פורום ייעוץ חינוכי

שרון שלום רב, מעברים אינם פשוטים באופן כללי הן לילדים והן למבוגרים. בנך המתוק עבר מעבר דירה ומעבר גן בשנה האחרונה בצד היותו ילד עדין ורגיש. למרות זאת, היו לו הכוחות והרצון להסתגל לגן החדש, לילדים, לגננת ולתפוס את מקומו שם – "תפס ביטחון". נסי לסמוך עליו יותר, לחזק את כוחותיו, ולהניח בצד את החששות הגדולים שלך לגביו. עודדי אותו על השתדלותו, למשל: למרות שהיה לך קשה להפרד בבוקר, הצלחת להתגבר וללכת לשחק עם החברים. ראיתי שהיה לך בוקר שמח - איזה יופי! כדי להיות בטוחה ורגועה לחלוטין, בררי עימו האם יש דבר מה שמפריע לו בקייטנה. דברי שוב עם הצוות, וחשבו יחד כיצד ניתן להקל עליו, כמו: מדריכה שתקבל אותו בבוקר, לתת לו תפקיד של "עוזר" מדריכה ועוד. ההי שם בעבורו ופקחי עין מצד אחד, אך מהצד השני תני לו להתמודד ולהתגבר לבד, ובכך הוא יראה וילמד על חזקותיו ועל כוחותיו. בהצלחה, שירלי

נעמה שלום רב, כל פעוט עובר את תהליך הגמילה מן הטיטול בדרך קצת שונה ובקצב אחר מרעהו. בתך נגמלת בדרך נורמטיבית ותקינה, וכך גם תגובותייך "האוהדות והבלתי מלחיצות". יש לאפשר לה לעת עתה לעשות את צרכייה בדרך ובתנאים שנוחים לה, תוך הכוונה והצעה שלך לגשת לשירותים גם כשיש לה קקי. נראה שבתכם הנה ילדה נבונה וטובה. בטוחני שבנקוף הזמן לא יהיה לה נעים לעשות את צרכיה בתחתונים, והיא תחל לגשת לשירותים בקביעות. ולסיום, אל לשכוח להוסיף להליך הרבה סבלנות ואורך אורח כמו שאת כבר עושה היטב. בהצלחה ויום טוב, שירלי

אולגה שלום רב, ישנו דבר מה שהנו מבלבל בהתנהלותך מול בנך בשיטות החינוך הרבות אותן את בודקת, כמו: עונשים ופרסים, הרמת קול, מאבקי כוח, פינוק, פיצוי ועוד. נראה שבנך אינו מבין מה הוא החוק או הגבול בבית, ועובר גם את "הגבולות האדומים" ומרביץ לאמא. חשבי מה את עושה או מה החלק שלך, שגורם לו להתנהג כך, וכיצד את משנה את התנהגותך, שתשפיע על התנהגותו של בנך. ישנם כמה כללים משמעותיים בחינוך ילדים, למשל: עקביות, שגרה והתמדה בדרך חינוכית אחת. בנך מקבל תשומת לב שלילית, וזקוק לחיזוקים חיוביים ולעידוד. אלו יתנו לו את תחושת הערך ואת תחושת השייכות בבית. רשמי כל יום חמישה דברים טובים, שראית בבנך. אלו יהוו נקודת פתיחה בהתבוננות אחרת עליו. בטוחני שהילד בעל תכונות טובות לרוב. בנוסף, ממליצה לך לפנות להדרכת הורים אישית בה תקבלי ליווי, הכוונה ועידוד בנושאים אלו. בהצלחה וכל טוב, שירלי

שלום רב, מפנייתך נראה שאת מבולבלת לגבי בחירת המקצוע והוא מעורר אצלך תחושות של לחץ ושל פחד. לכן רצוי שתפני לאיש מקצוע להתייעצות בנושא הן המקצועי והן האישי. מקצוע נוסף בו את יכולה להתעניין הנו התראפיה, כמו: תראפיה באומנות, תראפיה בתנועה, תראפיה בעבודה עם בע"ח, פסיכודראמה ועוד. בהצלחה, שירלי

ילנה שלום רב, גמילה הנה הליך משמעותי וחשוב בהתפתחות הילד. את הגמילה יש לערוך בסבלנות מרובה וללא מאבקי כוח. יש לתת לבתך את האפשרות לעבור את הגמילה בקצב שלה. כלומר אם היא מסרבת לשבת על הסיר בגן ומתאפקת כל היום, יש לאפשר לה ללבוש טיטול. התאפקות ממושכת אינה בריאה כלל, ומומלץ להמנע מכך. יש להמשיך להציע לה לגשת לסיר במשך כל היום, ואף להראות לה ילדים בגן, שיושבים על הסיר. כשהיא תרגיש בשלה לכך ונוח, היא תגש לסיר גם בגן. בהצלחה, שירלי

מיכל שלום רב, מקצועך הנו מאתגר וקשה מכל הבחינות. למרות זאת הוא טומן בחובו רגעים של אושר, של סיפוק ושל הצלחה. בעבודה עם ילדים בכלל ועם ילדי חינוך מיוחד בפרט שיתוף הפעולה עם ביתו של הילד ועם הוריו משמעותי עד מאוד להתקדמותו ולהתפתחותו – מסכימה איתך לחלוטין. יחד עם זאת, ישנם בתים בהם שיתוף הפעולה הוא חלקי או אף מזיק להליך הלימודי של הילד. נסי לשאוב כוחות מהתקדמותו גם אם זו מגיעה בצעדים קטנטנים ובאיטיות רבה. בנוסף, העזרי בכל אדם (מדריכה, מורה, יועצת, קרוב משפחה ועוד), שיכול לסייע לך להחדיר למשפחתו של הנער את חשיבות העבודה, שבנם עושה איתך ושיתוף הפעולה מולך. השתדלי להתמקד בילד ובקשר שלך עימו. בנוסף, חשבי האם קיים פער בין הרצון או בין השאיפות שלך להתקדמותו (רצון שבא ממקום טוב, כמובן), ובין המציאות, שבה יש אמא או סבתא שאינן משתפות פעולה ואולי גם פוגעות בעבודתך. דעי שאינך יכולה לשלוט בהחלטות או במעשים של זולתך, אלא רק בהחלטותייך ובמעשייך. נראה שאת משקיעה בנער זמן ומשאבים רבים, לכן עודדי את עצמך על התהליך ועל הדברים "הקטנים" בקשר שלכם ולאו דווקא ברצון להגיע להשגים ברורים. מחזקת את ידייך בעבודת הקודש. יישר כח וכל טוב, שירלי

הדם שלום, מכיוון שאני בבסיסי אדלראנית, אמליץ לך בחום על ספרו של אלפרד אדלר -"משמעות חיינו". אלדר כותב על בחירותינו מול אירועי החיים - "אדלר סבור כי המשמעות שהאדם מייחס לחייו תלויה בדעה שיש לו על עצמו ועל העולם". שבוע טוב, שירלי

כרמית שלום רב, מדברייך עולה שהנך אמא טובה לבתך המתוקה – את מקריאה לה סיפורים, את משחקת עימה בעבודות יצירה ובמשחקי קופסא ואת מבלה עימה לרוב. מילים אלו אמרי לעצמך שוב ושוב. משחקי בובות ומשחקי תפקידים (אמא ואבא, גננת וילדה ועוד) הנם משמעותיים וחשובים להתפתחות תקינה של הילדה, אך הם אינם חייבים להעשות איתך. כלומר, בתך יכולה לשחק בהם עם חברים בני גילה. עודדי אותה להזמין חברים לביתכם או לסרוגין, שהיא תתארח אצלם. אמרי לה בנעימות, למשל: אשמח לשחק איתך בפאזל או ביצירה, אך למשחקי הבובות (משחקי התפקידים) נזמין את חברתך מהגן, ותוכלי לשחק איתה בבובותיך היפות. בנוסף וכדי לעזור לבתך להתמודד היטב עם החיים, תני לה ללמוד לבד כיצד להגיב לבני הדודים שלה. כל עוד שאין אלימות פיזית או מילולית כלפיה, בטחי בה שהיא תמצא את הדרך הטובה ביותר בעבורה. חשוב שתעודדי אותה, ושתסמכי עלייה. את עצמך את יכולה לעודד בידיעה, שכך את מקנה לה כישורים חברתיים טובים, שבהם תוכל להשתמש בעתיד. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

רשה שלום רב, בנך נמצא בשלב התפתחותי בו הוא לומד להיות עצמאי בעולם. כעת הוא בודק את הגבולות, שמציבים לו המבוגרים בחייו, ולפיהם הוא לומד להתנהל. אכן זו תקופה לא פשוטה כלל, אך חשוב שתשמרי על גבולות וחוקים ברורים, אותם תקבעי מראש. כך, בנך ילמד מה מותר ומה אסור, וכיצד להתנהג מול זולתו (הן מבוגרים והן ילדים). לכן אין "לוותר לו קצת" בפרוש שלך, כי הוא מפרש זאת כדרך התנהלות, כלומר " אם אני מספיק עקשן/בכיין/נודניק, בסופו של דבר אמא נותנת לי מה שאני רוצה". כאשר אתם הולכים לביקור אצל חברים, הודיעו לו מראש מה הולך להיות ומה הן הגבולות, למשל: היום אנו הולכים לבקר חבר, שאתה אוהב. אני בטוחה וסומכת עלייך שתבחר לשחק יפה, ושנהנה יחד. אם תבחר לחטוף צעצועים או להכות אאלץ בצער רב לקחת אותך הביתה, וכך יש לעשות. אם הוא עובר את הגבול, יש לקחת אותו הביתה. אם הוא מתנהג יפה, יש לעודדו במילים, כמו: ראיתי ששיחקת בקוביות יפה עם החבר, התחלקת בקוביות כמו ילד גדול – אני גאה בך. ככל שתהי עקבית, ולא תשברי כך תצרי שינוי בהתנהגותו של בנך. בהצלחה, שירלי

גלית שלום רב, אצל אנשים בכלל ואצל ילדים בפרט התנהגות הנה שפה. בנך ילד טוב, חכם וחברותי, ונראה שהתנהגות זו אינה תואמת את התנהלותו הכללית. לכן נסי לחשוב מה הוא רוצה לומר לך בהתנהגות זו ? למשל: אני מרגיש בודד, אשמח מאוד שתשחקי איתי קצת, אני זקוק לעזרתך – עזרי לי לחשוב על עיסוק מעניין ועוד. ומה הוא "מרוויח" ממנה ? כמו: שבסוף את מוותרת לו, שהוא מצליח לעורר אצלך רגשות אשמה על החלטתך, שהוא מקבל יחס רב, שהוא מקבל פיצויי כלשהו על "הויתור" שלו ועוד. ישנם ילדים, שקשה להם במעבר בין ארוע אחד למשנהו ואז נוצרת "תקיעות" או "קיבעון" , כמו שכתבת. על-כן הסבירי לו מה היו שיקולי דעתך בסירוב (מה ההגיון מאחורי ההחלטה). בנך צריך להבין שאינך "עושה לו דווקא" ושאינך רוצה להרע לו (כמובן !). חשבי עימו מה ניתן לעשות בזמן הפנוי – לשחק במחשב, לצייר, לקרוא ועוד. בנוסף, צייני בפניו מועד חלופי שבו הוא יוכל להזמין חבר, למשל: היום אני לא מסכימה שחבר יבוא לישון, כי מחר אנו צריכים לקום מוקדם או אני מאוד עייפה, אבל אשמח שתזמין את חברך מחר/מחרתיים לישון. אם הוא מקבל את דברייך, עודדי אותו, ואמרי לי שאת שמחה וגאה בו שהוא ילד כל כך טוב שמתחשב במשפחתו. הקפידי להדגיש את תכונותיו הטובות, ולתת להן מקום. כך הוא תלמדי אותו לקבל תשומת לב ויחס באופן חיובי. בהצלחה, שירלי

תמר שלום רב, מכיוון שיש לך קשר טוב עם מחנכת הכיתה, איני רואה בכך חצייה של גבול. היא ציינה בפנייך את דבריי האמהות, כפי הנראה מתוך דאגה לשלומה של בתך. אם את מרגישה, שיש דבר מה נוסף שאותו רצתה לומר לך בדברים אלו, רצוי שתשוחחי עימה גלויות. כמו-כן, ממליצה לך לפנות לרופא המשפחה או לרופא נשים על-מנת לקבל מידע מעמיק על החיסון, כדי שתוכלי לשקול ולקבל את ההחלטה הטובה ביותר בעבור בתך. כל טוב, שירלי

תמר שלום, החיסון נערך אצל האחיות בקופות החולים לאחר שרכשת אותו בבית מרקחת בהפניית רופא מטפל. ראשית, עלייך לפנות לגורם רפואי עימו את מרגישה בנוח, כמו: רופא משפחה, רופא ילדים או רופא נשים. הרופא יסביר לך על ההליך ויתן לך הפנייה להמשך הטיפול או יזמין את בתך לשיחה אם יש צורך בכך. בהצלחה, שירלי

רונית שלום רב, ברכות על קידומך בעבודה. מאחלת לך הצלחה ושגשוג רב במעשה ידייך. ולשאלתך, מעבר הנו הליך שאינו פשוט הן למבוגרים והן לילדים, גם כאשר יש מן הטוב או מן החיוב במעבר. במעברים יש להתיחס לשני גורמים חשובים: פרידה "מהישן" והכרת "החדש". ילדים צעירים בני גילה של בתך אוהבים את המוכר ואת הידוע. כדי למנוע ולמזער את הקושי במעבר, ומכיוון שבתך הנה בוגרת ונבונה, חשוב לשתף אותה במעבר הדירה והעיר. ראשית, הסבירי לה שאתם נפרדים כעת "מהמקום הישן" – מהבית, מהעיר חיפה ומהגן (ושמו של הגן). בקשי מצוות הגן לערוך בעבורה מסיבת פרידה, שבה כל ילד יצייר לה ציור למזכרת מהחברים בגן. בנוסף, חשוב שיזמינו אותה לבוא לבקר כשתתגעגע. בבית הראי לה את הקופסאות הארוזות, והסבירי לה מה את עושה. אם יש באפשרותך תני לה ארגז קטן, שבו היא "תארוז" את צעצועיה. ניתן לקיים עימה "טיול פרידה" מהעיר חיפה, ולומר בקול רם, למשל: להתראות חיפה אנחנו עוברים לנתניה, אך אנו מבטיחים לבוא לבקר. אנחנו נתגעגע מאוד.... במעבר, הכירי לה את הסביבה הקרובה, הראי לה את הרחובות, את גן השעשועים ואת גן הילדים בו תלמד לאחר החופשה. כמו-כן צייני בפנייה את הדברים הדומים או את הדברים הטובים שיש במעבר, כמו: בנתניה יש ים כמו בחיפה או בנתניה תהי בגן של בוגרים. כמה ימים לפני תחילת השנה חשוב, שהיא תגיע אתך לגן, כדי להכיר את צוות הגן ואת הגן מבפנים. ערכי עימה "סיור" בגן, כדי שביום הראשון תגיע למקום מוכר. בקשי מהצוות לסייע לכם בתיווך של חברים חדשים, ובקשי את מספרי הטלפון של הורייהם. אם יש אפשרות הפגישי אותה עם חברה מהגן למשחק משותף בביתך החדש או בגינה הציבורית. ולסיום, יש לקחת בחשבון רגרסיה בהתנהגות, כמו: הצמדות להורים, בכי, התעוררות בלילה, הרטבה ועוד. אם אלו מופיעות יש לקבלן בהבנה ובאהבה, והן תעלמנה בטווח של כשבוע. בהצלחה וכל טוב, שירלי

מאיה שלום רב, ישנם מספר ביה"ח ברחבי הארץ, שמסייעים לנערות בהריון. ההליך בעל חסיון מוחלט, כלומר אין חובה לביה"ח ליידע את ההורים (חשוב שתדגישי זאת לאחותך). למרות זאת אם הנערה אינה עומדת בסיכון כלשהו מול הוריה, יש לעודדה לשתפם. ביה"ח הם: אסף הרופא בצריפין, סורוקה בבאר שבע, בני ציון בחיפה, הדסה בירושלים ומאיר בכפר סבא. אתן לך את הטלפון של ביה"ח מאיר, צרי עימם קשר בהקדם האפשרי, והם ינחו אותך כיצד לסייע לאחותך: ועדה להפסקת הריון, 09-7472252 עו"ס נלי פרידלין , 09-7472458 אם אין מענה השאירי הודעה, ויחזרו אלייך. אם את זקוקה לסיוע נוסף או משהו אינו ברור לך , כתבי לי שוב. בהצלחה וכל טוב, שירלי

שלום רב, מדברייך עולה שלבתך יש תכונות טובות לרוב כמו: היא אחראית, היא טובה מאוד, היא עוזרת, היא קשורה לאחייה הצעירים, היא בעלת חברים וביטחון עצמי טוב ועוד. אלו מהווים בסיס מצויין, להתנהגות טובה ונעימה. בתך מנסה לקבל תשומת לב בהתנהגותה השלילית, הרי רגע היא נחמדה ורגע היא חצופה . כדי להחזיר את הגבולות ואת הרוגע לחייך, חשוב לעודדה להתנהגות חיובית. עלייך להתעלם לחלוטין מן ההתנהגות שאינה לרוחך. הביני שככול שתכעסי עלייה יותר או ככול שתהי יותר מתוסכלת ממנה, כך תחזקי את התנהגותה השלילית. כאשר היא מתנהגת בחוצפה או בכעס התעלמי או אמרי לה שצר לך שהיא בוחרת להתנהג בצורה זו, ושהיית שמחה לראות אותה בוחרת להתנהג יפה כמו בערב, לדוגמא. ניתן לומר לה שאם תבחר להתנהג כראוי תשמחי לשחק איתה במשחק קופסא או להכין עימה כדורי שוקולד או כל דבר אחר שתבחרי לעשות עימה. אם היא ממשיכה בכך אמרי לה שהיום לא תוכלו לעשות את הפעילות יחד, אך מחר תנסו שוב, ושאת סומכת עלייה שמחר היא תהיה נהדרת כמו שהיא יודעת להיות. עודדי אותה לרוב גם בדברים הקטנים, למשל : מאוד נעים לי לראות אותך מחייכת ונחמדה את עושה לי חשק גדול לחבק ולנשק אותך, התיחסת מאוד יפה לאחיך הצעיר או עזרת לי לסדר את שולחן האוכל ושימחת אותי מאוד. תני נפח גדול לדברים אלו, ובכך תחזקי אותה לחזור ולהיות טובה ומקסימה. בהצלחה, שירלי

שרית שלום, כמו בכל עבודה גם בייעוץ חינוכי סדרי הביקוש וההיצע משתנים משנה לשנה, ותלויים בגורמים שונים ובצרכי המערכת. אין לדעת כעת מה יהיה כשתסימי את לימודייך. תנאי השכר הם אלו של משרד החינוך. תפקידה של היועצת בביה"ס הנו רחב, מגוון ותלוי אישיותה של היועצת או/ו אישיותו של מנהל ביה"ס. ישנן בפורום שאלות נוספות בנושא זה. מזמינה אותן לעיין בהן. בהצלחה, שירלי

מאיה שלום, ילדים רבים "מתנהגים" את מה שהם רוצים לומר או את מה שעל ליבם – התנהגות זו שפה. בנך המקסים, החברותי והתלמיד המצטיין שינה את התנהגותו: הוא מתפרץ בבכי, צועק ושובר. הילד כפי הנראה "אומר" שרע לו ושמשהו מפריע לו. ראשית יש לבדוק ולברר מה הרקע של המצוקה ? האם זו החברה ? או האם יש דבר נוסף שמפריע לו ? דברי עם מחנכת הכיתה או עם היועצת, ושתפי אותן בהתנהגות זו. האם הוא מתנהג כך גם ביה"ס או רק בבית ? בדקי האם הן יכולות לסייע לו בקושי או האם יש פסיכולוגית בביה"ס עימה את יכולה להתייעץ. כמו-כן , שוחחי עימו ביחידות (ללא אחים) כאשר הוא רגוע ופנוי לשיחה. שתפי אותו בדאגתך, ושמעי מה על ליבו. אם זו אכן החברה, שקפי לו את המחיר הכבד שהוא משלם בקשר עימה. חזקי ועודדי אותו במילים כמו: חברים או חברות הם ילדים שצריכים לעשות לך טוב ושיהיה לך נעים בסביבתם, אם הילדה עושה לך לא נעים ומציקה תבחר לא להיות איתה. אני אעזור לך. אם יש באפשרותך, תני לו כלים כיצד להתמודד במצב זה או ספרי לו מה את היית עושה. יש לראות שאינו מסתיר "סוד" כלשהו, כמו דבר מה שהילדה או החברים בקשו ממנו לא לומר, ושיושב לו על הלב. הילד מאותת מצוקה, לכן אם ביה"ס אינו נותן לך את המענה הנדרש פני לעזרה ולהתייעצות מקצועית. כל טוב, שירלי

שרון שלום רב, אם תקראי שוב את פנייתך ואת דברייך, תראי שאת כבר יודעת את התשובה. כפי הנראה הלחץ והבלבול סמאו את עינייך ואת האינטואיציה האימהית הטובה. בתך מקבלת ממך מכל הטוב החינוכי והנה ילדה בוגרת וחברתית. הנושאים שחשובים לך (שמחה, בטחון עצמי, חברים ועוד) הנם המשעותיים גם לבתך שהנה רק בת ארבע, וזקוקה לחום, לאהבה, לבטחון ולשגרה מובנת. לכן, בדקי האם אלו יבואו לביטוי בגן טרום חובה, והאם הגננת קבועה ולא תעדר בשנה הבאה. אם לילדתך טוב בגן הנוכחי אין סיבה לעבירה גן, בו תצטרך לעבור הסתגלות וקליטה מחדש. ולסיום, נסי לחזק את האינטואיציות שלך, ולא להתבלבל מעצות ומדעות של מכרים. הבחירה וההחלטה אינן פשוטות, כי לכל החלטה יש מחיר – רווח והפסד. בטוחני שתחליטי על הבחירה הטובה ביותר עבור בתך, אותה את מכירה טוב, שבה שתיכן תהינה מאושרות ושלוות. בהצלחה, שירלי

שרון שלום רב, נגעת לליבי בשאלתך ובדאגתך לילדתך. בגיל ההתבגרות הילדים רוצים להיות "גדולים ובוגרים", ולעיתים אינם משתפים את הורייהם גם בדברים החשובים עימם הם כן צריכים לחלוק או להעזר.כמו-כן הם אינם יודעים מה תהיינה תגובת ההורים, ולכן מעדיפים להמנע ולא לספר. נסי לא להפגע ולא והעלב מהתנהלותה מצד אחד, אך מהצד השני חשבי מדוע היא בחרה לא לשתפך בכך. עשי זאת לא מן המקום של רגשות אשמה או ביקורת עצמית, אלא מהרצון הטוב והחיובי שבך ליצור עימה מערכת יחסים טובה ופתוחה, שמתבססת על אמון הדדי. הדגישי בפנייה כמה היא חשובה לך וכמה את דואגת לה. אמרי לה שתתמכי בה ושתעזרי לה בכל דבר שתזדקק לו , גם כאשר לא תסכימי במאת האחוזים בדרכה. נראה שבתך רצתה לספר לך, אך לא ידעה כיצד, ולכן כבדרך אגב (אולי לא במודע), השאירה את הגלולות בארון – הרי היא ידעה את נגישותך אליו. אל תוותרי על מקומך מולה כאמא – לא לה ולא עלייה, גם כאשר הדבר כרוך בדחיית עזרתך או הבסתרת מידע ממך. את צריכה להיות עקבית ולהלחם על תפקידך החשוב ולומר לה , למשל: אני אמא שלך, וחשוב לי שלא תלכי לבד או עם חברות לגניקולוג. אני רוצה לבוא וללוות אותך, ולראות שאת בסדר - זה תפקידי ! אני אוהבת אותך ודואגת לך. בנוסף, השתדלי להיות יותר מעורבת בחייה, ושוחחי עימה על נושאים שונים ומגוונים. אל תוותרי על כך גם אם היא תתלונן שאת "חופרת". בבגרותה היא תודה לך בסופו של דבר . בהצלחה, שירלי

כרמית שלום רב, גמילה מטיטול ועשיית צרכים בשירותים או בסיר הנו תהליך משמעותי וחשוב בהתפתחות הילד. בגמילה הילד הוא "השולט" בקקי ובפיפי. כלומר ההורה אינו יכול להחליט בשבילו מתי להתפנות. זו כנראה הסיבה שבתך בוכה בחוזקה, כשהיא מתפנה ועושה קקי בניגוד לרצונה. לכן רצוי לא לערב גורם מלאכותי ולתת "לטבע לעשות את שלו" (כמובן, אם אין פגיעה בריאותית בכך ובהתייעצות עם רופא המשפחה)יש להסביר לה, על הקשר בין כאבי הבטן הלא נעימים שלה להתאפקותה. כמו-כן ניתן לחזור לספרי הגמילה, כמו: סיפור בית שימוש/אנדריאנה וייך, עושה כמו גדול/סמדר שיר, סיר הסירים/אלונה פרנקל או החביב עלי מכל לא רוצה חיתול/רן כהן אהרונוב. בקריאה יש לשמוע ממנה מה היא חושבת על הסיפור, כיצד הגיבור בסיפור מרגיש או חושב, מה היא היתה עושה אחרת, מה הוא צריך לעשות כדי להצליח ועוד. חשוב לא להגדיש לכך תשומת לב רבה, כדי לשדר לבתך את הטבעיות שבגמילה. בהצלחה, שירלי

כרמית שלום, ילדים צעירים נוטים לעיתים להכניס יד, קצה של חולצה או דבר מה לפה כביטוי לביישנות וחוסר ביטחון כמו בתך. ציינת שהיא דומה לך ולבעלך בביישנותה, על-כן נסי לחשוב על היתרונות ועל הכוחות שיש בביישנות או לחלופין על דברים שעזרו לכם להתגבר עלייה בילדותכם , ודרכם לעודדו אותה. העזרו בגננת וחשבו על דרך לחיזוק בטחונה העצמי ומקומה, כמו: מתן תפקידים בבית ובגן. אין צורך להעיר לה על כך, מכיוון שהערות והתעסקויות בנושא רק מחזקות את ההתנהגות אותה אתם רוצים למגר. טיפול תרופתי בגיל כל כך צעיר אינו מומלץ ואינו רצוי בדרך כלל, ומותר בליווי ובהמלצה של רופא בלבד לאחר בדיקה, הערכה או אבחון של הבעיה. בנוסף, ניתן לשקול טיפול בעזרת תראפיה (באומנות, בתנועה, בדרמה, בבע"ח ועוד), כחיזוק הדימוי העצמי שלה. על כך את יכולה להתייעץ עם הגננת או עם רופא משפחה. בטוחני שאם תאפשרי לה את הכלים המתאימים להתמודד עם ביישנותה וחוסר בטחונה, היא תלמד להסתדר ולהעריך תכונה זו בבגרותה ללא טיפול תרופתי. כל טוב, שירלי

דנה שלום רב, לילדים בגילו של בנך יש לעיתים רגרסייה או פספוסים. כדי לא לחזק התנהגות בלתי רצוייה, אין לעשות עניין מכך או לכעוס או להעיר לו. אם את רואה שהוא עסוק מידי בענייניו רצוי להזכיר לו ללכת לשירותים או ללכת עימו. אם הוא מפספס, יש להחליף לו בגדים מבלי לומר מילה. אם הוא יראה שלא עושים עניין מכך, סביר להניח שיפסיק גם לפספס. בהצלחה, שירלי

דורית שלום רב, גמגום הנו תסמין, שבא לאותת להורה על קושי מסויים של הילד, למשל: ממקרים של התרגשות או של חוסר תשומת לב ועד למקרים של פגיעה רגשית או פיזית בילד. נסי לחשוב האם יש דבר מה שגורם לה למצוקה או להתרגשות – אלו יכולים להופיע גם מהדברים הקטנים או הפשוטים, שבעיני בתך נראים חשובים או מרגשים. כמו-כן, אין לתת לגמגום התייחסות יתרה, כדי שבתך לא תרגיש ש"משהו לא בסדר איתה" או שכדי שלא תהיה פגיעה כלשהי בדימוי העצמי שלה. בנוסף, בררי עם הגננת האם התופעה הזו מופיעה גם בגן הילדים, ואם כן כיצד מתייחסים אליה (הילדים והגננת). ניתן לעודד אותה, ולומר לה למשל, יש לי זמן אמרי את הדברים בקצב שלך או לחלופין להמתין בסבלנות עד שתסיים את המשפט. בכל מקרה רצוי להתייעץ עם רופא ילדים או עם פסיכולוג לברור יותר מעמיק. בהצלחה, שירלי

טלי שלום, במצב זה יש לפנות לרופא ילדים להתייעצות לגבי העניין. ישנן סיבות רבות להתאפקות של ילדים, ויש צורך לברר את הנושא לעומק. רצוי שתתיחסי לכך בטבעיות מבלי להלחיץ את הילד או לכעוס עליו. סביר להניח שלא נעים לו להתאפק. לכן בנוסף להתייעצות הרופא, השתתפי בקושי שלו - אני רואה שלא נעים לך להתאפק, ושאלי אותו מה יכול לעזור לו , למשל: סיר אחר או אסלה קטנה או כל דבר אחר שיכול להקל עליו. בהצלחה, שירלי

דליה שלום רב, הליך הגירושים הנו מורכב גם כאשר הקשר בין ההורים הוא טוב ומכבד. הורים בוחרים לעיתים לפתוח בפרק ב' בחייהם. לעומת זאת, ילדיהם אינם רוצים בפרק ב' ורוצים את הורייהם יחד. לכן יש לעשות זאת בצורה נכונה, ובפגיעה מזערית בילדים. ילדייך עדיין מאוד צעירים להסברים ארוכים ומורכבים מצד אחד, ומהצד השני הם פקחים ולבטח יבינו במהרה, "שמשהו קורה בבית". חשוב לא לבלבל את הילדים, לדוגמה: אין לספר להם על הפרידה של אבא ושל אמא, ועדיין להשאר יחד במגורים משותפים. טרום השיחה יש לקבוע מערך מתוכנן וברור של הסדרי ראייה (גם אם ההליך המשפטי הרשמי לא הסתיים) ושל מגוריי ההורים – שני בתים ובהם יש פינה מסודרת לכל ילד. בשיחה עימם ניתן לומר, שאבא ואמא החליטו להפרד, אך ישארו הורייהם לעולם ושתמיד יאהבו אותם. יש להסביר להם על שני הבתים החדשים שלהם, ועל סדר היום החדש בחייהם. יש צורך להיות ערים במיוחד לתגובותיהם (שיכולות להגיע בשלב מאוחר יותר), כמו: בכי, הצמדות להורה, חלומות רעים, הרטבה ועוד. רצוי להעזר בהדרכת הורים בליווי התהליך, ולידע את הצוות החינוכי על כך. מאחלת לך ולילדייך כל טוב, שירלי

רותי שלום רב, כיתה ז' והמעבר לחטיבת הביניים מהווים שלב התבגרותי מאוד חשוב ומשמעותי עבור הילדים. במעבר זה נוצר לעיתים פער בין ההתפתחות הפיזית והרצון להיות גדולים לבין ההתפתחות הרגשית - בגופם וברצונם הם "כבר גדולים", אך מבחינה רגשית הם עדיין ילדים בתחילת התבגרותם, כלומר בני +13 . עלייך להזכיר לו כל הזמן, שהוא עדיין צעיר "רק בן 13", ולתת לו את המקום להיות עוד ילד. מכיוון שתארת אותו כילד טוב וחברותי לבטח ירגע בעוד זמן מה, כאשר יתפוס את מקומו החברתי מול בני גילו. הדגישו לפניו מעת לעת את תכונותיו הטובות וחזקו אותו בצד זה, למשל: אתה ילד טוב שעוזר בבית. לגבי החופש הגדול – נכון שבזמן החופשה הגבולות מתגמשים, אך יחד עם זאת אין לפרוצם לחלוטין. שבי עימו השבוע לשיחה ותכנני את החופש במשותף. הקשיבו לתוכניותיו – מה הוא רוצה לעשות בחופש ? והאם לך יש תוכניות כמו: חופשה או טיול ? שתפי אותו בנושאים שמדאיגים אותך, לדוגמה: שוטטות בלילה, אלכוהול, אלימות ועוד. את יכולה לתת לו לקרוא על הנער מבאר שבע (פיליפ גלר) שנדקר ושנפטר במהלך קטטה עם חברו הטוב לאחר בילוי רווי באלכוהול. חשבו יחד כיצד את יכולה להיות רגועה כשהוא בחוץ עם חבריו. צייני בפניו, שאם את תדעי שהוא בטוח את תהי יותר רגועה, ופחות תציקי לו או בשפת בני הנוער "פחות תחפרי לו". רצוי שמעבר לבילויים תהיה לו תעסוקה כלשהי למשל עבודה או פרוייקט בבית (צביעה או סידור של חדרו). שתהיה לכם חופשה נעימה ובטוחה, שירלי

איילת שלום רב, דבר משמעותי קרה לך השבוע : בנוסף לפעוטה קטנטנה בת שנה ושמונה חודשים, נולד לך בשעה טובה תינוק, שהצטרף למשפחתך. תני לעצמך ולבני ביתך את הזמן להסתגל למבנה המשפחתי החדש. מהורים לילדה אחת הפכתם להורים לשני ילדים, ובתכם הפכה בין לילה מילדה יחידה לאחות ולבת בכורה ו"בוגרת". יש לזכור, שהיא עדיין מאוד צעירה, וכעת היא צריכה להתרגל למעמדה החדש בבית, לתפוס את מקומה, את שייכותה ואת ערכה. דבר זה שאינו פשוט כלל בעבורה. במצב זה יכולה להופיעה נסיגה התנהגותית , כמו בכי וירידה מהמיטה למרות הסתגלותה למיטה החדשה. נראה שאת מודעת היטב לבתך ולמעמדה החדש בבית. יחד עם זאת, ניסית השבוע שתי גישות חינוכיות שונות , דבר שעלול לבלבלה. חשוב לא להכנס עימה למאבקי כוח או לבכי מיותר. בתך יכולה לפרש את התנהגותך כ"עונש", ולקשר זאת להולדת האח הצעיר. היי אמפטית ורגישה, ועיזרי לה לתפוס את מקומה במשפחה, מחד גיסא. מאידך גיסא, שמרי על סדר יום ברור ועקבי ללא פיצוי וללא פינוק מיותר. פיצוי ופינוק מחזקים תחושות של אומללות או של מסכנות, ולכן חשוב להמנע מהם. ניתן לשבת לידה בזמן ההשכבה, אך לא לדבר עימה. אם היא יוצאת מן המיטה, יש להחזירה ולומר לה: עכשיו לילה ועכשיו ישנים. כמה שתהי עקבית בדרכך, כך היא תבין שהשגרה חזרה למעונה למרות התינוק החדש. תחושה זו תתן לה ביטחון ושלווה. ניתן להשתמש בחוש הומור, כמו שבעלך נוהג לעשות ולאפשר לה לעזור בתפקידים קטנים בבית כמו : לבקש ממנה להביא לאמא את הטיטול לתינוק. מזל- טוב, נחת ושבת שלום, שירלי

דנה שלום, השלב הראשון והמשמעותי ביותר בגמילה מטיטול הנו בשלותה של בתך הפעוטה, למשל: האם היא רוצה להוריד את הטיטול? , האם היא הולכת לשירותים ? , האם היא יושבת על סיר ?, האם היא מבקשת תחתונים במקום טיטול? , האם היא אומרת שהיא כבר גדולה?, האם היא בוכה ב"פספוסים" ? והאם היא משתפת פעולה היטב עם ההילך? - אם כן, משמע שהיא בשלה. יש לאפשר לה לעבור את הגמילה בצורה טבעית ופשוטה ללא ממאבקי כוח. כלומר אם בתך מתנגדת להוריד טיטול בבית למשל, יש לאפשר לה זאת, ולא להוריד לה אותו למורת רוחה. כמו-כן, לא מומלץ להשאיר אותה בבגדים רטובים, פעולה זו עלולה להתפרש על-ידה כעונש, כהשפלה או כ"דווקא" שלך בגלל שעשתה את צרכיה בבגדים. ברור לי לחלוטין, שלא זו כוונתך, אך יש לשים לב לנקודת מבטה או לפרושה של בתך. בלילה ישנה מורכבות נוספת של חוסר שליטה בסוגרים בעקבות שינה עמוקה או חלום. לכן, יש להערך מראש לגמילת לילה, לדוגמה: יש להפחית בשתייה בערב או יש ללכת כמה פעמים לשרותים לפני השינה. השלב השני והחשוב לא פחות הוא – ה ס ב ל נ ו ת ! בגמילה ישנו הליך, שתלוי בגורמים רבים ומגוונים עקב השונות הפרסונאלית של הילדים ושל הורייהם. הגמילה לוקחת זמן - מי יותר ומי פחות. על-כן קחי נשימה עמוקה ואורך רוח רב , בתקווה לגמילה קצרה ומהירה. בהצלחה ושבת שלום, שירלי

ענת שלום רב, התלבטותך אכן מורכבת ואינה פשוטה כלל. מצד אחד, בישוב הישן ישנו גן, ש"מכיל אותו נפלא, אוהב אותו והוא מתקדם מאוד". מצד שני, בישוב השני ישנה מערכת חינוך טובה מהגיל הצעיר ומעלה ומערך חברתי מוצלח בעבורו. באופן כללי ילדים אינם אוהבים שינויים ומעברים. הם יעדיפו את המוכר והבטוח על פני השינוי גם כאשר הוא לטובתם או לטובת משפחתם. למרות זאת ישנם שיקולים, שהנם בגדר "טובת הילד". כלומר, אם לאחר הסתגלות קצרה המעבר יעזור ויקדם את הילד יותר מהגן הנוכחי או שהבחירה להישאר עלולה לפגוע בהתפתחותו, במצבו הרגשי או בקישוריו החברתיים עדייף כמובן לעבור. במקרה זה יש להתחשב במחיר הבחירה. בכל החלטה שתקבלי, ישנו ויתור כלשהו, הרי לא ניתן לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. בהכרותך את בנך, מה יטב עימו בצורה המירבית ? בהחלטה זו יש לקחת בחשבון, שבנך כבר עבר שלושה גנים, שלא הצליחו להסתדר עימו. את יכולה למצוא לו חבר אחד, שאיתוו יפגש וישחק בשעות אחה"צ. בגילו יש חשיבות יתרה לחוסנו הרגשי או הנפשי של הילד. המקום שבו יקבל מענה מירבי לכך הוא המקום בעבורו. בהצלחה וכל טוב, שירלי

מור שלום רב, בחצי שנה האחרונה התחוללו שינויים משמעותיים מאוד במשפחתך: ילדת תינוק קטן, עברת לגור עם הורייך והחשוב מכל, בן זוגך ואבי ילדייך נכנס לכלא. בנך החכם והפיקח מבין וקולט היטב את המצבים החדשים בחייו, דבר שאינו מקל עליו. לילד בגילו די באירוע אחד בלבד, שיכול לערער את מקומו, את שייכותו ואת ביטחונו. חשוב כעת לבנות בעבורו שגרת חיים, שתתן לו תחושה של יציבות וביטחון, כמה שהדבר מאפשר, ללא שינויים מיותרים. כלומר, רון זקוק לסדר יום ברור, לדמויות קבועות, לחברים מוכרים ועוד. כמו-כן, בכל בתי הכלא בארץ מופעלת תוכנית של קבוצת הורים של מכון אדלר. רצוי ומומלץ שבן זוגך ידרוש להצטרף לקבוצה זו בה יקבל הדרכה והכוונה. כך הוא יוכל להנחות אותך, כיצד לדבר עם בנכם על מצבו. הצטרפותו של בן זוגך לקבוצת הורים בכלא תקנה לך את האפשרות להשתתף בקבוצת הורים דרך מכון אדלר במקום מגורייך או לקבל הנחייה ועזרה בטלפון. לשם כך יש צורך, שתפני ישירות למכון אדלר בהרצליה. בדרך זו תוכלו לדבר בשפה אחידה מול ילדייכם, ותקבלו את הליווי הרצוי. מאחלת לך, שתקופה זו תעבור בקלות יחסית ובמהירות. בהצלחה, שירלי

טאלי שלום רב, לא ניתן להכריח נערה בת 14 ללבוש חזייה בעיקר אם אינה רואה את הצורך בכך. דרכך היתה טובה בעיני – סיפרת לה חוויות אישיות, הלכת איתה למדוד, נתת לה את פרטיותה ועודדת אותה. מעבר לכך, את יכולה לומר לה מדוע כדאי לה ללבוש חזייה לפי דעתך, למשל: החזה יותר מעוצב כך או החולצה אינה שקופה. בררי עימה מה מפריע לה, וממה היא חוששת ? – האם מישהו העיר לה דבר מה, האם היא רוצה להשאר "קטנה" עוד קצת ולא להתבגר ועוד. שמעי מה שיש לה לומר. נראה ששלב זה קשה בעבורה כמו שלך היה בגיל זה. נסי לחשוב מה עזר ומה הקל עלייך. בכל מקרה אין להפעיל עלייה לחצים מיותרים. אם היא אינה נפגעת מכך רגשית, כמו חברים שצוחקים עלייה או אם היא אינה פוגעת בבריאותה במקרה של חזה גדול - תנו לזמן לעשות את שלו. שימו לב שהתנהגות זו אינה חורגת גם לתחומי חיים אחרים בהם אינה רוצה להתבגר. אם כך המצב יש לערוך בירור יותר מעמיק בעניין. ניתן להתייעץ עם יועצת ביה"ס או רופאת ילדים. כל טוב, שירלי

רינה שלום רב, פעוטות בגילו של בנך לומדים את הגבול הרצוי דרך המעשה מתוך התגובות של הורייהם. כלומר, עלייך להבהיר לו בצורה ברורה וחד משמעית, שבביתכם לא שופכים אוכל. ילד בן שנתים וחצי צריך להבין זאת היטב. נראה שהוא תופס את שפיכת החלב כמשחק למרות הקושי,הכעס והלכלוך, שכרוכים במעשיו. חשוב, שבנך ישב בשולחן האוכל בזמן שתיית הבקבוק. המסר לילדך יהיה - כאן אנו אוכלים. אין לאפשר לו לשתות במיטה, בסלון או בחדרו. כמו-כן, לפני שאת נותנת לו בקבוק או דבר מה לאכול, אמרי לו בתקיפות אדיבה ללא כעס וצעקות, שאסור לו לשפוך את החלב מהבקבוק. אם יבחר לעשות זאת את תאלצי בצער רב לקחת לו את הבקבוק. שבי לידו כל הזמן. אם הוא עושה פעולה כלשהיא שמראה על רצונו לשפוך, קחי לו את הבקבוק. חזרי והדגישי שאינך מרשה לו לשפוך את האוכל/החלב. משפט זה צריך להיות קצר מאוד, ויש לחזור עליו שוב ושוב. בנוסף, רצוי ללמדו לאכול בכפית מצלחת או לשתות מכוס עם קשית. כך תוכלי לומר לו שהוא בוגר וגדול, ולחזקו. כאשר הוא שותה בלי לשפוך, עודדי אותו על כך. ההי עקבית בדרך זו, כך ילמד לשבת עימכם בשולחן, ולסעוד כמו גדול. בהצלחה, שירלי

למחנכת שלום רב, מחקרים וגישות חינוכיות מלמדים על כך, שצעקות, שכעס, שזלזול ושנזיפות, אינם יעילים ואינם עוזרים למשמעת ולהצלחת התלמידים בכיתה. נהפוך הוא, תלמידים בכל שכבות הגיל, אך בגיל ההתבגרות יתרה מזאת, רואים בהתנהלות זו חוסר אונים גדול ופחד של המורה מולם. ישנם מקרים בהם התלמידים "עושים דווקא", כי הם יודעים מה תהיינה התוצאות. זאת ועוד, תלמידים אינם מצליחים להפריד בין הפרסונה, המורה העומד מולם, ןאישיותו לבין הצלחתם הלימודית, למשל: לא הצלחתי במבחן, כי המורה צועקת כל הזמן או אני לא אוהבת את המורה הזאת אז דווקא אני לא אלמד. כלומר, יש להבהיר למורה זו, שדרכה החינוכית אינה טובה לה ולתלמידייה. הרי בבסיס מהותו של איש חינוך עומד התלמיד והצלחתו הלימודית – כך היא לא תצליח להניע את תלמידייה ללימודים ולהצלחה. נסי להעזר בצוות (יועצת, רכזת שכבה, מנהלת, פסיכולוגית וכו'), כדי להעביר לה מסר זה באמפטיה רבה לקושי שלה (המקצועי או האישי), בצד הדאגה להצלחת התלמידים. בטוחני שאותה מורה היתה רוצה משמעת ורוגע בכיתתה, שמשולבת בהצלחה וציונים טובים של התלמידים. ניתן לשאול אותה האם היא זקוקה לעזרה כלשהי, למשל: בהכוונה או בשיחות עם מספר מצומצם של תלמידים רעשנים. בחינוך ילדים האחריות הנה על המבוגר/על המורה. כשהיא תעשה שינוי בהתנהגותה, יורגש השינוי גם אצל המתבגרים. ולסיום, נגעת לליבי ברגישותך ובאהבתך לתלמידייך. ההי מודל בעבורה, ולמדי אותה כיצד עושים זאת – השילוב בין רגישות ואהבה לבין מקצועיות ומשמעת. יישר כח ובהצלחה, שירלי

קרן שלום רב, בחינוך ילדים ישנם מצבים כמו: ריצה לכביש, טיפוס על חלון, משחק בחשמל וכו', שהנם קו אדום, גבול ברור וחד משמעי לכולם הן להורים והן לילדים. אין אפשרות בחירה, כאשר בטחונו של הילד עומד על הפרק. לילדה בת שלוש וחצי אסור לברוח לאמא, ואסור לצאת מהגינה הציבורית ללא רשות וללא ליווי של מבוגר. עליך לדבר עימה לפני היציאה מן הבית, ולהדגיש בפנייה את האיסורים שלך: כשאנו הולכות היום לגינה אסור לך לברוח לאמא או להתרחק ממני ללא רשות. יש להדגיש לפנייה שהנה ילדה קטנה, גם אם היא מתנגדת לכך. נכון שהיא כבר אינה תינוקת, אך לברוח לאמא – אסור !! זה החוק !! הגבול !! יש לומר לה זאת בתקיפות אדיבה (בטון תקיף, אך לא בכעס או בצעקה). בנוסף, יש לומר לה שאם תבחר לעשות זאת, אתם תלכו מיד הביתה, וכמה ימים (יום יומיים לבחירתך) לא תלכו שוב לגינה או לטיול. אם היא בוחרת לברוח יש לקחתה הביתה ללא דיבורים מיותרים ומייד. אמרי והדגישי כמה פעמים – אסור לברוח לאמא בגינה !! אסור ללכת בלעדי !! כשהיא מבקשת ללכת לטייל אמרי לה, שצר לך, אך מכיוון שהיא בוחרת לברוח את בוחרת לא ללכת איתה היום. יש לנסות שוב, ולציין בפנייה שאת סומכת עלייה שלא תברח שוב. כמה שתהי עקבית במעשייך, כך בתך תלמד להיות בסביבתך במקומות ציבוריים. ניתן להמשיך לקרוא לה סיפורים העוסקים בנושא, ולשמוע את דעתה על הסיפור. בהצלחה, שירלי

תודה לנטלי. מזמינה אתכם לקרוא את הכתבה, שנמצאת בהמשך העמוד באמצע: גירושין - פרידה מהבן זוג לא מביה"ס אכן נושא חשוב !!

מרי שלום, פעוטות בגילו של בנך מבינים את דרכי המעשה יותר מדרכי הדיבור או השיחה. לכן, יש לומר לו בקצרה לפני יציאה לפעילות משותפת, כמו: משחקייה או טיול, שאם הוא יבחר להתפרץ, לצעוק או להרביץ את תאלצי, בצער רב, לקחתו הביתה. אם הוא אכן מתפרץ, לוקחים אותו, כמו שעשית, ואומרים שמאוד חבל לך, ושתנסו שוב בפעם הבאה. חשוב להשתמש בדרך זו על מבחר מאוד קטן של פעילויות, שחשובות ושעקרוניות לך. בנוסף, עלייך לעזור לו להרגע במקרים שבהם הוא מתקשה לעשות זאת. כאשר הוא נכנס למצב של בכי היסטרי, חבקי אותו "חיבוק דוב" גם אם הוא קצת מתנגד, ואל תאמרי דבר עד שהוא ירגע. התנהגותו מאוד שכיחה לגילו מצד אחד, אך מהצד השני אין לשכוח את המשבר המשפחתי שכל המשפחה חווה כעת. זכרי, להציג לו גבולות ברורים ועקביות במקומות שחשובים לך מהמקום האמפטי והאוהב שלך כאמא - הגבולות שלך מולו יראו לו כמה הוא חשוב לך וכמה את אוהבת אותו. כל טוב, שירלי

בת 11 יקרה שלום רב, אכן לא פשוט לעבור לבית ספר חדש, לילדים חדשים ולאזור אחר. גם לנו המבוגרים לוקח זמן להתרגל למצבים ולמעברים חדשים בחיינו. תני לעצמך זמן להתרגל, עד שתרגישי בטוחה. יחד עם זאת,יש לי הרגשה, שהכנסת את עצמך למצב ממנו קשה לך לצאת. מילדה חברותית ופתוחה בחרת להיות בבית הספר החדש ביישנית וסגורה. נסי ליצור קשר עם ילדה אחת מהכיתה, שנראת לך נחמדה ומתאימה. הזמיני אותה לביתך, והכירו זו את זו יותר. כך תהיה לך לפחות חברה אחת עימה תוכלי לבלות בכיתה, בבית ובמסיבות. בטוחני, שברגע שתמצאי את מקומך החברתי בכיתה, תרגישי שוב בנוח להיות עצמך. אני לא רואה סיבה לא ללכת למסיבות בת המצווה של חברותייך לכיתה. זהו זמן מצויין בעבורך להכיר ילדים נוספים, ולהרוויח חברים חדשים (כוונתי גם לחברות, כמובן). בנוסף, את יכולה להעזר במחנכת הכיתה, שתסייע לך מבחינה חברתית. ילדה בגילך זקוקה לחברים וחברות, למרות הקושי במעבר. אל תוותרי לעצמך, ורכשי חברות חדשות. בהצלחה, שירלי

נטע שלום רב, מאבקי כוח במשפחה הנם מתישים ומעייפים הן להורים והן לילדים. בתך נמצאת כעת בשלב התפתחותי בו היא בודקת את גבולות חייה ואת עצמאותה "בעולם" מול זולתה, למשל: הורים, חברים, גננת ועוד. בדיקה זו מובילה לעיתים ל"מלחמה" ולמאבקי כוח. כדי להמנע ממאבקי כוח יש להבין שני דברים חשובים – שהורים אינם נמצאים במאבק או במלחמה עם ילדיהם, ושבתכם הנה פעוטה קטנטנה, שבודקת גבולות מולכם. קבעי בהתיעצות עם זוגך מהם הגבולות הברורים והחד משמעיים שיש בביתכם, כמו: אסור להרביץ ! ומול אלו היו תקיפים ומובנים, אך השתדלו לא לצעוק ולא לכעוס (תקיפות אדיבה), מכיוון שאלו נתפסים בעיני רוחה של בתכם כחולשה וככלי רגשי מולכם. הודיעו לה מראש מהם הגבולות, ומה יקרה כשתחצה גבול זה, לדוגמה: אצלינו בבית אסור להרביץ ! לא מרביצים לאבא ולאמא ! לא מרביצים לאחות הקטנה ! ולא מרביצים לחברים ! , אם את (בתך) בוחרת להרביץ נאלץ בצער רב לשים אותך בחדר עד שתרגעי, לעזוב את החברים ולחזור הביתה, לא לאפשר לך "לטפל" באחותך ועוד. גם את אלו יש להגביל בזמן – היום לא, ננסה שוב מחר. יש להשתמש במילים כמו: אנו סומכים עלייך או אנו בטוחים שתצליחי להיות טובה וחמודה כמו שאת. כדי שהיא תתפוס את מקומה בבית בתפקיד "האחות הגדולה" יש לתת לה "תפקידים" (התפקיד שלך במשפחה הוא...)מוגדרים מראש, כמו: להביא טיטול ומשחה לאחות הצעירה, לסדר את הצלחות והכוסות מהפלסטיק על השולחן, להכניס את הכפיות למדיח, להיות קוסמת, ובין רגע בלי שאתם תראו פתאום הצעצועים יהיו בתוך הארגז ועוד כיד הדמיון הטובה. עם גבולות ברורים ועם עקביות שלכם יחזור הסדר למשפחתכם במהרה. בנוסף, ישנן בפורום שאלות נוספות שעוסקות בנושא זה, מזמינה אותך לקרוא. בהצלחה, שירלי

שלום רב, ישנן גישות שונות לגבי לינה משותפת של הורים וילדיהם. במקרה זה אין נכון או לא נכון, אלא מה שנכון בעבורך ובעבור זוגך. שוחחו יחד על הנושא. העלו יתרונות וחסרונות ללינה זו, וקבלו החלטה משותפת בעניין. ברגע שתדעו מה הכי טוב ומה הכי נכון בעבורכם, תוכלו לפעול - להעביר את הבת לחדרה, או לא לפעול - להשאירה "עוד קצת" בחדרכם. בהצלחה וליל מנוחה, שירלי

שרית שלום רב, משפטך: " יאמר כי הוא ילד עדין, נעים, אהוב ומקובל בחברה", הנו חשוב ומשמעותי בעיני, ומדגיש את מצוקותיו ואת קשייו של בנך אף יותר. נראה שתפיסתו לגבי רמת יכולותיו ורמת מסולגותיו האישיות הנן נמוכות ומשפיעות על דימויו העצמי. הוא לבטח חושב, שאינו מסוגל, שתמיד נכשל או אינו מצליח, ושלא משנה מה יעשה או כמה יתאמץ תמיד יחפשו את מגרעותיו. קיים קושי לשקף לו כעת את מחיר בחירותיו, מכיוון שבראייתו, אין לו כבר מה להפסיד. כדי לגייסו לשינוי, יש להבין את הקושי, שבו הוא נמצא, ולראותו במבט אמפטי ואוהב, גם אם הוא מצליח להוציא אתכם מדעתכם בהתנהלותו: אנחנו מבינים שקשה לך, אנו יודעים שאתה לא עושה בכוונה, בוא נראה איך אפשר לעזור לך וכד', ולהזכיר לו ללא ליאות על הילד העדין והאהוב שבו. ישנם ילדים שמפרשים טיפול פסיכולוגי כ"הודעה רשמית" של סביבתם, בכך שיש בהם משהו "פגום" ושצריכים "לתקן" אותם. במקרה זה אתם יכולים לפנות לטיפול או לייעוץ משפחתי בו תקבלו הדרכה, תמיכה וליווי לגבי התנהלותכם והתמודדותכם מולו מחד גיסא, ומאידך גיסא, הטיפול הנו מערכתי, כך שהמיקוד בבנך כ"בעיה" משפחתית, הופך לשיתוף ולעזרה הדדית של כל חברי המשפחה. כאשר בן משפחה אחד נמצא במשבר או בקושי לכל חברי המשפחה קשה, לההורים ולבנותיהם. בנוסף, רצוי להתייעץ עם הצוות המקצועי בביה"ס, ולבדוק עימם גורמים נוספים, שיכולים להקל עליו, כמו: אבחון, אם יש צורך בכך, כמובן. מאחלת לכם ימים טובים וכל טוב, שירלי

אהרן שלום, כאשר אנו בוחרים בלימודים, שיהוו את עיסוקינו ואת פרנסתינו בעתיד, אין באפשרותינו או באפשרות זולתינו לחזות או להבטיח מקום עבודה בתחום מראש. השתלבות במערך התעסוקתי תלוי במגוון רב של סיבות ושל גורמים. משפט כמו "אין עבודה בתחום" יכול להתאים למקצועות רבים, כמו: רופאה, משפטים, מחשבים ועוד, ואינו מונע מאנשים להרשם ללימודים ולהתקדם מקצועית. כך שאם אשתך מתחברת לתחום זה ורוצה ללמוד, אין בסיס מוצק לביטולם. בטוחני שאם היא תרצה להיות יועצת חינוכית בעתיד היא תמצא את מקומה במערכת. בהצלחה, שירלי

שוש שלום רב, האדם נמצא במעגלי חיים לאורך תקופות שונות בחייו. את נמצאת כעת במעגל בו בנך עוזב את ה"קן" המוכר והידוע, ובונה לעצמו משפחה ודרך חיים חדשה. הוא כבר בוגר שקובע לעצמו את דרך חייו, את מטרותיו ואת התקדמותו, בהחלטה משותפת עם אשתו. בקשר שלך עימו עלייך להלך על חבל דק מאוד, כדי לא להפר את האיזון המשפחתי בין הרצון שלך לתת לו "עצה של אמא", ובין האפשרות שהוא יראה בכך סוג של התערבות ופגיעה בהחלטותיו וברצונותיו . הורים רוצים לתת לילדיהם מנסיונם, כדי שלא יעשו טעויות או כדי ללמדם לעשות את הדברים נכון או כדי שלא יפגעו וינזקו, למשל. אולם, כדי שעצות אלו תתקבלנה ותתיישמנה, יש צורך שבנך יבקשם תחילה. כלומר, שהוא יפנה אלייך בבקשה לעזרתך או לעצתך. ילדים בוגרים לא תמיד פנויים לקבל "עצות" או "הדרכות" מהורייהם. דבר זה מעמיד אותם שוב בתפקיד ה"ילד", דווקא כשהם זקוקים לעצמאותם ולהתנסותם, כדי ללמוד ולדעת מה נכון בעבורם לטוב ולרע. התנהלי מולו בחכמה ולאו דווקא בצדק (הקלישאה – עדיף חכם מצודק) במתן עצה או דעה. אפשרי לבנך ולאשתו להתמודד בכוחות עצמם בבחירה שלהם ובמחירה, כמו: להיות רחוקים מן המשפחה בארץ זרה. כולי תקווה שבנך יפעיל שיקול דעת נכון במעשיו, וידע להתייעץ במשפחתו, בקרוביו וכמובן גם בך, אימו היקרה. כל טוב, שירלי

אלי שלום רב, את נמצאת בשלב בחייך שהנו מבלבל ושאינו פשוט כלל בעבורך ובעבור משפחתך. ישנם הרבה סימני שאלה ותהיות לגבי עתידכם – מעבר דירה, פרידה ממשפחה, לידה חדשה, דאגה לילדה וקושי כלכלי. כמו שציינת, בעוד זמן קצר תאלץ "הקטנטונת" שלכם להתמודד עם מעבר דירה, עם הסתגלות לגן, לאזור ולחברים חדשים בצד הלידה שלך, ותינוקת חדשה במשפחה. במצב זה חשוב לאפשר לבתך, כמה שניתן, תחושת ביטחון תוך שמירה על שגרה קבועה ויציבה בכל תחומי חייה, למשל: סדר יום או גן מוכר. כלומר, רצוי להשאיר אותה בגן הנוכחי עם ילדים ועם גננת, שמוכרים לה, למרות הקושי שלכם. גם בבית המשיכו בשגרה ובסדר היום המוכר לה, והשתדלו לא לערוך שינויים כלשהם בסדר זה. ואת, אלי העזרי כעת בכל מי שיכול לתת לך יד, ובמי שיכול לסייע לך לעבור את התקופה הזו "בשלום": חברים, חברה טובה, משפחה ועוד. כולי תקווה שבעוד זמן מה, כל אלו יהיו מאחורייך. כל טוב ובהצלחה, שירלי

רינה שלום רב, נראה שאת מבינה ומודעת היטב לשלב התפתחותו של ילדך. ישנם פעוטות בגילו של בנך, שאינם אוהבים לחלוק בצעצועים עם חבריהם. על-מנת לכוונו ליצירת קשר תקין עם חברים, יש להראות לו מה "הרווח" שלו מחלוקה זו. למבוגרים נראה ברור, שילד צריך "לחלוק" בצעצועיו, אך האם אנו ממהרים לחלוק "בצעצועינו" עם זולתינו, כמו: פלאפון, מחשב נייד, משקפי שמש, שפתון ועוד ? כך גם הילד הצעיר, שאינו מבין מדוע הוא צריך לתת או לחלוק דבר השייך לו. כלומר, יש ללמדו שמשחק משותף עם חבר, יכול להיות הנאה גדולה בעבורו. ניתן לשחק עימו יחד, ולומר לו: כמה נעים לחלוק איתך במשחק, אני מאוד נהנת לשחק איתך, בניתם בלגו יחד מגדל עד השמים או איזה כייף לשחק ביחד, נכון? אין צורך להכריח את הילד לתת צעצוע שהוא לא רוצה, אך לא כך הדבר לגבי צעצועים של חברים. כאן יש ללמדו לבקש רשות לפני שהוא לוקח, ולומר לו: אסור לקחת צעצוע של חבר בלי שביקשת את רשותו או שאלת את החבר האם מותר לך ? ניתן בנוסף ללכת עימו לגן השעשועים, ושם להראות לו כיצד כולם משחקים יחד ומתחלקים במתקנים או לחלופין לתת לו חטיף, שיוכל לחלק לחבריו. הערתך לגבי הגן אכן חשובה לעניין זה. בגן הצעצועים הם של "כל ילדי הגן", ולכל אחד יש הזכות להנות מהם. בגן לומדים לחלוק בין המשחקים, ואף לחכות בתור. יש גנים שאינם מאפשרים להביא צעצועים מהבית, כדי לחזק נקודה זו. הדריכי אותו לחלוק מבלי לעשות מכך עניין או מבלי לכעוס עליו, בטוחני שכשיגדל (עוד קצת) הוא ידע לחלוק בצעצועים ואף יהנה מכך. בהצלחה, שירלי

מוטי שלום רב, בשאלתך נגעת בתופעה שהנה שכיחה למדי, לצערי הרב. ילדים בגילו של בנך מרגישים לעיתים במעבר לחטיבת הביניים, שהנם ילדים גדולים, ושאף אחד "לא יכול עליהם". הם נחשפים להתנהגויות של הילדים הבוגרים בביה"ס (ילדי כיתות ט' ומעלה), ורוצים גם. כלומר, הם מתמרדים בצורה מאוד קיצונית בכל מה שהיה מוכר להם עד כה. הילדים רוצים לתפוס את מקומם החברתי, שהנו בעל משמעות יתרה בגיל זה, ומנסים להשתלב בין "המקובלים" ובין ה"מגניבים" בשכבה. מרד זה יכול להוביל לבעיות התנהגות קשות עד למצבי סיכון, כמו: התחצפות להורים ולצוות החינוכי, שינה מאוחרת, ירידה בלימודים, עישון, שתייה חריפה ועוד. במקרים אלו הילדים נמצאים בסיטואציות, שהנן קשות בעבורם מבחינה רגשית מצד אחד, אך מצד שני הם אינם יודעים כיצד לצאת מן המעגל מבלי להתפס כ"חנון" או כ"לא מקובל". בשלב זה התערבות הורית נכונה יכולה לעזור לילד להתמתן, "לרדת מן העץ הגבוה" ולמצוא את מקומו בחברת הילדים בני גילו. יש להלך על חבל דק מאוד בין הצבת גבולות ברורים לבין מאבק כוח. הורים אינם "נלחמים" בילדיהם – מסר זה צריך לעבור גם לבנך, כדי לנטרל מאבקי כוח – היו חכמים ולא צודקים. הזמינו אותו לשיחה גלוייה ופתוחה. בשיחה זו הקשיבו לרצונותיו – מה הוא רוצה ? התמקדו במטרותיו בבית הספר (לימודים), בחברת בני גילו ובמשפחה. ראו מה קשה לו, ובמה הוא צריך עזרה. שתפו אותו בדאגתכם הרבה, בתוצאות ובהשלכות שיהיו בעקבות בחירותיו והתנהלותו, למשל: ירידה בלימודים ופגיעה בעתידו. חשוב לומר לו, שהוא חשוב לכם, שלא תוותרו עליו ושאתם אוהבים אותו. העזרו בצוות החינוכי, ובדרכים לסייע לו מתוך ביה"ס. אם אתם חשים, שהמצב אינו משתפר, יש לפנות להדרכת הורים לקבלת הכוונה, תמיכה וליווי. לסיום עליכם לזכור כל הזמן, ולהזכיר זאת גם לבנכם, שהוא עדיין "רק" בן 12.5 – נער רך בשנים, שזקוק לכם ולעזרתכם. שולחת לכם הרבה כוחות ואורך רוח, שירלי

חנה שלום רב, הנך מצוייה כעת באחד ממעגלי החיים בהם הילדים "עוזבים את הקן", והופכים ל"ילדים גדולים" בעלי משפחות משל עצמם. בבניית קשרים משפחתיים טובים עם ילדים בוגרים יש לתת מקום וכבוד לבחירות שלהם בחיים, ולהניח בצד את הביקורת ואת העצות. להורים יש נטייה להשאיר את ילדם הבוגר במעמד של "ילד נצחי", מתוך ידיעה שההורים יודעים מה הכי טוב בעבורו – דעה זו יוצרת חסימות בתקשורת. כדי לפתח פתיחות ותקשורת הדדית טובה, רצוי שתבדקי קודם מה חוסם אותך ?, מה "הסודות" שלך ? ומה יגרום לך להפתח ? נסי למצוא תחומי עניין משותפים לך ולילדייך במגוון נושאים, כמו: פוליטיקה, תחביבים, טלוויזיה, עבודה ועוד. ערכי מפגשים משפחתיים של ישיבה באווירה טובה ונעימה, למשל בארוחת שבת, בצפייה במשחק כדורגל יחד או בפיקניק משותף. קשר טוב עימם ושיתופם בחייך ובחייהם ללא ביקורת, יביאם בסופו של דבר להפתח ולשתפך בחייהם. מודל לקשר טוב עם הילדים הבוגרים, ישליך לטובה גם על הילדים הצעירים בבית. אושר וכל טוב, שירלי

ענת שלום רב, בנך נמצא בשלב משמעותי מאוד בלימודיו, ועליו לגייס את מלוא מרצו ורצונו כדי להצליח. בררי עימו היכן קשה לו באופן אוביקטיבי, והיכן הוא נוהג "לוותר לעצמו" ולא להתמודד. בדקי עימו מהי מידת המוטיבציה שלו מן הלימודים, וחזונו להצליח ולהתקדם בחיים. אם הוא רוצה ללמוד ולהצליח, קבעי עם המחנכת פגישה, שמטרתה חשיבה משותפת לבניית תוכנית עבודה לקידומו של בנך. בשיחה זו רצוי שישתתפו גורמים רבים שמעורבים בלימודיו, כמו: היועצת, המחנכת, הפסיכולוגית החינוכית, המנהלת וכו'. סמכי על הצוות במקצועיותו ובהמלצותיו. חשוב להעביר לבנך מסר חד משמעי, שלא מתייאשים ממנו ושלא "מרימים ידיים". יש לעשות כל שניתן, כדי להחזירו "למסילה". בהצלחה, שירלי

שלום רב, נראה, שאת פועלת בדרך הנכונה בגמילתה של בתך. קראת והתייעצת בנושא, ואכן בתהליך הגמילה יש להעזר בסבלנות רבה ובאורך רוח, כדי לא ליצור מאבקי כוח והתנגדות לתהליך. השליטה בצרכיה תלוייה בבשלותה של הילדה הן פיזית והן רגשית. כדי להיגמל בקלות יחסית, יש צורך ברצון ובשיתוף פעולה מלא של בתך, מעבר להכוונה ולעזרה שלך במשחקים, בסיפורים, בסיר מעוצב ועוד. לגבי חילוקי הדעות בינך לבין בעלך – להורים יש לעיתים חילוקי דעות בדרך ובגישה החינוכית, ואלו מתקבלים על הדעת. אולם הם יכולים ליצור אצל בתך בלבול, אם היא נחשפת אליהם. ילדים חשים בחילוקי דעות גם כשאינם נאמרים בגלוי. לכן ממליצה לכם לשבת לשיחה, שבה תקבעו דרך חינוכית אחת ויחידה. בשיחה זו שתפו זה את זה בדעתכם בנושא, צמצמו את הפערים ביניכם והגיעו "לשביל הזהב". בהחלטה המשותפת פעלו מול הילדה. היו סבלניים וקשובים לצרכיה. ילדים בריאים נגמלים מטיטול במוקדם או במאוחר. בנוסף, וכדי שתהיו רגועים, ניתן להתייעץ עם רופא הילדים (ללא נוכחותה של הילדה), כדי לשלול בעיה גופנית ולהתייעצות נוספת. בפורום ישנן כמה שאלות בנושא, מזמינה אותך לעיין בהן עם בעלך מעבר לתשובתי אלייך. בהצלחה, שירלי

שלום רב, ריגשת אותי ברצונך העז לאפשר לבתך את הגננת ואת הגן "הכי טובים" בעבורה. עברת התלבטות, שאינה פשוטה ושאינה קלה בעיני – מהי המסגרת הנכונה לילדה? בתשובה זו אין "נכון" או "לא נכון". מה שנראה כ"מצויין" להורה אחד, נתפס כ"גרוע" בעיני ההורה השני. בנוסף, בחיים אין דבר שהוא "מושלם", כך גם גן הילדים של ילדינו. חשוב, שתדעי לבטוח ולהעריך את הצוות החינוכי ביתרונותיו ובחסרונותיו. אם בתך הולכת לגן בשמחה, ושם היא מציירת, משחקת, לומדת, מתחברת, רוקדת ונהנת (רוב הזמן), ואינה נפגעת בדרך כלשהי מן הגננת, אין סיבה להעבירה לגן אחר או לרגשות האשם שלך. בשהותה במערכת החינוך היא תפגש ותתמודד עם דמויות חינוכיות רבות ומגוונות. בטוחני, שאת רובן היא תאהב, אך יהיו כאלו שיהוו עבורה אתגר והתמודדות, כמו שלכל אחד מאיתנו המבוגרים היו בגן ובביה"ס גננות או מורות שאהבנו יותר או שאהבנו פחות. המשיכי להיות מעורבת בנעשה בגן, כדי שבתך החמודה תקבל את המיטב ואת המירב מן הצוות החינוכי. בהצלחה, שירלי

טלי שלום רב, שריטה או סטירה של פעוט כלפי זולתו בשעת זעם או בשעת תסכול הנן גבול בל יעבור. בנך צריך להבין באופן חד משמעי, שאסור לו להכות. ילדים בגילו אינם מבינים הסברים, אלא מעשים, לכן כשהוא מנסה לפגוע, אחזי בידו ואמרי לו בטון תקיף ובארשת פנים רצינית וכעוסה – אסור להרביץ !! גם אם הוא הצליח בכך, יש לעשות את אותה הפעולה. אין צורך לכעוס באמת, אלא להעביר לו את חומרת המעשה דרך התנהגותך, כדי שהיא תהיה חדה וברורה. ילדים בגילו של בנך מתוקים לעיתים רבות גם בהתנהגויות שאינן ראויות, אך כדי שאלו לא יתקבעו בהמשך, יש למגרן בהקדם האפשרי. כל טוב, שירלי

איילה שלום, רשמי בבקשה את גילה של בתך. שירלי

איילה שלום רב, ילדים מדהימים וחכמים, כמו בתך, מבינים ותופסים סיטואציות חברתיות או התנהגות הורית היטב. בנוסף, הם מגיבים בצורה פיזית, כאשר הם כועסים או חשים תסכול. מצד אחד, התנהגותה שכיחה. מצד שני, תפקידכם בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי ללמדה, כדי להגיב אחרת. בגן תני לגננת להתמודד איתה בכלים החינוכיים ובגבולות שלה – אלו יהיו תוצאות טבעיות להתנהגותה, אם למשל הגננת תעניש אותה או אם ילד לא ירצה לשחק עימה. את יכולה לומר לה, שהגננת סיפרה לך שהיא הרביצה ושאת מבינה שהיא כעסה או התעצבנה, אך את בטוחה שלא היה לה נעים מהעונש של הגננת, ותני לה לספר לך מה קרה. נסי לחשוב עימה בהדרכתך, מה עושים כשכועסים ? למשל, לפנות לגננת או לחכות בסבלנות שהמשחק יתפנה. את יכולה לתת לה דוגמאות בעצמך, ולהוות בעבורה מודל – כשאני כועסת אני.... בבית ארגנו את סדר היום בצורה מסודרת ומובנת כמה שניתן. היא צריכה להבין במעשיכם, שאינכם במאבק כוח עימה , ושהנכם רגועים מולה. ספרו לה על סדר היום, למשל: בבוקר אנו קמים, מצחצחים שיניים ומתלבשים – מה היית רוצה לעשות קודם להתלבש או לצחצח שיניים ? יש לומר לה מראש, שאם היא תבחר לבכות ולצרוח, אתם תאלצו בצער רב לעשות את הפעולות הללו בכוח, מכיוון שצריך לצאת בזמן לגן ולעבודה, ולשניכם לא יהיה נעים. אם היא משתפת פעולה יש לעודדה, ולומר לה, שאתם רואים שהיא מתאמצת או שהבוקר היה לכם נעים איתה ועוד. כמו-כן תנו לה תפקידים בבית, כדי שתרגיש גדולה ובעלת משמעות. שינוי בהתנהגותכם, סדר ועקביות יובילו לשינוי. בהצלחה, שירלי