למשל: הפנייה למשטרה או הרצון לעזוב לפנימייה. על-כן, העזרי בכל מי שיכול לתת לך יד, כמו: יועצת, מחנכת, פסיכולוג ביה"ס, סבים, קרובי משפחה, חברים שלו, מאמן (אם יש) ועוד. קבעי פגישה עם הצוות החינוכי בביה"ס, ולמדי מהם על התנהגותו בביה"ס. האם זו מופיעה רק בבית מולכם או גם בבית הספר. בדקי האם יש דמות חינוכית שיכולה לשוחח עימו, ולשמוע ממנו על קשייו ומצוקותייו. יש לברר היטב מה הוא מנסה לומר בהתנהגות זו, מה קשה לו – מדוע הוא מתנהג כך ? ומה הלחצים שיש עליו כעת בכל תחומי חייו – לימודים, משפחה וחברים ? בנוסף על כך, ממליצה לך לפנות בהקדם להדרכת הורים ולטיפול משפחתי, כדי למנוע משבר בקשר עימו, וכדי לקבל הכוונה ותמיכה בהתנהלות מולו. אם בנכם הנו נער חברותי ומנומס, אין סיבה שמשבר זה יהפוך לקרע במשפחה. כל טוב ורוב נחת, שירלי

לימור שלום רב, הנך מודעת היטב לצרכיי בתך הקטנטנה, ופועלת בהתאם. למשל: אם היא זקוקה לטיטול בצהרים את מאפשרת זאת או הבאת לה לגן "מקטין אסלה" כמו בבית. בנוסף, את מכירה את השינויים שחלים בחייה ואת השפעותיהם עלייה. לכן, מחזקת את ידייך לדבוק בדרכך ובאינטואיציות האימהיות הבריאות שיש לך. בתך צעירה ומקדימה מאוד בתהליך. ההי סבלנית - הגמילה הנה הליך, שתומן בחובו קשיים ונסיגות לאחור (רגרסייה). תני לזמן לעשות את שלו, ובטוחני שבעזרת דרכך החינוכית ו"בגרותה" של בתך, בעוד זמן מה בתך תיגמל לחלוטין. חשוב לציין לסיום, שיש להמנע ממאבקי כוח או מעיסוק ייתר סביב הנושא. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

בטי שלום רב, רגרסייה הנה תופעה שכיחה ונורמטיבית בהליך הגמילה מן הטיטול. בדקי האם היה שינוי כלשהו בחייו של בנך הפעוט, כמו: התחלת גן, החלפת מטפלת, מעבר דירה או כל דבר אחר, שיכול להשפיע עליו, מהסיבה הקטנה ביותר ועד הגדולה. בנוסף, התבונני בו בזמן משחק או צפייה בטלוויזיה. ישנם ילדים רבים, ש"שוכחים" לגשת או לבקש לשירותים, מכיוון שהם "מאוד עסוקים" בעניינייהם. אם כך, הציעי והזכירי לו מידי פעם תוך כדי משחק לגשת לשירותים. בשני המקרים גם בשינוי כלשהו וגם במשחק, יש להיות אמפטית וסובלנית. כעס ומאבקי כוח אינם עוזרים ואינם יעילים, להפך הם מחבלים בתהליך הגמילה. אם הוא עושה את צרכיו במכנסיים, אל תעירי לו על כך. החליפי לו את הבגדים, והמשיכו הלאה למרות, הפן הפחות נעים של הכביסות המרובות באותה העת. ככול שתתני מקום מועט לפספוסיו, כך הוא ישוב להיות גמול במהרה. סבלנות ואורך רוח. בהצלחה וכל טוב, שירלי

מיכל שלום רב, ברכות על כניסתו של בנך לגן, שיהיה בשעה טובה ומוצלחת. ולשאלתך - כל פעוט עובר בצורה קצת שונה את המעבר בין המסגרת הקטנה והאישית של הבית לבין המסגרת של גן. המעבר אינו מפשוט, ומצריך תקופת הסתגלות. במקרה של בנך דבר זה בא לביטוי בחוסר תיאבון או באי רצון לאכול. נושא האוכל נוגע להורים רבים "בבטן הרכה" – הילד לא אכל !? אולם, אם בנך הנו ילד בריא, אין סיבה שלא יאכל "כמו שצריך" לאחר הסתגלותו לגן. ילדים צעירים אוכלים, כאשר הם מרגישים תחושת רעב, גם אם אכלו משהו קטן או מעט. סמכי על הצוות, ושתפי אותו בקושי ובחששות שלך.צוות מיומן יכול לסייע לך רבות. רצוי מאוד לא לתת מקום ונפח לנושא, כדי לא להופכו לעניין או לשגרה. כלומר, אם בנך יחוש שהוא מקבל מכך תשומת לב ויחס של הסובבים אותו, הוא עלול להמשיך בהתנהגות זו. אל תאמרי לו דבר. בררי עם הצוות מה הוא אכל , אך שבנך לא ישמע זאת. אם בכל זאת הנך מודאגת ממשקלו, את יכולה להכין לו ארוחה טובה בבית. שנת גן מוצלחת ופורייה – כל טוב, שירלי

רנה שלום רב, רצוי שפעוטות בגילו של בנך, לא יצפו בטלוויזיה שעות רבות. לכן ניתן לבדוק בעיתון את התוכניות שמופיעות, ולבנות בעבורו לוח צפייה. כלומר, לפתוח את הטלוויזיה לתוכנית מסויימת, שנראת לך, ולאחר מכן לכבות ולשחק במשחקים. כעת אתם יכולים ליצור לו הרגלים ושגרות בנושא זה. לעומת זאת, אם יתרגל לצפות בטלוויזיה גם בזמן משחק, יהיה קשה לשנות זאת לאחר מכן. בנוסף, רצוי לא לחשוף את בנך הפעוט לתכנים שאינם תואמים לגילו. בהצלחה וכל טוב, שירלי

רויטל שלום רב, ילדי הגן ובתך ביניהם החלו את שנת הלימודים לפני שבוע ימים. הילדים שהיו רגילים להיות בבית זמן מה בחופשה, צריכים להסתגל לשיגרה החדשה - משימה, שאינה פשוטה לפעוטות בדרך כלל. כפי הנראה זו הסיבה להיצמדות אל המוצץ או המלחמות בבוקר. על-כן שוחחי עם בתך בשעות אחר הצהריים או הערב, בזמן שהיא רגועה וקשובה לדברייך. הסבירי לה שמחר בבוקר את צריכה לצאת מוקדם לעבודה, והיא צריכה ללכת לגן. בנוסף, ספרי לה מהו סדר הפעולות בבוקר, למשל: קמים, מתחבקים קצת עם אמא ועם אבא, מצחצחים שיניים, מתלבשים, אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים מן הבית. מכיוון שבתך נבונה, ניתן לשאול אותה – מה עושים בבוקר ? או מדוע חשוב לצחצח שיניים ? ניתן גם להשתמש בחוש הומור, כמו: אני יודעת ! בבוקר לובשים פיג'מה או בבוקר הולכים לישון. יש לומר לה מראש, שאת הפעולות הללו חייבים לעשות כל בוקר, ואם היא תבחר לצעוק ולבכות, את תאלצי בצער רב להלביש אותה ולצחצח את שינייה, ולשתיכן לא יהיה נעים. בבוקר אם היא משתפת פעולה יש לעודדה, ולומר לה, שהיא כבר בוגרת או שאת רואה שהיא התאמצה היום או שאת גאה בה ועוד. אם היא אינה משתפת פעולה יש לומר לה בתקיפות אדיבה, שצר לך אבל את צריכה לצאת מן הבית מוקדם, ואת צריכה להלביש אותה גם אם אינה רוצה בכך. בזמן בכי אין לשוחח עימה או להסביר לה דבר. אם היא תראה שאינכם משתפים פעולה עם הבכי והצעקות, הבקרים יתחילו להיות יותר נעימים. בהצלחה וכל טוב, שירלי

מיכל שלום רב, ראשית – ברכות חמות לעלייתו של בנך לכיתה א', שתהיה לו שנה פורייה, טובה ובטוחה. ולשאלתך – בנך רוצה או אפילו דורש, שכל מעשה ידייו יצלחו על הצד הטוב והמושלם ביותר. כאשר לא כך הדבר, סף תסכולו נמוך, הוא בוכה, מתפרץ ומתקשה להרגע. על –כן ההי רגישה ואמפטית למצבו, כמו שעשית עד כה, רק הימנעי משיחה עימו או מהסבר בעת חוסר שקט או בכי. העבירי לו מסר, שזה בסדר לכעוס או להתעצבן כאשר קבוצתך מפסידה במשחק או כאשר הגזירה יוצאת עקומה במקום ישרה. גם אנו כמבוגרים כועסים על דברים, שלא מסתדרים כמו שרצינו. חשבי עימו מה יכול לסייע לו בויסות הרגשי במעבר בין כעס ותסכול למצב של רוגע, למשל: כניסה לחדרו (כמו שעשיתם והצליח), חיבוק גדול ללא מילים של אמא או של אבא, צפייה בטלוויזייה, כוס חלב ועוגיות או כל פתרון אחר שיכול לעזור לו. את יכולה לשתף אותו במה שעוזר לך להרגע – צעדה בים/בגינה, קריאת ספר וכו'. רצוי לא להרחיב בהסברים על הצורך בהתנסות ואף בכישלון, כדי להצליח ולהתפתח. זוהי תובנה, שנכונה בעיני רוחך. בנך רואה לנגד עיניו את הכישלון ואת התסכול , ואין הוא מבין את התובנות מכך. בנוסף, חשוב שתעודדו אותו לרוב על המאמצים שהוא עושה בחלקי חייו השונים, ולאו דווקא על התוצאה הסופית, לדוגמא: ראיתי שאתה מאוד אחראי לשיעורי הבית שלך, אני רואה שאתה מאוד משתדל ומתאמץ – אני גאה בך על כך, שיחקת יפה מאוד במשחק הכדורגל נהננו לראותך ועוד. בעזרת עידוד על מאמציו ובעזרת תיווך לרגיעה, ילמד בנך לווסת את תסכולו. בהצלחה ושנה טוב, שירלי

לילי שלום רב, מעבר לכיתה א' מגן הילדים הנו אחד מן המעברים החשובים והמשמעותיים בחיי הילד ובהתפתחותו. הילדים פוגשים במסגרת חינוכית ששונה בהיבטים רבים ממה שהכירו עד כה, למשל: גודל ביה"ס (לעומת הגן), ישיבה של חמש-שש שעות בכיתה, הפסקות קצרות וכמובן, שיעורי בית. בנך צריך לשנות הרגלים ודפוסים אליהם הורגל במשך שש עד שבע שנים מחייו, דבר שאינו פשוט כלל. מה שנראה בעיני רוחנו כמובן מאליו, אינו כך בעיניו. כלומר, אולי הוא אינו מבין או מודע למשמעות של שיעורי הבית, אם כך – מדוע הוא צריך להכינם ? לכן, יש להסביר לו מדוע נותנים שיעורי בית, ומדוע הם חשובים. את יכולה להשוות זאת לתרגילים בספורט – כדי לעשות טוב תרגיל בספורט צריך לתרגל אותו ולחזור עליו שוב ושוב, כך גם בלמידה – כדי לדעת לקרוא ולכתוב היטב צריך לתרגל גם בבית. בנוסף, כדאי לנצל את התקופה הזו של ראשית שנת הלימודים להקניית הרגלי למידה טובים גם בבית. הרגלים אלו ילוו אותו בהמשך דרכו בביה"ס. תני לו לבחור מתי הוא רוצה להכין את השיעורים, לדוגמא: האם אתה רוצה להכין שיעורים אחרי שתאכל ותנוח קצת או שאתה בוחר לסיים עם השיעורים מייד כשאתה מגיע מביה"ס ? חשוב לציין, שבשיעורי בית אין אפשרות של בחירה – זו חובתו כתלמיד, וזהו המסר שצריך לעבור דרכך. בנוסף, את יכולה להעזר במורה ולשתפה בקושי. מורה בכיתה א' בעלת ניסיון בגיל זה תוכל לסייע לך בעניין. אם בכל זאת הוא ממשיך להתעקש, ומסרב להכין שיעורים, אין להכנס עימו למאבקי כוח מיותרים. ידעי את מורתו על כך. יש לומר ולהדגיש לו שזו אחריותו להכין את שיעורי בית. את יכולה לסייע לו ולתמוך כמה שצריך, אך לא לעשות במקומו. כמו כן יש לשקף לו מחירים, כמו: אי ידיעת החומר הנלמד וכישלון במבחן. ולסיום, חשוב לעודדו כל הזמן כאשר הוא כן מכין שיעורים. יש לשים את הדגש על המאמציו, ולאו דווקא על התוצאה הסופית. בהצלחה ושנה טוב ופורייה, שירלי

נורית שלום רב, דאגתך לבתך מאוד נוגעת ללב ומאוד ברורה – אישה, שנוהגת בחוסר אחריות בהתנהלותה כלפי עצמה וכלפי זולתה כמו ילדה צעירה ! יחד עם זאת ולמרות התנהגותה הילדותית עלייך להבין שאינה ילדה קטנה כלל - לא בת 9 ולא בת 12, אלא אישה בת 29 ! סביר להניח, שסבתותינו היו בגיל זה נשים נשואות בעלות עול המשפחה והילדים. אמנם, בדור הנוכחי יש נטייה להתמסדות מאוחרת, אך כאן את מדברת על פער מאוד גדול בין הגיל הכרונולוגי (29) לגיל המנטאלי (הרגש). לכן ממליצה לך להרפות ממנה בשלב הראשוני, ולקבלה כמו שהיא. ניתן לגשת אליה בשאלה ולא בדרישה, כמו: מה את אומרת על ? מה דעתך ש...? איך את חושבת שצריך לעשות כך או אחרת ? נסי להיות יותר קשובה לה ולצרכיה. בטוחני שאת בעלת ניסיון חיים עשיר, שמביא אותך לראות ולחוות את שגיאותיה ואת טעויותיה. למרות זאת, בתך צריכה לבחור לקחת אחריות על חייה ועל בריאותה, ולהיות מודעת היטב להשלכות של התנהלות זו. אשמה וביקורת אינם עוזרים כלל במקרים אלו, לכן השתדלי להיות אמפטית למצבה, ולהיות גמישה יותר בהתנהלותך מולה. לסיום, את יכולה לפנות לאיש מקצוע, כמו: הדרכת הורים או פסיכולוג, כדי לקבל הכוונה והדרכה אישית כיצד להתמודד עימה, בצד תמיכה ועזרה בקושי שלך מולה. מאחלת לך רב נחת וכל טוב, שירלי

הילי שלום רב, בנך אכן נשמע ילד מקסים וחברותי. עלייך לעודדו ולחזקו בתכונותיו הטובות, ובכישוריו החברתיים ביצירת קשרים עם ילדים חדשים בגינה. התנהגותו ו"שחצנותו" הנה שכיחה לבני גילו מצד אחד, ומן הצד השני תפקידינו לחנך את ילדינו לצניעות ולענווה כמו שאת חשה. כפי הנראה, בנך זקוק לחיזוקים ולהכרה ביכולותיו, לכן נסי להקדים אותו, ועודדי אותו כאשר הוא עושה דבר מה, שבעיני רוחו יכול להראות חשוב, למשל: אם הוא מתנדנד יפה בנדנדה או מטפס גבוה על המתקן בגינה כמו גדול. אם יש באפשרותך, הוסיפי להתנהלות מולו צד הומוריסטי, כמו: וואו, איזה פרצוף מפחיד עשית. איך הצלחת ? אתה יכול ללמד אותי גם ? (בטון דיבור תיאטרלי ומצחיק). כמו-כן, ניתן לשוחח עימו בשקט בבית, ולומר לו שישנם ילדים ומבוגרים שלא יאהבו את ההתנהגות שלו, ושלא ירצו להיות חברים שלו. הקשיבי לתגובותיו- מה הוא חושב על כך ? לסיכום, חזקי ועודדי אותו מצד אחד, ואז הוא לא ירגיש צורך "לגנוב" תשומת לב ומחמאות. מצד שני, הסבירי לו בקצרה מה יכולות להיות התוצאות הטבעיות של התנהגות זו, לדוגמא שילדים לא ירצו לשחק עימו. בהצלחה ושנת לימודים פורייה ומצמיחה, שירלי

ליאת שלום רב, הסיבות, שילדים צעירים מקללים, יכולות להיות רבות ומגוונות. לכן יש צורך לבדוק ולברר ראשית, מדוע בנך בוחר בדרך זו. אולי הוא מקלל בשעת תסכול ומצוקה, ורוצה לעשות "רעש גדול" כדי שיבינו את מצבו ? אולי הוא ראה מודל כלשהו שמקלל כמו: חבר או הורה ? אולי הוא אינו מודע כלל לפירוש של הקללה, רק מבין שכך זולתו יבין שהוא כועס ? ועוד. לאחר שבדקת את הנושא, יש לשוחח עימו בשעת רוגע. הסבירי לו מה הוא יכול להפסיד מהתנהגות זו, למשל שילדים לא ירצו להיות חברים שלו או שהתנהגות זו יכולה לפגוע באדם העומד מולו. ההי אמפטית למצבו, והשתדלי לא להיות ביקורתית או שיפוטית. ניתן לומר לו, שאת מבינה שהוא כועס או שהוא מתוסכל, אך ישנן דרכים נוספות להראות זאת. שאלי אותו כיצד את יכולה לעזור לו, כשהוא במצב כזה – האם הוא זקוק שיעזבו אותו בשקט ? האם הוא רוצה חיבוק ? או כל דבר אחר שיכול לסייע לו. אמרי לו שאת סומכת עליו, שידע להתנהג ולבחור בדרך הנכונה, ושאת פה בעבורו לעזור לו. את יכולה גם לומר לו, שאם הוא יבחר לקלל כאשר את אוסרת עליו דבר מה, את תבחרי להתרחק ממנו או להתעלם ממנו עד שידבר יפה. בכל פעם שהוא משתדל לא לקלל יש לעודדו במילים כמו: אני גאה בך. ראיתי שמאוד השתדלת לא לקלל, היה לי מאוד נעים להיות איתך היום וכו' בכל מקרה יש להמנע מויכוחים תוך כדי כעס או ריב, יש להמנע מביקורתיות ואין לתת התיחסות יתר למצב. בהצלחה וכל טוב, שירלי

טלי שלום רב, בנכם עדיין מאוד צעיר ויש לקחת נקודה זו בחשבון בתהליך. למרות זאת, ולפי מה שאת מתארת בפנייתך, אתם הולכים איתו ובדרכו, ולא מפעילים לחץ. דרכך נראת בעיני נהדרת – "לחבב" ו"להתיידד" עם הסיר. כמו-כן ניתן לקרוא עימו סיפורים בנושא או להראות לו סרטים. מכיוון שבנכם צעיר בגילו, ישנה אפשרות, שלמרות "משחקיו" עם הסיר, התהליך עצמו יתרחש בגיל מאוחר יותר, ולכן אל לכם להתאכזב אם כך יקרה. הדרך "החכמה" הנה להמשיך בדרכך, דרך החשיפה לנושא, מצד אחד, ומהצד השני לאפשר לבנך להתפתח, ולהרגיש בחושייו הטובים והנורמטיביים, מתי העת הנכונה להיגמל. מכיוון שאת אם, שקשובה לצרכי בנה תחושי זאת לוודאי, כשהזמן יגיע. בהצלחה וכל טוב, שירלי

ליאת שלום רב, איזה ילד נבון יש לך. הוא מצא פתרון של מציצה, שעליו הוא שולט. מציצה (מוצץ, אצבע או לשון) גורמת לילדים רבים רוגע ושלווה. חשבי מה יוכל לעזור לו להרגע בזמן העייפות או מול הטלוויזיה ללא מציצת הלשון. את יכולה להתייעץ עימו, ולחשוב יחד על פתרון. כך הוא ירגיש חלק מן התהליך. בנוסף, רצוי שתתיעצי עם רופא המשפחה או עם רופא ילדים על-מנת לוודא שפעולה זו אינה יכולה לגרום לפגיעה או לנזק לבנך. בהצלחה, שירלי

ליאת שלום רב, גמילה מטיטול הנה הליך שלוקח זמן. לכל ילד יש את הקצב ואת "הסגנון" משלו. יש צורך להערך בסבלנות מרובה ואורך רוח. את עושה עימו עבודה טובה של הכנה לקראת גמילה, ועלייך להמשיך כך. כשהילד מפספס אין צורך לדבר עימו ארוכות, כמו שעשית. יחד עם זאת, אין צורך להסביר לו שלא יעשה את צרכיו בריצפה או בתחתונים את זאת הוא יבין לבד. אין לתת לכך מקום ותשומת לב, כדי לא ליצור התעסקות מיותרת סביב העניין. כמו-כן יש להציע לו מספר רב של פעמים לגשת לשירותים, ולאו דווקא לסמוך עליו שיאמר לך. פעוטות בתהליך הגמילה אינם יודעים עדיין בדיוק מתי היא נקודת ה"אל חזור" של צרכיהם, ולכן יש להזכיר להם. לגבי בשילותו לגמילה – אם בנך עובר את התהליך ללא בכי וללא מאבקי כוח, יש לאפשר לו את מרחב הזמן לגמילה. אם את חשה, שהוא "נלחם" בך או "עושה דווקא" יש אפשרות לשקול להמתין עוד קצת. אם בנך במסגרת של גן, ניתן להתייעץ עם הגננת, ולשמוע את דעתה. התנהגותו של בנך בלילה הנה שכיחה ונורמטיבית. ב"פרידה" מן הקיקי ומן הפיפי יש הבטים פסיכולוגיים רבים הקשורים בהתפתחות הילד מנקודות שונות, כמו: הפן הרגשי או הפן הגופני. ההי קשובה לבנך ולצרכיו. לא ניתן להכריחו להיגמל מטיטול, ולכן חשוב שהחוויה תהיה נעימה ורגועה כמה שניתן – אם הוא רוצה טיטול אפשרי לו זאת. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

בת 15 שלום רב, מאוד בוגר מצידך לחפש פתרון עבור התנהגותו של אחייך כלפייך. איני רואה זאת כמובן מאליו – יישר כח ! מריבות בין אחים הנן שכיחות מאוד. בכל משפחה שיש בה אחים יש גם מריבות – לכל אחד יש צרכים שונים, ובכך נוצרים לעיתים קרובות קונפליקטים. כלומר חילוקי דעות הנם התנהגויות נורמליות וטבעיות במשפחה. ולשאלתך - ראשית, חשבי האם היה שינוי כלשהו בהתנהגותך כלפיו ? אולי, פעם נהגתם לשחק הרבה יחד ועכשיו יש לך את העיסוקים שלך כמתבגרת ? נסי לראות מה אחייך "אומר" לך בהתנהגות זו ? מצאי זמן משותף, ועשי עימו משהו נחמד, כמו: משחק קופסא, משחק מחשב, צפייה בסרט עם פופקורן ועוד. את יכולה לשאול אותו, מה הוא היה רוצה לעשות איתך בכייף, למשל: אני רואה שאתה צריך להיות איתי קצת. במקום להציק לי, שאני אכעס ואח"כ שנינו נצטער על כך, בוא נחשוב יחד על משהו שנוכל לעשות, וכך נבלה במקום לכעוס. יכול להיות גם, שסוף החופש הגדול מביא עימו שיעמום, שמוביל לריבים. לעיתים החזרה לביה"ס מביאה גם רוגע ליחסי האחים. לגבי התנהגותו מול הורייך – אין זה מתפקידך להתערב בקשר שלו עם הורייך. הם אלו שצריכים להציב לו גבול בדיבור שאינו מכבד מולם. אם בכל זאת אינך יכולה לעבור לסדר היום, שוחחי עם הורייך על כך, וצייני בפניהם מה מפריע לך. שיחה זו צריכה להערך ללא נוכחותו של האח. שבוע טוב, שירלי

ענב שלום רב, הבדיקה לגבי בשלות הילד היא ניסוי וטעייה. עשית בחכמה שחזרת לטיטול. גמילה בכוח יכולה להוביל למאבקי כוח, להפרעות התנהגות ולחוויות לא נעימות לשני הצדדים. דרכך נכונה – יש להציע לה שוב, ו"לבדוק את השטח". את לבטח מכירה את בתך מצויין, ותדעי להבחין האם היא נעתרת להצעתך או לאו. גם אם היא הולכת עם התהליך יש לקחת בחשבון מצב של רגרסייה במעבר לגן חדש או עקב לידתך הקרובה, ושינוי המבנה המשפחתי שלכם. אולם מכיוון שבחיים ישנם דברים, שלעולם לא ימצא הזמן הטוב ביותר בעבורם, יש להתחיל מתי שהוא. בדקי את השטח עימה, ואז תוכלי לקבל החלטה – סמכי על האינטואיציות שלך ועל תגובותייה של בתך הפעוטה. בהצלחה ולידה קלה ומהירה, שירלי

לאמא המודאגת שלום רב, ראשית, השתדלי להסיר דאגה מלבך. ילדים שבריאים בגופם ובנפשם עוברים את תהליך הגמילה בסופו של דבר – התהליך יכול להיות קצת יותר ארוך או קצת יותר קצת – כל אחד והקצב שלו. התנהגותה של בתך הנה נורמטיבית ותואמת את התהליך. ישנם ילדים שונים ומגוונים, וכך יש גם תהליכי גמילה שונים מילד לילד ומגישה אחת לשנייה. כלומר, לבתך אולי נוח יותר להתפנות בביתה במקום המוכר והנינוח שלה. גם אנו המבוגרים איננו אוהבים ללכת לשירותים במקומות ציבוריים, והולכים רק כשאין ברירה ובדרך כלל "רק לפיפי" (תמיד מעדיפים את הבית). חשוב שתעודדו אותה על הדברים הטובים שהיא כן עושה, למשל: כשהיא עושה פיפי וקקי בבית בסיר, אמרו לה, שהיא ילדה בוגרת ושאתם רואים שהיא משתדלת ומצליחה להתפנות בבית. כמו-כן, נסי לברר עם הגננת מה יכול להפריע לה בגן. אולי השירותים אינם נקיים דייה, אולי אין דלת לשירותים ובתך מתביישת, אולי אין לה פרטיות, אולי היא מתביישת לקרוא לאחד מחברי הצוות שיסייעו לה ועוד. חשבי עימה מה יכול להקל עלייה בגן. למרות זאת, אם היא אינה מעוניינת להתפנות בגן, יש לשאול אותה האם היא רוצה טיטול בגן, ולעשות את צרכייה כמו גדולה בבית לבנתיים. יש ללכת בקצב שלה. בסופו של דבר היא תלמד להתפנות גם בגן. בהצלחה והרבה סבלנות, שירלי

דשה שלום רב, תהליך של גמילה מטיטול לוקח זמן, ומצריך הרבה סבלנות מצד המבוגרים. בתחילת הגמילה יש לפנות אל הילד מספר רב של פעמים ביום, ולהציע לו לגשת לשירותים או לסיר. פעוט בגילו של בנך עדיין אינו יודע מתי בדיוק הוא צריך לגשת לשירותים, לדוגמא: כשהוא משחק במשחק, ו"שוכח" לבקש - כך יש פספוס. כמו-כן, בדקי את מידת שיתוף הפעולה שלו ואת מידת רצונו מתהליך הגמילה. האם הוא משתף איתך פעולה, וכשאת פונה אליו. כלומר האם הוא בא איתך בשמחה לשירותים ?אם כן, אין סיבה להלבישו בטיטול. ניתן גם לערוך את הגמילה באופן הדרגתי של ראשית גמילה בבוקר ולאחר מכן גמילה בלילה.ולסיום, המשיכי לקרוא עימו ספרים בנושא, גם הם עושים את העבודה כראוי. בהצלחה, שירלי

שלום רב, תהליך של גמילה – טיטול או מוצץ - לוקח זמן, ומצריך סבלנות רבה ואורך רוח מצד ההורים. ילדים אינם נגמלים בשבוע, גם כאשר הנם בשלים ומוכנים לתהליך. כרגע אין מקום להתחיל עימו תהליך של גמילה, מכיוון שאתם נוסעים. לאחר מכן, ניתן להתחיל את הגמילה מהטיטול בהדרגתיות ובקצב של בנך. יש להמשיך לקרוא עימו סיפורים בנושא, אך אין לעשות עניין רב מהגמילה, זו צריכה לבוא בטבעיות ללא עיסוק יתר בנושא. שום נזק לא יגרם לבנך, אם תתחילי את הגמילה שבוע לפני תחילת השנה, וזו תעבור עימו לגן להמשך התהליך. כמו-כן עלייך ללמוד לסמוך על עצמך ועל תחושותייך, ולא לפחד. בנך ירגיש את בטחונך או את חוסר בטחונך, ויגיב בהתאם לטוב ולרע. לגבי הגמילה מהמוצץ, ניתן להמתין עד אשר יתרגל ויסתגל לגן. המוצץ והמציצה מהווים עבורו ביטחון ורוגע, להם הוא זקוק במעבר לגן. חשוב שתעדכני את הגננת בהליך הגמילה, ובקשי את עזרתה ואת תמיכתה בנושא. רוב הגננות מנוסות ובעלות ביטחון בתחום זה, ויכולות לסייע לך ולבנך. ולסיום, נסי לראות בדברים אלו : מעבר לגן, גמילה ממוצץ וגמילה מחיטול, שלביי התפחות וציוניי דרך בהתבגרותו של בנך הפעוט, ולאו דווקא כ"שלושת המכות". בהצלחה וחופשה נעימה, שירלי

נינה שלום רב, האחריות שלנו כהורים הנה להכין את ילדינו לחייו הבוגרים. אלימות כלפי הזולת (הן החברים והן ההורים) הנה גבול חד משמעי, גם כאשר בנך "נלחם" על מקומו בחברת ילדים בני גילו. תגובתך אליו כאשר הוא מנסה להכותכם הנה טובה וזו הדרך הנכונה להתנהל גם מול אלימות שלו כלפי חבריו. כאשר הוא מגיב בבכי או בצחוק, כיצד את מגיבה אליו ? תגובתך יכולה להיות מאוד משמעותית בדרך החינוך. כלומר, האם את מחבקת אותו, כשהוא בוכה או צוחקת יחד איתו, כשהוא צוחק. דרך זו מחזקת התנהגות בלתי רצוייה. המסר שעובר לבנך צריך להיות חד משמעי ומאוד ברור – אסור להרביץ ! אסור למשוך בשיערות ! אסור לנשוך ! דברים אלו יש לומר בתקיפות אדיבה, כלומר בתקיפות וברצינות, אך ללא כעס וצעקות. נראה שאת יודעת כיצד לפעול נכון מול בנך, אך יחד עם זאת תגובתך אליו אולי יוצרת דואליות ובלבול אצלו – בדקי נקודה זו. בהצלחה, שירלי

ליהי שלום רב, ההחלטה הראשונית והחשובה ביותר הנה הצורך של כל חברי המשפחה לישון טוב בלילה. שנת לילה טובה מהווה חלק נכבד מבריאותינו הגופנית והנפשית. החליטי עם עצמך, שצעד זה הוא לטובת המשפחה ולבריאותה – דברים אלו יקלו על התהליך ועל הקושי. אם כבר עברת תהליך של היפרדות משינה משותפת, אין לאפשר "מעידות קטנות". אלו מחזקות את בנך להמשיך ולהתעקש לישון איתך ולחוש אותך בלילה. כך גם בשינה במיטתו. עלייך להתחיל בהשכבה רצופה, אך ורק כאשר את שלמה לחלוטין עם השינוי. בנך חש אותך ואת שפת גופך ללא מילים. אם הוא ירגיש חוסר שלמות או רגשות אשמה הוא לא ירפה לרגע עד שיקבל את דרישותיו. ערכי סדר השכבה ברור וחד משמעי, שיחזור על עצמו בכל לילה, לדוגמא: בשעה קבועה יש לומר לו שעכשיו מתחילים להתארגן לשנת הלילה – ארוחת ערב, מקלחת/אמבטיה, סיפור/שיר נשיקה חיבוק גדול ולילה טוב. ניתן גם כחלק מההשכב לשבת לידו וללטף אותו קצת. לאחר מכן יוצאים מהחדר. כאשר הילד מתעורר, יש לגשת אליו להשכיבו במיטה ולומר לו : עכשיו לילה ועכשיו ישנים (יש לחזור על משפט זה כמו "תקליט שבור"). אין להוציאו מהמיטה, אין לשוחח עימו, אין ללטף אותו, אין לקחתו למיטתך ואין לחבקו. ניתן להשאר עימו זמן קצר, להשכיבו, ולומר לו את המשפט. כך יש לעשות בעקביות ובהחלטיות שוב ושוב, עד שבנך ילמד להרדם ולא יתעורר פעמים רבות בלילה. השינוי אינו פשוט ואורך זמן מה, לכן העזרי בסבלנות ובאורך רוח. ליל מנוחה ובהצלחה, שירלי

טליה שלום רב, התנהגותו של בנך הנה שכיחה מאוד. פעוטות שכבר הורגלו לישון ולהרדם במיטתם, יוצאים לעיתים משיגרת השינה וההשכבה לאחר מחלה, שבה התעוררו רבות באמצע הלילה, ושההורים שהו לידם לדאוג לשלומם. מכיוון שההרגל כבר קיים אצלו, עלייך להחזירו לשיגרה הקודמת. ראשית העזרי בבן הזוג בפעמים שבנכם מתעורר בלילה (כמה שניתן, כמובן). בדקי מה עובד אצלו, ומדוע הילד חוזר לישון, כשהוא ניגש אליו. רצוי שתאמרו לילד את אותו המשפט, כשאתם יכולים להשתמש במשפטו של זוגך : "הנה אני פה, אתה יכול לשכב לישון". כלומר, כאשר הילד מתעורר בלילה יש לגשת אליו, להשכיבו במיטה, ולומר לו את המשפט. אין להוציאו מהמיטה, אין לשוחח עימו ואין לחבקו ולנשקו. יש להרגיע אותו, לתת לו את המוצץ ולצאת מן החדר. ככול שתהיו עקביים והחלטיים, כך יחזור בנכם בזמן קצר לישון שוב שנת ישרים . בריאות טובה ובהצלחה, שירלי

מיכל שלום, שמחתי לקרוא, שבחרת להמשיך את עבודתך עם הנער למרות ההתמודדות המורכבות עימו ועם אימו. בעבודה עם הנער עלייך לבדוק מהם החלקים שבאחריותיך ומהם הדברים שבאחריותה של האם. למשל בדוגמת המקלחת, עלייך להסביר לאמא את החשיבות הגדולה בשמירה על הגיינה ועל הצורך של האדם להתקלח ולצחצח שיניים לשם שמירה על בריאותו התקינה. יש להוסיף את המשמעות האסטתית ואת הנעימות בלהיות נקי - הרבה יותר נעים לדבר, לחבק ולשהות ליד ילד נקי, מריח ומסודר. את יכולה להציע לה את עזרתך, אך מכאן זו החלטה ובחירה שלה , כיצד להתנהל מולו. אני מבינה מאוד לליבך, אך עלייך להבין שאינך יכולה לקחת או לחלוק את האחריות על גידולו של הילד עם האם – זו אחריותה וחובתה הבלעדית. את יכולה, כמובן להעזר ו"לגייס" את יועצת ביה"ס על-מנת שזו תשוחח עם האם ועם הילד. בנוסף, לאורך כל העבודה עימו יש לעודדו, ולחזקו על תהליכים שעשה, כמו: אם צחצח שיניים, אבל לא התרחץ, יש לחזקו על הצחצוח ולא להעיר לו על המקלחת או לומר לו בנוסף אני בטוחה שמחר תבחר גם להתקלח ולהיות נקי ומריח –אני סומכת עלייך. נקודה חשובה נוספת – אם את חושבת שיש כאן מקרה של הזנחה של הילד, מחובתך לדווח ליועצת וזו צריכה לבדוק את העניין. אם יש צורך עלייה לפנות לרווחה ולפקידת סעד במקום מגורייכם. שולחת לך הרבה כוחות ובהצלחה, שירלי

שמוליק שלום רב, חברתך זקוקה לטיפול ולהדרכה הורית דחופה בהתנהלותה מול בנה. נראה שאתה לוקח אחריות רבה על התנהגותו ועל ההשלכות העתידיות, שעלולות לבוא מכך ובצדק. יחד עם זאת, אינך אביו של הילד, אלא בן זוגה של אימו. האחריות הנה על האם. אתה יכול לסייע ולתמוך, אך היא זו שזקוקה להכוונה, כדי להחזיר או כדי ללמוד כיצד לנהל את ביתה בסמכות הורית משמעותית. זוגתך יכולה לפנות לטיפול משפחתי באופן פרטי או דרך קופת החולים. בנוסף, יש לברר לעומק מהי סיבת התנהגותו של הילד אותה הגדרת כ"היפראקטיבי עם בעיית קשב וריכוז", לשם כך ממליצה שאימו תתיעץ עם רופא הילדים בדחיפות האפשרית, כדי שהוא ינחה אותה בהמשך הטיפול בילד. הטיפול והבירור הנו משמעותי מאוד לילד בעיקר במעבר החשוב מגן הילדים לביה"ס. בהצלחה ויישר כח על תמיכתך הרבה, שירלי

רויטל שלום רב, הדבר החשוב והמשמעותי ביותר הנו רווחתה של בתך בגן. אם היא מקבלת חום, הערכה ואהבה, אם היא הולכת כל בוקר בשמחה, ואם היא מרגישה שייכת ובעלת משמעות בגן, אין סיבה להעבירה לגן חדש לעת עתה. בגן יש לה ארבעה חברים בני גילה עמם היא יכולה לשחק, ולהתראות אחר הצהריים. כמו-כן, צוות הגן מחוייב לאפשר לה פעילויות והפעלות שתואמות לגילה. בקשי מהצות לעדכן אותך בתוכנית העבודה של "בוגרי" הגן – מה עושים עימם ? ומה מלמדים אותם ? סמכי על הצוות ועל המקצועיות שלו. בגילה הרך היא זקוקה לחוויה נעימה בגן, שכוללת משחק, למידה, שירה, סיפור ועוד, בצד הלמידה וההקנייה, שהיא לבטח מקבלת גם בבית. כל טוב, שירלי

דנה שלום רב, פעוטות בגילה של בתך עוברים תהליך התפתחותי של מעבר מחשיבה חושית-תנועתית לחשיבה באמצעות שפה. כלומר, הפעוט שנוגע, שחש ושזז לומד לומר את הדברים במקום לעשותם. לבתך יותר קל כעת לבצע את הוראותייך, מאשר לומר את צבע החרוז ולשלוף מידע זה. למידת הצבעים אורכת זמן מה, והתנסות מרובה. לכן המשיכי ללמד אותה, תוך משחק חוויתי עימך – זו הדרך הנכונה ללמידה. בתך עדיין מאוד צעירה, אך יחד עם זאת ממלאת אחר הוראותייך היטב – ילדה נבונה ואמא משקיעה. למותר לציין שקיימת שונות בין ילדים בקצב ההתפתחות השכלית, ביכולות המולדות, בחוויות הלמידה ובסגנון החשיבה, לכן תני לה את הזמן ללמוד את הדברים הללו בקצב שלה. שבת שלום ובהצלחה, שירלי

מירי שלום רב, מכיוון שיש לך ילד חכם, נבון, חברותי ואוהב, בטוחני ששינוי בהתנהגותך יוביל לשינוי חיובי גם אצלו. ראשית עלייך לקחת בחשבון, שלפני שלושה חודשים היה שינוי משמעותי במשפחתכם עקב תינוק חדש שהצטרף למשפחה. בנכם נהפך בין לילה מילד יחיד במשפחתכם לאח בכור ו"גדול". לא פשוט לשנות מעמד (סטטוס) לאחר חמש שנים ושלושה חודשים. נסי לראות ולהקשיב למה שהוא "אומר" לך בהתנהגותו – האם קשה לו ? האם הוא זקוק לתשומת לב ? האם הוא נלחם על מקומו במשפחה ? האם הוא מרגיש "קצת" זנוח ? ועוד. ההי אמפטית למצב מתוך המקום המסתגל גם שלך –להפוך מאמא לילד אחד, לאמא לשני ילדים צעירים. תני לו תפקידים "חשובים" בבית ובעזרה בטיפול בתינוק, למשל: להשגיח על העגלה, לקחת תיק, להביא חפצים, לערוך את השולחן ועוד. לגבי היציאה מן הבית. - יש להכינו מראש לפני כל יציאה, ולומר לו לאן הולכים, מה עושים וכמה זמן תהיו שם. אמרי לו שאתם הולכים, ושאין באפשרותו להשאר לבד בבית. הוא יכול לבחור אם לבוא בשמחה או לבוא כועס ועצבני. נסי להיות רגועה מולו ולא לכעוס. מותר לו לבוא כועס – זה בסדר. כאשר יש באפשרותך לתת לו את הבחירה ביציאה, אפשרי לו זאת – לאן אתה בוחר ללכת לבריכה או לחברים. אם הוא יוצא מהבית בשמחה או ללא כעס, עודדי אותו על כך, ואמרי לו שאת שמחה שהוא בוחר לצאת בשמחה. בהצלחה ומזל טוב להולדת בנך הקטן, שירלי

אורית שלום רב, בתך השובבה צריכה להבין בעזרתכם מה יהיו המחירים בבחירתה בהתנהגות זו בתוספת מערך של גבולות וסמכות הורית, שאתם צריכים לבנות ולהציב מולה. חשבי כיצד אתם מגיבים להתנהגות זו, כאשר היא אינה נשמעת לדבריכם ? ראשית אין להכנס עימה לויכוח, לצעקות או למאבק כוח. יש לומר לה פעם אחת את רצונכם, ואם היא אינה נשמעת יהיה לכך מחיר ותוצאה, לדוגמא: עכשיו ערב ואנו הולכים להתקלח/לאכול ארוחת ערב. אני מזמינה אותך למקלחת/לשולחן האוכל. אם תבחרי לא להגיע אאלץ לקחת אותך בכוח ויהיה לי ולך לא נעים – במה את בוחרת לבוא לבד או בכוח ? לגבי האוכל – לא ניתן כמובן להכריח אותה לאכול, אך ניתן להקציב זמן, שבו אוכלים את ארוחת הערב. אם היא אינה רוצה לאכול, זה בסדר, אך היא צריכה לדעת שלא תקבל אוכל אחר כך. לגבי השינה – כאשר היא מגיעה למיטתך לפנות בוקר, אין לאפשר לה לישון עימך עד לקימה. יש לקחת אותה חזרה למיטתה, ולומר לה שאתם עדיין ישנים, ושכל אחד ישן במיטתו. בנוסף וחשוב עד מאוד העידוד. עודדי אותה, כאשר היא מתנהגת כראוי או כאשר היא משתדלת להתנהג כראוי (גם אם לא הולך לה בדיוק כפי שציפית) במילים, כמו: אני רואה שאת משתדלת, היום הצלחת להגיע בזמן למקלחת – איזו ילדה בוגרת ועוד. אם היא תחוש משמעותית ואם היא תבין שאינה נמצאת במאבק כוח מולכם היא תפסיק להילחם. כל טוב, שירלי

רותי, צר לי - אין באפשרותי להמליץ בפורום על המטפלים. מקווה שתסתדרי בכוחותייך. יום טוב, שירלי

מיטל שלום רב, לפני שאת מתחילה להקנות הרגל חדש ולערוך שינוי בשיטת ההשכבה הקיימת, עלייך להיות שלמה לגמרי, שאת אכן רוצה בכך. אם ילדייך יחושו ממך ספקות כלשהם, יהיה לך קושי רב לערוך את השינוי. התהליך הנו הדרגתי, ולוקח זמן מה. אם את אכן שלמה, עדכני את בנך על מה הולך להיות כעת, לדוגמא: מהיום בלילה אחנו נלמד יחד, איך להרדם במיטה ללא המשחק בשערות של אמא. מילים אלו מתאימות, כמובן לבנך הבכור. בשעת ההשכבה יש לשבת לידו בכסא, ולא לאפשר לו לגעת בשערותייך. ניתן להציע לו דובי רך ונעים אותו יחבק במקומך. אם הוא מתנגד או בוכה, חזרי שוב ושוב על המשפט: היום אתה ישן במיטה מבלי לגעת בשערותי. אני כאן לידך. כשהוא יצליח להרדם, ללא נגיעה בשערותייך, יש לעודדו ולחזקו על כך. בשלב השני, הרחיקי את הכסא מהמיטה עד שתשבי בפתח החדר או עד שתאמרי לו לילה טוב אני כאן בסלון שומרת עלייך, ותצאי מהחדר. התהליך הנו זהה עם הבת הצעירה, אך בשלב זה רצוי להתמקד בילד אחד ואז לעבור לשני. בהצלחה, שירלי

רויטל שלום רב, ילדים נבונים ומפותחים נוטים להיות ילדים יותר מאתגרים בבדיקת הגבולות מול הורייהם. בתכם בודקת עד כמה תאפשרו לה, והיכן עובר הגבול. חשבו יחד מהם הגבולות, שהנם חשובים ועקרוניים בביתכם ובמשפחתכם. גבולות אלו צריכים להיות ברורים וידועים לכם ולבתכם. למשל, האם עקרוני וחשוב לכם מי יגיש לה את הדייסה ? לעומת זאת, בשעת ההשכבה אין לאפשר לה לצאת מן המיטה. ילדים בגילה אינם נענים לבקשות, אלא מבינים התנהגות. יש לומר לה מראש את סדר היום, כמו: היום בערב נאכל ארוחת ערב, נעשה אמבטיה, נקרא סיפור יחד ואז תלכי לישון - בלילה ישנים ולא יוצאים מן ההמיטה. לאחר כל הפעולות הללו יש להשכיבה, ובכל פעם שהיא יוצאת מן המיטה, יש להחזירה למיטה, ולומר לה: עכשיו לילה ועכשיו ישנים. יש לחזור על הפעולה כל פעם שהיא יוצאת עד שהיא נרדמת, וכן לחזור עליה כל לילה עד שהיא תלמד לא לצאת מהמיטה. בהצלחה וליל מנוחה, שירלי

רויטל, את דוגמת הדייסה את יכולה ליישם על כל דבר עליו היא מתעקשת. מאוד לא פשוט להתנהל מול ילדה עקשנית, שרוצה להחליט ולקבוע על הכל, ובהחלט ליבי איתך. יחד עם זאת, עבודתכם המשמעותית כהורים הנה ללמדה מתי היא יכולה להחליט, ומתי לא. במקרה זה אין להכנס עימה לויכוח או למריבה, אלא לומר - עכשיו את לא יכולה או עכשיו אסור (ועל כך לחזור שוב ושוב - "תקליט שבור"). בויכוח יש מקום לויתור, בהחלטה הורית איתנה אין מקום לויתור. מכות למשל הנם גבול חד משמעי אותו אין לעבור. בכל פעם שהיא מנסה יש לאחוז בידה ולומר לה - אסור להרביץ או אצלינו בבית לא מכים. ניתן להכין אותה לפני פגישה עם חברים, ולומר שאם היא תבחר להרביץ את בצער רב תאלצי ללכת הביתה או שהחבר ילך לביתו. אם היא מתנהגת יפה חשוב לעודדה על הניסיון ועל התהליך שעשתה. נסי לחזק אצלה את החיובי, ואולי אף למצוא בעבורה כל מיני "תפקידים" קטנים, שבהם תרגיש חשובה ומשמעותית בבית. שולחת לך הרבה כוחות ואורך רוח, שירלי

מיטל שלום רב, פעוטות בגילו של בנך נוטים לבטא תסכול או כעס באמצעות מכה, נשיכה או התפרצות זעם. תופעה זו הנה שכיחה ונורמטיבית מצד אחד, אך מהצד השני הנה גבול חד משמעי שאותו צריך להקנות לילד, ושאין לעברו. כדי למגר את התופעה, עלייך להיות עקבית וחד משמעית מולו. השתמשי ב"תקיפות אדיבה", שבה את אומרת בטון חזק ומשמעותי: אסור להרביץ !! יחד עם אחיזה בידו של בנך, וישור מבט. חזרי על כך כל פעם שהוא מנסה להכות אותך או את זולתו בלי ויתורים. ככול שתעבירי לו את המסר בצורה ברורה, כך התופעה תחלוף במהרה. בהצלחה, שירלי

ליאת שלום רב, לכל בחירה שתעשי במצב זה ישנו מחיר בצידה, לכן עלייך לשקול את צעדייך בקפידה טרום החלטה והמעשה. שני דברים שעליהם אין להקל את הדעת הנם: אלימות של צוות חינוכי (גם אם זו מופנת כלפי ילד אחר) ואי שקיפות של הצוות החינוכי להורים על התנהלות הגן. סמכי על תחושות הבטן שלך – מה הן "אומרות" לך ? האם את סומכת על הגננת ועל הצוות ? האם תוכלי להיות רגועה לחלוטין כשבנך ילך לגן ? יש לקחת בחשבון שגם מעבר מגן לגן טומן בחובו הסתגלות וקשיים של הילד. הדבר החשוב ביותר בהחלטתך צריך להיות אושרו, בטיחותו ושלומו של בנך. המדד הטוב ביותר בעבורך הוא התנהגותו. בדקי האם לאחרונה היה שינוי לרעה בהתנהגותו ? כלומר, הפרעות התנהגות או רגרסייה, כמו: סיוטי שינה, הרטבה, חוסר תאבון, הצמדות, אלימות, התפרצויות בכי ועוד. אלו מדליקים נורה אדומה ויכולים להראות על מצוקה של הילד, שבהם הוא "נעזר" לומר למבוגרים שיש בעייה או קושי. אם בנך מתנהל בדרך השגרה, והנו פעוט שמח ומאושר, שהולך לגן ברצון ושנפרד ממך בקלות, לא נראה שנגרם לו נזק כלשהו. בכל מקרה יש לפקוח עין הן על התנהלותו של הגן, שאליו את שולחת את היקר לך מכל והן על התנהגות בנך. בהצלחה וכל טוב, שירלי