פורום ייעוץ חינוכי

מרי שלום רב, גירושין הנו תהליך מורכב ובעל משמעות גדולה מאוד לכל חברי המשפחה. לשם כך יש צורך בהערכות מחודשת בטווח תפקודי החיים שלכם ושל בנכם, כמו: הסדרי ראייה, הקשר עם הפרוד, הקשר עם הילד ועוד. לגירושין יש מחיר. כדי למזער את הפגיעות ואת המשקעים, יש לעשות זאת בדרך נכונה וחכמה. הנכם מתגרשים זה מזה, אך הורים לבנכם המקסים תשארו לעד - הקלישאה הנה נכונה. יש צורך להפריד בין המטענים הזוגיים לבין ההורות שלכם - משימה זו אינה קלה ואינה פשוטה. להורים יש לעיתים רצון לפתוח פרק ב' בחייהם ולבנות חיים אחרים וחדשים. לעומת זאת, ילדים אינם מעוניינים בפרק ב' בחייהם. חשוב מאוד לשמור כעת על שגרת חיים ברורה ומובנת לבנך כמה שניתן. רגשות אשמה ופיצוי לילד, אינם תורמים לו, ועלולים להוביל להפרעות התנהגות אצלו. ממליצה לך לפנות לייעוץ ולהדרכת הורים במהרה, רצוי בשיתוף פעולה של אב בנך. שם ידריכו אתכם כיצד לפעול נכון, וכיצד לשתף פעולה זה עם זה בזוגיות הורית. מאחלת לך בהצלחה בדרכך החדשה - ליבי איתך, שירלי

טאלוש שלום, ברכות על בחירתך בלימודי הייעוץ החינוכי. השאלון שצרפת הנו אישי, ומיועד למילוי על-ידיך בלבד. בשאלון זה אין נכון או לא נכון, יש את "טאלוש", ומה שאת מביאה מעצמך למקצוע. לא מצפים ממך להיות "יועצת" בשאלון, אלא האדם שאת. כמו בכל מקצוע, ישנן מגוון רב של "יועצות", וכל אחת נותנת את הטון שלה למקצוע. מכיוון שאיני מכירה אותך באופן אישי, לא אוכל לעזור לך במילוי הטופס, משימה זו עלייך לבצע בעצמך. שולחת לך הצלחה מרובה. אשמח שתמשיכי לעדכן. שירלי

ליאת שלום רב, בתך הפעוטה חווה בגן לראשונה בחייה יחסי גומלין חברתיים (אינטראקציות חברתיות) לטוב ולרע, לנעים ולפחות נעים, כשהורייה אינם נמצאים עימה. בתוך כך היא לומדת, כיצד להגיב, כיצד לשרוד וכיצד לשמור על עצמה. זאת היא עושה הן בעזרת החינוך שהיא מקבלת בבית, והמודל ההורי שלכם והן דרך התבוננותה בהתנהגויות ובהתמודדויות של ילדים אחרים. האלימות הפיזית הנה גבול חינוכי – אסור להרביץ בגן, אסור להרביץ בביה"ס, וכמובן אסור להרביץ כמבוגרים – לכך יש חוק ברור וחד משמעי. כאשר הורים אומרים לילד: "מרביצים לך – תחזיר", הם קובעים בעבורו את הפתרון, אבל בחיים יש מגוון רב של התמודדויות ופתרונות לבעיות ולחילוקי דעות. הילד שמרביץ בגן בוחר בדרך זו מסיבותיו , בתך יכולה לבחור בדרך אחרת, שמתאימה לה ושמתאימה לגישה החינוכית שלך. שבי עימה, וחשבו יחד על דרכים להתמודד עם ילד שמרביץ (כמובן שכאן את עושה את רוב העבודה בגלל גילה הצעיר), למשל: לגשת לגננת, להתרחק מהילד, לשיר את השיר – אל תכה זה לא יפה תן לי יד ועוד אחת חברים טובים נהיה, חברים טובים נהיה וכל רעיון יצירתי אחר יתקבל בברכה. את יכולה לשחק עימה במשחק תפקידים "בכאילו", ולראות יחד איתה מה עושים. אם בתך מציעה את פתרון "הלהחזיר", ניתן לומר לה שגם זו אפשרות, אך אצלכם בבית לא מכים, ואם היא תבחר בפתרון זה יכול להיות מצב שבו הגננת תעניש אותה או שילדים לא ירצו לשחק עימה, כלומר שקפי לה את המחיר בבחירת התנהגות זו. יש לעודדה ולחזקה , כשהיא משתדלת או מנסה פתרונות להתמודדות עם המצב. בנוסף לכך, רצוי לשמוע מן הילדה מה בדיוק קורה לה בגן. מכיוון שהיא מאוד צעירה, אעזרי בגננת, שתספר לך על הקשר בין בתך לבין הילד "שעושים לו נו נו נו". אולי באמת יש צורך בהתערבות או בתשומת לב נוספת של הגננת. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

דנה שלום רב, נראה שאת משקיעה זמן רב ומאמצים בחינוכה ובגידולה של בתך. התנהגותה שכיחה לגילה, ובה היא בודקת את מערך הגבולות מולך ומול זולתה. זו אינה קשורה ליחס ולתשומת הלב שאת מרעיפה עלייה. מחד גיסא, הנך צריכה להעביר לבתך מסר חד משמעי, ברור ועקבי ללא חיוכים וללא צחוק, שאסור להרביץ לאמא (כמובן גם לזולתה – אסור !!). זהו גבול בל יעבור. ילדים צעירים אינם מבינים הסברים ארוכים, אלא משפטים קצרים וברורים, לצד התנהגות של ההורה מול ההתנהגות הבלתי רצוייה שלהם. מאידך גיסא, יש לעזור לה בויסות הרגשי, כאשר היא חשה תסכול או כעס , לדוגמה: לפני שאתן יושבות לשחק יש לומר לה מראש, שאת מאוד שמחה ורוצה לשחק עימה, אך אם היא תבחר לצעוק או להרביץ את תאלצי בצער רב להפסיק את המשחק. אם היא מרביצה, מפסיקים מיד לשחק. ניתן לומר לה בתקיפות אדיבה (בטון תקיף, אך לא בצעקה), שלא נעים לך לשחק עימה כך, ושמחר תנסו לשחק שוב בנעימים ללא הרבצה. אין לחזור למשחק גם אם היא מבטיחה, שלא תרביץ שוב או אם היא בוכה . כשהיא מתנהגת יפה במשחק יש לומר לה, שהיה לך נעים לשחק איתה או שתרצי לשחק עימה גם מחר (רצוי בתוספת של חיבוק ונשיקה). במקרה שהיא מרביצה בזמן תסכול, כמו: לא הצליח לה במשחק או הפסד, יש לברר עמה על מה הכעס, ולחשוב איתה על דרכים אחרות חוץ מלהרביץ.. זאת יש לעשות כששתיכן רגועות ומקשיבות זו לזו. בהצלחה ושבת שלום, שירלי

שלום רב, גיל ההתבגרות הנו זמן, שבו בתך מבררת ובונה את זהותה העצמית ואת סגנון חייה. הדרך לשם רצופה על-פי רוב בקשיים רבים הן של בתך והן של הסובבים אותה. היא נוהגת כמתבגרת טיפוסית, אשר רואה את החיים בקצוותיו – שחור/לבן , טוב/רע, אוהב/שונא – ובכך גם יוצרת קונפליקטים או מצבים שמובילים לריבים עם ההורים ו/או עם המבוגרים בחייה, למשל: אם אחייה הקטן נכנס לחדרה, ומציק לה היא אינה יכולה לראות את הסיטואציה הנקודתית של "אח שהציק", אלא רוצה ל"חפש" משפחה אחרת. לבטח היא מודעת לכך, שבכל המשפחות יש "אח מציק" או "הורים חופרים". בתך זקוקה להתרחקות ממך (גם עם זו אינה נעימה בלשון המעטה), כדי להביט על סיבתה וכדי להחליט כיצד היא בוחרת להתנהל בחייה. אולי היא מרשה לעצמה להתנהל ב"אי נחמדות" בבית, שבו נוח ובטוח לה, וששם היא יודעת שיאהבו אותה למרות הכל. הנך פועלת בדרך הנכונה, כשאת מצליחה עדיין לראות את הדברים הטובים שבה : "נערה נעימה, נוחה עם הבריות ומאוד ביישנית". את צריכה לבטוח בעצמך ובחינוך שאת מעניקה לה. אם "הגרעין החינוכי" והקשר עימה בבסיסו הוא טוב, סביר להניח שהיא תחזור ל"שביל האמצע". בנוסף, חשוב ליצור עימה תקשורת פתוחה, אוהבת וחמה. השתדלי לא להעלב מדברייה למרות שדבר זה אינו קל, ושעוצמת הפגיעות הנה גדולה ומרובה. נסי לצאת עימה לסרט או לבית קפה רק שתיכן. בשיחה זו הקשיבי לה ללא ביקורת וללא כעס, שתספר על תחביבים, על חברים, על אהבות או על כל נושא שיחה שמעניין אותה. את יכולה גם לשתף אותה בדברים שפוגעים בך מדברייה, ולשמוע מה מפריע לה או לספר לה קצת חוויות מתקופת ההתבגרות שלך. אם הדברים נאמרים במקום סטרילי ללא "קהל" של אחרים ובנועם הם נשמעים ומתקבלים אחרת. החג הנו מועד טוב ליצירת שיחה זו. זכרי, שהיא עדיין "ילדה קטנה", שזקוקה למשפחתה בכלל ולאמה בפרט. חג נפלא, שירלי

לאמא שלום רב, אין באפשרותי לאבחן את בתך הפעוטה, ולומר לך מה מראה התופעה שציינת. לפי מיטב ידיעתי אין כלי אבחוני לבדיקת יכולות קוגנטיביות בגיל זה. הגדרה מדוייקת של התופעה או רמת נדירותה אינן נראות לי הכרחיות כעת לבתך. ילדתך אוהבת ספרים , אז אפשרי לה להנות מהחוויה והעשירי אותה בהתאם לצרכיה. הנך מוזמנת לפנות לאנשי מקצוע, שעוסקים בנושא כמו: פסיכולוג של ילדים או מרכז להתפתחות הילד, כדי לקבל הדרכה והכוונה. חג שמח, שירלי

ל"אמא אחרת" תודה על התיחסותך ועל תשובתך. ל"אמא" בהצלחה בגידולה של בתך. שירלי

אורית שלום רב, בפורום ישנן שאלות ותשובות שעוסקות בנושא הגמילה את מוזמנת לקרוא בנוסף לתשובתי אלייך. ולשאלתך – בתך עדיין צעירה מאוד. בעבר, כאשר היו טיטולי בד, ואימהות היו צריכות לכבס ולהרתיח את הטיטולים, הן מיהרו, דרשו ועמדו על גמילה בגיל מאוד צעיר, גם אם הילד טרם היה בשל לכך. היום בעידן הטיטולים החד פעמיים, ניתן יותר להתחשב בילד, בצרכיו ובבשלותו. בשילה משמע, שהילד מוכן לעבור (פיזית וריגשית) לשלב ההתפתחותי הבא בחייו. זו גם הסיבה, שילדים היום נגמלים בגיל מאוחר יותר מילדים שהולבשו בחיתולי הבד. אי לכן העזרי בסבלנות יתרה (אולי מישהו או משהו קצת מלחיץ אותך בגמילתה ? – נסי לברר עם עצמך את העניין), תני לה להגמל בקצב שלה ובדרכה. ילד ש"מתביש" לעשות קקי ליד אנשים, משמע שהוא מודע לכך שזו פעולה אישית, שיש לעשותה בנפרד. כשהיא מבקשת "קקי", הציעי לה ללכת לשרותים. אם היא מסרבת, גשי עימה לצד, והמתיני עימה בלי לומר מילה. כשהיא מסיימת החליפי לה חיתול, כדי שיהיה לה נעים ונקי. מילת המפתח פה היא – סבלנות. גמילה אינה הליך מהיר ופשוט, גם אם את שומעת מסובבייך על ילדים שנגמלו "בין לילה", תני לבתך את הזמן לעשות זאת בקצב שלה. "מלחמות" מיותרות עלולות להסתיים במאבקי כוח ובעצירות. חג שמח, שירלי

שיר שלום רב, בנך הנו ילד נבון מאוד. הוא חווה את הרגישות הרבה שלך כלפיו, כפי שאני חשתי מתוך השורות הבודדות שכתבת, לא כך ? הוא יודע, שברגע שהוא יעלב ויעלם, את תחפשי אותי, תדברי איתו ואולי גם קצת "תנחמי" אותו. בנך מצליח גם "להפעיל" אותך וגם לקבל את מלוא תשומת הלב, שלה הוא נדרש. נסי לבחון בדיוק מהי הסיטואציה, שבה הוא מתנהג כך, למשל: כאשר את מעירה לו ליד אנשים אחרים או ליד אחיו (יש לו "קהל"), כאשר ההערה נוגעת לקשר שלו עם אחיו או אולי כאשר הוא אינו מתנהג כראוי. בדקי את תגובותיו ואת תגובותיך – מה הוא עושה ? ומה את עושה ? ברגע שתאתרי את הדפוס שחוזר על עצמו, תוכלי להוביל לשינוי קטן בהתנהגותך שיוביל לשינוי גם אצל בנך. לדוגמה: שוחחי עימו ביחידות (ללא אחיו). ואמרי לו: אני רואה שאתה מתחבא ונעלם, כשאני מעירה לך על התנהגותך (פרטי לו למה את מתכוונת). אני מבינה שאתה צריך להיות לבד לכמה דקות. בפעם הבאה לא אבוא לחפש אותך (אם מדובר במקום שבו את יודעת בבטחה היכן הוא מסתתר. אם הוא נוהג להתחבא גם בחוץ, אסור לאפשר לו לעשות זאת. יש להסביר לו מדוע – מסוכן ומדאיג). אחרי שתרגע אשמח לשוחח איתך על מה שקרה. אפשרי לו להיות עם עצמו לכמה זמן שהוא צריך. לא תמיד צריכים "לדבר" על הדברים לאחר מכן בעיקר כשמדובר בגבול. אם הוא יוצא לבדו מן ה"מחבוא" עודדי אותו על בגרותו ועל התמודדותו. ולסיום, ילדי ה"סנדוויץ" נוטים לעיתים להיות יותר רגישים מאחיהם. מקומם במשפחה לכאורה אינו ברור – אני לא הכי גדול, ואני לא הכי קטן, אז מה תפקידי במשפחה ? השתדלי לעשות עימו דברים ללא אחיו, כדי שלא יצטרך "לגנוב" תשומת לב ממך. חופשת פסח הנה עת מצויינת בה ניתן להשאיר את ה"גדול" ואת ה"קטנה" עם אחד מבני המשפחה, ולהיות קצת יותר עם בנך המתוק. שבת שלום, שירלי

בת 18 יקרה, את עוברת תקופה לא פשוטה ולא קלה כלל. הקרבת משאבים רבים, כדי להשאר עם חברייך בבית-הספר "הישן" בירושלים, אך אלו בנוסף למרכבות המשפחתית לא רק שלא הקלו, אלא אף הכבידו עלייך. הצגת את עצמך כ"למודת ניסיון חיים ובוגרת מאוד", אם כך לא חבל להרים ידיים שלושה / ארבעה חודשים לפני תום הלימודים ? את מודעת לכך, שלאחר חופשת הפסח תלמידי י"ב אינם מגיעים ברציפות לביה"ס. הם מגיעים רק למבחני המגן ולמבחני הבגרות. לכן קחי "נשימה ארוכה", ועשי את המיטב ואת המירב שיש בכוחותייך לעשות. בחיים אין רק שחור או רק לבן ("להמשיך ולסבול או להפסיק ולחיות") ישנם עוד גוונים רבים ומרובים. את יכולה לקבל החלטה, שאת נשארת ומשתדלת בלי לסבול. זו תקופה קצרה שתעבור במהרה. את זו שבוחרת אם לסבול או אם לראות בזמן זה חוויה של התבגרות שלא תחזור על עצמה. "לחיות" אפשר גם כאשר לומדים, הכל תלוי ברצון שלך – "הכל בידיים שלך !" לגבי הבגרות – את עדיין לא יודעת מה תבחרי להיות או לעשות בחייך, אי-לכך אל תפסלי שום אפשרות מראש. נצלי את חופשת הפסח למנוחה, לבילויים וגם ללימודים ולהשלמת החומר הדרוש. היעזרי בסובבים אותך, כמו: חברים טובים (שיתמכו ושיעזרו בלימוד משותף), במשפחתך (אמא, אבא סבים), במורים, ביועצת או בכל אדם אחר שיכול לסייע לך. אל תתביישי לבקש עזרה. לבטח ימצאו האנשים הקרובים, שיחושו לעזרתך.עשי את בחירתך ממקום מושכל ובוגר. גם אם לא תצליחי להשלים את כל הבגרויות, לפחות תדעי שלא הרמת ידיים מראש. שולחת לך הרבה כוחות ובהצלחה. שבת שלום, שירלי

לאמא מירב שלום רב, בשאלתך התייחסת לשני גורמים חשובים : שלב התפתחותי של בתך והצבת גבולות. ישנם המכנים את גיל בתך (גיל שנתיים ומעלה) כגיל ההתבגרות הראשון של הילדים. בתך יותר עצמאית, כך שלמרות גילה הצעיר יש לה דיעה ורצון משלה. היא מתנגדת לגבולות ולסמכות ההורית שלך, כפי שהיה מוכר לשתיכן עד כה, כדי להפגין מולך עצמאות. זו תקופה לא פשוטה בעבורך, מכיוון שהילדה יכולה להוציאך מדעתך בעקשנותה (גם אם את רגועה מטבעך). חשבי עם עצמך על גבולות, שהם "גבול בל יעבור" בו יש "לא" ברור, מוחלט ועקבי ולא "אולי". על דברים שאינם עקרוניים מבחינתך, אין חשיבות בהצבת הגבול ובאכיפתו. אל תכנסי עימה למאבקי כוח ולויכוח. למשל: במשחק משותף עימה, את יכולה לומר לה מראש, שאם תחטוף את המשחק ללא רישות, את בצער רב תפסיקי לשחק עימה. אם היא עושה זאת עצרי את המשחק ואמרי לה: אני מצטערת. נאלץ להפסיק לשחק, כי חטפת לי בכוח את המשחק ולא נעים לי. מחר ננסה שוב. אין להתייחס לבכי או לרצון לפייסך. אם היא משחקת יפה יש לעודדה במילים כמו: היה לי כייף לשחק איתך, שיחקת מאוד יפה ואף לחבקה ולנשקה. בקשר עם חברים בני גילה, תני לה להתמודד מולם, כל עוד אין אלימות (נשיכה או מכה). אם היא אלימה כלפי חברייה ניתן לומר לה את אותו משפט – אם תרביצי/תנשיכי בביקור אצל החבר נאלץ בצער רב ללכת הביתה. בהתנהגותך נסי להיות רגועה כמה שניתן, כדי שבתך לא תפרש לא נכון את כעסך. לגבי משימות כמו מקלחת למשל, יש לומר לה: בבית שלנו מתקלחים כל יום. את יכולה לבחור אם המקלחת תהיה נעימה עם צעצועים ובשמחה או שאאלץ לרחוץ אותך למרות התנגדותך ולא יהיה לנו נעים יחד – מה את בוחרת בנעים או בלא נעים. תני לה את ההרגשה שהיא בוחרת ועצמאית תוך הצבת גבולות ברורים. בהצלחה, שירלי

שלום רב, בתך נמצאת בגיל, שבו היא אמורה להתנהל בצורה עצמאית בתחומי חיים מסויימים, כמו: להתלבש או לאכול. מסכימה איתך, שאינה עושה זאת בכוונה, וכפי הנראה יש לה קושי בהתארגנות או שהתנהלותה איטית יותר. היא עדיין צעירה לאבחון כלשהו, אלא אם היא עולה לכיתה א' בשנה"ל הקרובה (אז ניתן לשקול, להתייעץ ולבחון ההאם היא זקוקה להערכה כלשהי לקראת המעבר). ולעניינינו –אולי קיים פער בין הרצון שלה להיות עצמאית ובין יכולותיה הלכה למעשה. יש צורך לעזור לה לגשר על הפער, ולעשות זאת ללא כעסים וללא מאבקי כח מיותרים (כמובן, כמה שניתן במסגרת "שעות הבוקר הלחוצות"). הכיני עימה את הבגדים בערב, ושימי אותם במקום נוח בעבורה. בבחירת הבגדים תני לה את האפשרות לבחור בין שתים או שלוש אפשרויות. אין להתווכח עימה על אלו, אלא להציב עובדה – אלו הן בחירותייך. אם היא בוחרת לא לבחור, אמרי לה שאת תאלצי בצער רב לבחור בעבורה. לפני השינה אמרי לה, שבבוקר אין הרבה זמן פנוי והמשפחה צריכה להתארגן בזריזות וביחד, מכיוון שאת צריכה להגיע לעבודה בזמן, והילדים לגן (או כל סיבה אחרת הגיונית). הודיעי לה מראש, שיש לה זמן מוגבל (את הזמן את תקבעי מראש) שבו היא צריכה להתלבש. אם היא אינה מספיקה, עזרי לה והלבישי אותה למרות רצונה בעצמאות- ניתן לומר, צר לי אבל אנו צריכים להגיע בזמן לעבודה ולגן. ניתן להעזר בשעון עצר של המטבח. הילדה יכולה לראות את סיבובו, ולראות מתי נגמר לה הזמן. השעון גם מצלצל בסיום, ואז יודעים שנגמר הזמן. השעון מעביר את האחריות לילדה. מאוד חשוב להיות עקביים עם התהליך, בו יש ימים טובים וימים פחות טובים – לא להתייאש. עודדי אותה על המאמץ שהיא עושה גם אם הוא חלקי – אני רואה שמאוד התאמצת היום, אני שמחה שהצלחת בזמן ללבוש את החולצה מחר תצליחי גם עם המכנסיים, אני סומכת עלייך, אני גאה בך ועוד. בתך החמודה צריכה ללמוד להתארגן עם הזמן, ואת צריכה ללמדה, כדי שבבגרותה תעשה זאת במיומנות טובה. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

מריה שלום רב, שימי לב להתנהגותכם, כאשר אתם יחד – אבא, אמא וילד. כפי הנראה אחד מכם בהתנהגותו או הדינמיקה ביניכם גורמת לבנך לא להקשיב לדברייך. נסי להתבונן ולהיות יותר מודעת למסרים הבלתי מילוליים והמילוליים שעוברים לבנך, למשל: האב מחבק או מעסיק אותו, כשאת קוראת לו. את מבקשת משהו אחד והאב עושה דבר אחר ולהיפך. את מסכימה לתת לו דבר מה והאב מתנגד, ומתפתח ויכוח בינייכם ועוד. אם כך הדבר, די בשינוי קטן שלכם, כדי לשנות את התנהגותו של בנך הפעוט והנפלא. כל טוב, שירלי

שרון שלום, ישנן שלוש פעילויות ליצירת אחדות קבוצתית והתבוננות על קשרים בתוך הקבוצה, שחביבות עלי במיוחד: 1. יצירת זר קבוצתי - מפזרים על הרצפה פרחים מסוגים, מצורת ומגדלים שונים ומשונים. כל אחד מחברי הקבוצה בוחר פרח אחד, ומציג מדוע בחר פרח זה. (כיצד הוא מתחבר לפרח ?) בשלב השני, מניחים אגרטל עם ספוג מיוחד לסידור פרחים וכל אחד בתורו מניח את פרחו באגרטל. בתום הסידור הקבוצתי. מדברים על הסידור - מה אוהבים ומה לא ? האם משהו רוצה לשנות דבר מה, מה מרגישים וכו' 2. דואר העידוד (בתנאי שהקבוצה הלימודית אינה גדולה) - מכינים בריסטול עם מעטפות שניתנות להסרה.על כל מעטפה יש לרשום שם אחד של משתתף בסדנא.כל אחד מחברי הקבוצה מקבל פתקיות כמספר האנשים, ורושם משהו טוב, עידוד או תובנה לזולתו. לאחר מכן יש להכניס את הפתק הרשום למעטפה לפי השם. בסוף הפעילות כל אדם מקבל מעטפה מלאה בפתקים עם דברים טובים או עם מסרים חיוביים. נותנים כמה דקות זמן לעיין בפתקים, ואז משתפים בגילויים, בהתרגשויות, בהפתעות, בתחושות ועוד. 3.פאזל או ציור קבוצתי- הרעיון דומה לזר הפרחים. לוקחים בריסטול וחותכים אותו כמו פאזל. כל קבוצה של שנים עד ארבעה אנשים מקבלים חלק אחד בפאזל ומחליטים יחד מה לצייר בחלק שלהם לאחר שכולם סיימו, מצרפים לתמונה אחת ובודקים מה יצא. חשוב מאוד לברר עם האנשים על התהליך שעברו, על גילויים חדשים ועל דברים (כל דבר) שהם לוקחים מן ההתנסות הזו. מקווה שעזרתי ובהצלחה, שירלי

לילך שלום, המקצועות הללו מהווים מענה רגשי וטיפולי במסגרת המערכת הבית ספרית בדגש על היכולות השכליות, החברתיות והרגשיות של התלמיד. המענה הטיפולי, ההדרכה, תוכניות המניעה והייעוץ ניתנים לתלמידים, להורים, ולצוות החינוכי. היועצת החינוכית נמצאת בביה"ס על בסיס יומיומי, ומעורבת בכל היבטי המערכת, כמו: משמעת תלמידים, ישיבות צוות, ימי הורים ועוד. ברוב המקרים היועצת מלמדת הלכה למעשה בכיתות בהתאם לכישורייה המקצועיים או בהתאם לצרכי המערכת. מניפת תפקידיה של היועצת הנה רחבה מאוד, ותלוייה רבות באופיים של ביה"ס ושל היועצת. היועצת ביה"ס עובדת במסגרת משרד החינוך. הפסיכולוגית החינוכית מגיעה לביה"ס כפעם בשבוע או לפי משאבי הרשות המקומית. רוב פעילותה נעשית בשירות הפסיכולוגי. לפסיכולוגית החינוכית יש כלים אבחוניים, והיא יכולה לערוך אבחון פסיכולוגי או הערכה פסיכולוגית.גם כאן תפקידה הנו רבגווני, למשל: אבחוני בשלות לכיתה א', סדנאות להורים, פיתוח תוכניות מניעה וכו'. הפסיכולוגית החינוכית עובדת במסגרת השפ"ח ברשות המקומית. כדי ללמוד בהרחבה על המקצועות הללו , את יכולה לפנות לשירות הפסיכולוגי ולאחד מבתי הספר באזור מגורייך, לשוחח עם אנשי המקצוע במקום ולהתרשם מסביבת העבודה של כל אחד מהם. מקווה שאפשרתי לך טעימה קטנה מן ההבדל המקצועי, למרות שניתן לומר עוד רבות על-כך. מאחלת לך בהצלחה בבחירתך, שירלי

מעיין שלום רב, ריגשת אותי ברצונך העז לעזור לחניך הצעיר שלך. התמקדי בקשר שלך עימו, ואל תנסי "לשנות את עולמו". חשבו יחד על דברים שהוא אוהב לעשות, כמו: פייסבוק, מוזיקה, כדורגל, כדורסל משחקי מחשב או אפילו טאקי או מונופול. שחקי ודברי איתו על הדברים הללו בשיחה גלוייה ופתוחה, גם כאשר תשובותיו מסתכמות ב"כן", ב"לא", ב"בסדר" וב"לא יודע". אם לשעה קלה הוא יהיה שקוע בעניין אחר, הרי בכך תגרמי לו לראות ניצוץ קטן וחיובי בשגרתו הקשה. התמקדי "בחלקת האלוהים" הקטנה שלך, וביצירת קשר טוב עימו. גם "גלישה" משותפת ביוטיוב, וצפייה בסרטים מצחיקים, יכולה לגרום אושר וצחוק לשניכם. חשוב להדגיש, שכתפייך צרות מידי מלהכיל את מורכבות חייו כפי שתיארת בכמה שורות בודדות במכתבך. לכך יש צורך במעורבות ובהתערבות מערכתית רחבה מאוד של ביה"ס, של הרווחה, של קצין ביקור סדיר, של פסיכולוגית ביה"ס ושל כל מי שיכול לסייע לנער זה. יישר כח על פועלך המבורך, שירלי

טאלוש שלום רב, המתח וההתרגשות לפני ראיון קבלה לימודים הנן תחושות נורמליות וטבעיות, בעיקר כשראיון זה מהווה חלק מתנאי הקבלה ללימודים. מטרתו של הראיון הנו קבלת רושם ראשוני, ןבדיקת התאמה ללימודי הייעוץ החינוכי של המרואיין. אין תבנית חדגוונית של תפקיד "היועצת". ממליצה לך להביא את עצמך לראיון, ולהיות טבעית. פחד וחרדה לא יתרמו לך להצלחת הראיון. נסי להיות רגועה כמה שניתן. חשבי על שני דברים מרכזיים לפני הראיון: מדוע בחרת במסלול זה ? ומה ציפיותייך הן מהלימודים והן מהעבודה כיועצת חינוכית ? "מחזיקה לך אצבעות" ובהצלחה בראיון, שבוע טוב, שירלי

מריה שלום רב, מפנייתך עולה קושי רב בהתמודדות מול עוצמות הכעס והתסכול של בנך הפעוט. התנהגות זו אינה פשוטה בעוצמותיה, אך יש לזכור שהנה שכיחה ומתאימה לגילו של ילדך. בנך עדיין מאוד צעיר, ולמרות זאת הוא משתף פעולה ואפילו עוזר לך בבית. כלומר, יש בכוחך להניעו למקומות טובים ולשיתוף פעולה חיובי, דבר שצריך לעודדך עד מאוד. ילדך נמצא בשלב התפתחותי בו הוא לומד להיות עצמאי, פעיל ובעל רצונות משלו, לצד רכישת השפה. לעיתים נוצר פער בין רצונותיו של הילד ובין היכולת הוורבלית שלו. זאת אומרת שקשה לו לבטא את רצונותיו, למשל: במקום לבקש לרדת מן הכסא הוא רוקע ברגליים ובועט בחזקה או זורק את בקבוק המים הריק במקום לבקשך למלאו. נסי לבדוק ולברר מה הם המצבים, שמובילים אותו להתנהגות זו, כמו: כסא האוכל, צעצוע מסויים, עייפות ועוד. ראי מה הוא אומר לך בהתנהגותו, שאינו מסוגל לומר עדיין במילים. עזרי לו לעבור בקלות את רגעי הכעס והתסכול הללו בעזרת חיבוק גדול, חיוך ונשיקה. אלו יעבירו לו שני מסרים חשובים. הראשון, שאת מבינה שקשה לו, ושאת נמצאת כאן כדי לעזור לו. השני, שאין כאן מאבק כוח בין אם לבנה, אלא פעוט קטנטן שקשה לו, ואם אמפטית, שעוזרת ומסייעת לו בקשייו. הימנעי מדיבורים מיותרים, במיוחד כאשר הילד נסער ובוכה. ברגעים אלו הוא אינו קשוב לדבר מלבד לעצמו ולמצוקותיו. חשוב לעודדו במקומות שבהם הוא עוזר ומשתף פעולה. ולסיום: על – מנת לשמר את כוחותיך ואת סבלנותך, העזרי בקרובייך, כדי שיתנו גם לך חיבוק גדול, נשיקה וחיוך. בהצלחה וכל טוב, שירלי

עינת שלום, תודה על השיתוף ועל הנגיעה בנושא בעל חשיבות גדולה - תקשורת, שיחה והקשבה בין הורים לילדיהם בגיל ההתבגרות. הורים צריכים ליצור מרחב תקשורתי עם ילדם על בסיס קבוע. ככול שעושים זאת בגיל צעיר יותר, כך ניתן לקיימו גם בגיל ההתבגרות, וליזום שיחה גלוייה מכל הלב על "הכל". הורים שמרגישים נבוכים לשוחח עם ילדם/ילדתם על נושאים הקשורים בהתפתחות גופנית, מיניות, חברות, זוגיות, אמצעי מניעה ויחסי מין, מוזמנים לפנות לגורמים מקצועיים, שידריכו אותם בכך. כל הורה יעדיף להתמודד עם "שיחה מביכה" מאשר עם הריון לא רצוי או עם פגיעה מינית. שירלי

איילה שלום רב, ילדים פיקחים ועירניים כמו בתך תופסים ומבינים בדרך כלל מצבים חברתיים בצורה תקינה, כלומר סביר להניח, שהיא יודעת שלא נעים כשחבר "חוטף" צעצוע או כשחבר בוכה כל העת. נסי להיות ערה לתגובותייך או לתגובות סביבתה (הגננת, הסבתא, הורים אחרים ועוד), כאשר היא בוכה וחוטפת צעצועים. התייחסות להתנהגות בלתי רצוייה, כמו: הערה, כעס, נזיפה ועוד , מחזקת התנהגות זו בדרך כלל, ואינה מסייעת לילדה לשנותה. רצוי ללמדה, כיצד להתמודד עם מצבי תסכול וחוסר אונים, למשל: ניתן לומר לה, כאשר היא רגועה וקשובה, שאת מבינה שהיא כועסת/עצובה/רוצה עכשיו, אבל היא כבר "ילדה גדולה שיודעת לדבר", ושהיא יכולה להגיד במילים את מה שהיא רוצה. רצוי לשחק עימה משחק תפקידים, שבו היא צריכה לבקש ממך במילים צעצוע שלקחת לה תוך כדי משחק ללא בכי וללא חטיפות. אם היא נוהגת כיאות יש לעודדה במילים כמו: ראיתי שמאוד השתדלת, עשית לי שמח, מאוד נהנתי לראות אותך משחקת ועוד. בקשר עם חברייה תני לה להסתדר לבד (כל עוד שאין פגיעה גופנית, כמובן). התנהגות חברייה (תוצאות טבעיות), והעזרה שלך יובילו לשינוי הרצוי. בהצלחה, שירלי

מאיה שלום רב, שאלות, מחשבות וחששות אכן עולות לקראת לידה של תינוק חדש במשפחה. המשפחה עוברת שינוי - מזוג הורים לילדה אחת, לזוג הורים שמגדל ושדואג לשני ילדים צעירים. שינוי זה מצריך הערכות והתארגנות מחדש של כל המערכת המשפחתית. בתך אמנם צעירה מאוד, אך היא מקשיבה וקולטת את שפת הגוף שלכם ואת התנהגותכם. היא מבינה, שמשהו קורה בבית, אבל אינה מצליחה להבין את משמעות השינוי- תינוק נוסף להורי ואח לי. כדי לעזור לה בתהליך, יש לשמור ולהקפיד על שגרתה ועל מקומה בתוך המשפחה. יש לשים לב לא לפצותה בהתנהגות אחרת או במתנות. דרך זו נותנת אישור לכך, שמשהו לא טוב קורה לה , ולכן הוריי "מפנקים" או "מפצים" אותי. תגובות כמו: בכי, תסכול, רגרסיה, הצמדות ועוד הנן תגובות שכיחות. הילד זקוק להן כשלב הסתגלותי במעבר למצב החדש במשפחתו. כמו-כן ניתן לקרוא עימה את הספר "משפחת הפלפילים", שמספר על פילונת חדשה במשפחה. לגבי הקשר לאב – נראה שבעלך משתדל להיות מעורב בגידול הילדה, ושהקשר ביניהם הנו טוב, לכן יש להמשיך לנהוג באותה הדרך כפי שעשיתם עד כה, גם אם בתך דורשת את נוכחותך עימם. השתדלו לא להכריח ולא לכעוס על כך. בטוחני שבתך תסתגל בקלות למצב החדש, ותראה באחיה הקטן חבר חדש למשחק. לידה קלה ובהצלחה, שירלי

לימור שלום, אכן חשוב לברר ולאבחן את הסיבות ואת הגורמים להתנהגות זו. בשלב ראשוני ממליצה לך להתייעץ עם רופא ילדים או עם רופא משפחה. הרופא יכוון אותך להמשך טיפול או להתייעצות מקצועית בנושא. כך תוכלי לדעת במי להעזר או כיצד לעזור לבנך. כל טוב, שירלי

לנה שלום רב, שוחחי עם בתך, ושתפי אותה בדאגותיך לגבי המסיבה, לדוגמה: אלימות, אלכהול, עישון ועוד. בקשי ממנה להראות לך את הפרסום על המסיבה, דרך הפייסבוק או בדף פרסומי שחולק בביה"ס. בדקי היטב את סוג המסיבה ואת אוכלוסיית היעד שלה, לפני שתאפשרי לה ללכת אלייה. אכן יש מסיבות שמיועדות לבני נוער בגיל חטיבות הביניים (כיתות ז' –ט'). במסיבות אלו אין מכירת אלכהול (כמובן !), ויש אבטחה, שמקפידה על הסדר ועל המשמעת של באי המסיבה. ראי מה המסיבה מציעה לילדים, למשל: האם יש הסעות ? מה מידת האבטחה ? מה היחס לאלכהול ? וכו'. כמו-כן שוחחי עם הורים נוספים – האם הם מאפשרים לילדם/ילדתם ללכת למסיבה זו ? שמעי מהם את הסיבות לכאן ולכאן. אם החלטת להסכים לה ללכת, נסי לארגן הסעה של ההורים הלוך ושוב מן המסיבה. כך תהיה לך יותר שליטה על היכן בדיוק היא ירדה, מתי היא תשוב הביתה ועם מי היא נמצאת במסיבה. לסיום, חשבי האם את סומכת על בתך בבחירותיה ועל חברייה. החלטה זו אינה קלה או פשוטה, ויש לקבלה בכובד ראש- זכרי שהיא רק בת 14, ועוד לא "ילדה גדולה". בהצלחה וחג שמח, שירלי

אמיר שלום רב, השקר הינו סימפטום (תסמין), שבא ללמד על קושי או על מורכבות מסויימת, שעליהם יש לתת את הדעת, למשל: קושי בלימודים, לחץ פנימי או חיצוני, עומס, פינוק, חוסר אונים, אי יכולת להתמודד, מסר מסויים להורים, מניפולציה, משיכת תשומת לב ועוד. ילדים בגיל ביה"ס היסודי (לא כתבת מה גילו של הילד ) נוטים לשקר על דברים שאינם רוצים שידעו, כמו: אי דיווח על שיעורי בית, כשיש שיעורי בית או אי מסירת מכתב מביה"ס. בדרך זו הם חושבים שימנעו מסנקציה, ביקורת או מענישה של ההורים. נסה לבדוק מדוע בנך נוהג כך או מדוע הוא בוחר לשקר. שוחח עימו על הנושא בפתיחות. אם הילד חושף בפניך את האמת בשקריו, התייחס אליו באופן ענייני ולא בקורתי, כגון: אני מעריך את הכנות שלך, ושמח שסיפרת את האמת. בוא נחשוב יחד מה כדאי לעשות בעניין. שקף לו את עמדתך בנושא, ואת המחירים שהוא עשוי לשלם בעבור השקר. ניתן לספר לו את הסיפור הידוע על "הילד שצעק – זאב, זאב", או סיפורים נוספים לדוגמה: " לשקר אין רגלים" או "שקרים קטנים" - בהתאם לגילו של הילד. אם משתמשים בסיפור, שוחחו על מוסר ההשכל שבו. נסה לא לכעוס עליו או לקרוא לו "שקרן", אלו רק מחזקים את ההתנהגות הבלתי רצוייה. בנך רואה בך מודל לחיקוי, עזור לו לראות ולהבין את הדרך הנכונה, כיצד להיות אדם ישר, שדובר אמת ושאינו נוהג לשקר לזולתו. בהצלחה ושבת שלום, שירלי

אורית שלום רב, התנהגותה של בתך נורמטיבית ושכיחה לגילה. המעבר בין אי שליטה בצרכים לבין שליטה בצרכים, הנו משמעותי הן פזיולוגית והן רגשית. כל ילד עובר את התהליך בדרך שונה ובקצב משלו. בגמילה מטיטול יש לשים לב, שהילדה לא תתאפק לאורך זמן רב. התאפקות זו אינה בריאה, ועלולה להוביל לבעייה פיזית, כמו: עצירות, או לקושי רגשי, כמו: התפרצויות זעם או בכי. לכן המשיכי בדרכך ההדרגתית, ואל תתעקשי עימה על נושאים הקשורים בכך. צרי נינוחות סביב הנושא, ותני לה להרגיש, שהיא זו ש"שולטת" בצרכייה. את יכולה להציע לה פתרונות שונים, ולעזורי לה בתהליך, למשל: להציע לה תחתון ללילה (כמו שעשית), לקרוא עימה סיפורים בנושא, לקנות ישבנון וכו'. אם אין לה בעייה רפואית, בסופו של דבר היא תיגמל מן הטיטול לחלוטין. יש לקחת בחשבון, שבגמילה זו יש לעיתים רגרסייה, כלומר חזרה להתנהגות קודמת. אין להיבהל מכך, כי מגוון הסיבות יכול להיות רב. יש צורך לברר האם היה שינוי כלשהו בסביבת הילד ובשיגרתו, ולא לתת מקום והתייחסות לכך – "ברח" לה בתחתונים או במיטה אז מחליפים ליבש, וממשיכים הלאה. עודדי אותה במשפטים כמו: אני רואה שהצלחת היום להתאפק, אני שמחה, שאת אוהבת את הסיפור על הילד שנגמל מטיטול ועוד. קצת סבלנות, והכל יסתדר לטובה. בהצלחה, שירלי

רותם שלום רב, היועצת מוגדרת במשרד החינוך כ"מורה-יועצת", כלומר היא צריכה ללמד כמה שעות (תלוי בביה"ס) שבועיות קבועות כחלק מתנאי עסקתה. לשם כך את זקוקה לתעודת הוראה. כדי להתקבל למשרת ייעוץ את זקוקה לתואר בייעוץ חינוכי ותעודת הוראה כמו שכתבת. אין סדרי עדיפות, את זקוקה לשני המדדים כדי להתקבל לעבודה במשרד החינוך. בהצלחה בלימודייך, שירלי

לילך שלום רב, יש להתייחס ברצינות רבה לתחושותיו של בנך בכלל ולחוסר החשק שלו ללכת לביה"ס בפרט. קשר של תלמיד ושל מורה/מחנכת הנו חשוב ומשמעותי ליצירת תחושת שייכות, מקום וערך עצמי. ילדים בגיל זה זקוקים בדרך כלל למעט תשומת לב מן המורה על-מנת להרגיש את "הקשר" עימה. שאלונים שהועברו בביה"ס, והתייחסו לשביעות רצון של הילדים מקשרם עם המורה, העלו, שדיי בהתייחסות קלה , כמו: דרישה בשלומו, כדי שהילד ירגיש "חשוב" בעיני המורה. לכן, ממליצה לך לקבוע שיחה עם המורה. רצוי תחילה לשוחח עימה ללא הבן. בשיחה זו תארי וספרי על תחושותיו ורגשותיו. ראי מה יחסה אליו, ומה קשה לה בקשר עימו. חשבו יחד על דרך, שבה בנך ירגיש טוב יותר מולה, לדוגמה: שיחה אישית של בנך עימה. לאחר מכן, שתפו את הילד בדברים שעלו, והקשיבו לדבריו. לעיתים רבות די בשיחה אחת על מנת לישר את ההדורים. בהצלחה, שירלי

שירי שלום רב, התנהגותו של בנך נחשבת כנורמטיבית לגילו (6 - 7 לערך), במצבי לחץ, במעברים השונים, בהתרגשויות ועוד. יש לתת את מלוא תשומת הלב למעבר שחווה השנה, ולכל הדברים החדשים, שהוא "צריך להתרגל" אלייהם. מעבר לכיתה א' הנו שלב משמעותי מאוד בהתפתחות הילד. בעיני זולתו הוא כבר "לא קטן", אלא "תלמיד ביה"ס". הילד צריך לשנות את כל מערך הרגליו אלייהם היה רגיל במשך שש שנותיו. בכיתה זו ישנן משימות רבות, ובנך מוערך על פי הישגיו בעיניו ובעיני זולתו. לא די בכך, הוא גם חווה מעבר של אזור מגורים, של בית, של חברים ועוד. ההסתגלות אינה פשוטה – המעבר מן הידוע , מן המוכר ומן האהוב למקום חדש, שצריך "ללמוד" "ולהכיר" מחדש. יכול להיות, שרק עכשיו בנך עיכל את השינוי או שהקושי בכיתה א' "התעצם" במחצית השנייה. רצוי להתייעץ עם מחנכת הכיתה, ולראות את תפקודייו בביה"ס. אולי כלפי חוץ הוא מנסה "להיות בסדר", אך רגשית עוד קשה לו, וקושי זה בא לידי ביטוי בהכנסת הבגדים לפה. לכן, אין להתייחס ואין לדבר על התנהגות זו עם הילד. יש להתעלם ממנה לחלוטין. התייחסות מרובה עלולה להעצים את ההתנהגות הבלתי רצוייה. אם הבגדים רטובים יש להחליפם. בטוחני שילד שנקלט היטב הן חברתית והן לימודית, יסתגל גם רגשית למעבר ולהתחדשות הרבה בחייו. כל טוב ושבת שלום, שירלי

שמעון שלום רב, לעיסת בגדים בגילו של בנך הנה תופעה שכיחה, המורה על קושי רגשי, שיכול לנבוע מסיבות שונות ומגוונות, כמו: גמילה ממוצץ/חיתול, מעבר גן, דמות של מטפלת שהוחלפה, שינוי בסדר יום ועוד. הכנסת הבגד לפה נותנת לילד ביטחון ומוגנות כמו במוצץ. שים לב באלו מקרים מכניס בנך את הבגד לפה, כך תוכל לסייע לו. בכל מקרה אין להעיר לו על כך ואין לבקר אותו. יש לראות מה מפריע לו נקודתית, למשל: כאשר אתם מגיעים למקום חדש, ולעזור לו להתמודד. חשוב לעודדו, כאשר הוא אינו מכניס את הבגד לפה במילים כמו: ראיתי שהתאמצת היום לא להכניס את הבגד לפה, אני גאה בך, אני יודע שהיה לך קשה אבל התגברת וכו'. כל טוב, שירלי

אור שלום רב, הבן הנו כבר "ילד גדול" , שמפרנס את עצמו. בגיל זה לא ניתן לבחור או להחליט בעבורם. עם כל הכאב בקשייו עלייו להתמודד עמם בעצמו. אתם יכולים להיות שם בעבורו לעודד ולתמוך, אך המעשים הם תחום אחריותו הבלעדית. ניתן להמליצו לפנות להערכה פסיכיאטרית או להתייעצות פסיכולוגית לגבי הקשיים המתוארים בשאלה, כמו: פאסיביות, חוסר כוחות, מוטיבציה נמוכה וקושי חברתי. יכול להיות, שטיפול טוב יעלה את איכות חייו. איני ממליצה לשלם בעבור לימודי האגרוף. הבן יראה רצינות ונכונות ללכת לחוג, אם ישלם בעבורו בשכרו. בשורות טובות וכל טוב, שירלי

שירה שלום רב, איזה ילד מקסים יש לך. בדרכו הנפלאה הוא מבקש ממך להיות רציניית, כשאת " מאיימת" עלייו. לא רצוי לומר לילד "לא" ולהתכוון ל"אולי". אם בוחרים להעניש את הילד, העונש צריך להיות הגיוני כתוצאה טבעית ממעשיו. לא ללכת לחוג או מסיבה אינו עונש שקשור לנדנודיו או להצקותיו. יכול להיות שבנך רוצה "קצת יותר" תשומת לב בהתמודדותו עם אחייו הצעירים, וזו דרכו להשיגה. יש לתת את הדעת למקום שלו בבית, ולאפשר לו להיות הבוגר והמוביל בבית, למשל: לעזור בטיפול האחים הצעירים, לערוך את שולחן האוכל או כל תפקיד כיד הדימיון הטובה. בעניין הויכוחים, יש להעביר לו מסר ברור "שאין ויכוח". הורים לא מתווכים עם ילדיהם. את צריכה לעזור לו במקומות שקשה לו, לדוגמה לפני החוג: ניתן לרכוש שעון עצר (יש אותם גם בפלאפון), או שעון דקות, ולכוונו כשעה לפני החוג. יש לומר לילד, שהשעון אחראי עכשיו להודיע לו מתי הגיע הזמן ללכת לחוג. הפעילי את השעון והראי לבנך כיצד הוא עובד ואת צלצולו. אם הילד פונה אלייך טרם הזמן, הפני אותו שוב לשעון לבדיקה. יש צורך בעקביות, בחזרתיות ובחד משמעייות, כל פעם שבנך יבוא לשאול אותך החזירי אותו לשעון ואמרי: אני לא אחראית על הזמן. השעון יאמר לך מתי אנו הולכים לחוג. לגבי הקשר לאחות הקטנה, רצוי להמנע מהתערבות בריבים ובהצקות בין אחים. חזקי את ילדייך במילים כמו: אני סומכת עלייכם. אני יודעת שאתם תדעו להסתדר היטב זה עם זה. יש לשים לב, שההצקות לא תגענה לאלימות פיזית (גם לא קלה). במקרה שהם עוברים את הגבול (אותו קבעי לפני, ויידעי אותם על כך), הפרידי בינייהם לכמה זמן, שירגעו. אם הם רבים על צעצוע או על צפייה בטלוויזיה, ניתן לכבותה או לקחת את המשחק לזמן מה. ולסיום, אמירות כמו "פולנייה זקנה" עלולות לחזק ולקבע התנהגויות בלתי נאותות. הקפידי לחזקו במקומות בהם הוא טוב ובכוחותיו. כל טוב ובהצלחה, שירלי

חוה שלום רב, מערכת החינוך מתייחסת ברצינות ובחומרה רבה לפגיעות מיניות בכלל ופגיעות מיניות של תלמיד בתלמיד אחר בפרט. המורכבות בתחום זה הנה רב גוונית ובעלת קשת רחבה בסוגים השונים של הפגיעות. אכן בתוך כך עולה שאלתך לגבי זכותו של הילד ללמוד במקום מוגן ולא פוגע, ועל-כך אין עוררין. למרות זאת יש לתת את הדעת ולטפל גם בצד הנפגע וגם בצד הפוגע. באתר שפ"י (שירות פסיכולוגי ייעוצי), ישנם חוזרי מנכ"ל של משרד החינוך, שדנים לפרטי פרטים בסוגיות של התעללות ופגיעה מינית. מתוך אלו אתן לך את עיקרי הדברים, שעוסקים בטיפול המשמעתי והחינוכי של ביה"ס בתלמיד הפוגע: הרתעה -יש להעביר מסר חד משמעי, שהתנהגות זו אינה מותרת ויש להוקיעה. יש לנקוט את כל האמצעים להבטיח שהתנהגות זו לא תחזור על עצמה. ניתן להשעות את התלמיד הפוגע עד ארבע ימים, לאחר שיחה עם הילד ועם הוריו. לגבי מעבר כיתה או מעבר ביה"ס, ישנם שיקולים חד משמעיים שנלקחים בחשבון, כמו: תחושת האיום שהנפגע חש, הבטחת הפרדה במסגרת ביה"ס, הבטחת הגנה מרבית וכו'. התהליך של העברת תלמיד לביה"ס אחר או למסגרת שונה, אינו פשוט ומצריך התערבות מערכתית כוללת ובין תחומית של כלל הגורמים המעורבים, למשל: מפקחת, יועצת בכירה, מנהל, יועצת, פסיכולוגית, פקידת סעד, הורים ועוד. הנך מוזמנת לעיין, וללמוד על הנושא לעומקו מתוך חוזרי המנכ"ל המפורטים. שם ישנם גם מספרי טלפון של פקידי סעד מחוזיים עמם ניתן להתייעץ, כיצד לעזור לכל הצדדים. בשורות טובות, שירלי

שלום רב, כסיסת ציפורניים הנה הרגל נפוץ הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים. הרגל זה מתחיל בדרך כלל בגיל צעיר ולרוב מראה על קושי רגשי, כמו: מצוקה, מתח, חרדה ועוד . בדקי האם היה שינוי כלשהו בגן או בבית (גם שינוי קטן, שאינו נתפס כמשמעותי). אם הוא אכן שרוי במצוקה רגשית כלשהי, עזרי לו להיות רגוע ושליו. חיטוט באף מורה על שיעמום או על צינון שמציק ושמגרד. ניתן לתת לילד ממחטת נייר או לעזור לו לקנח את האף במקרה זה.כמו שציינת דיבורים אכן אינם עוזרים. לכן, נסי לא להתעצבן ולא להתייחס להתנהגויות אלו. ככול שתתני להן מקום, תשומת לב וייחס, כך הן תתגברנה ותתחזקנה. בהצלחה, שירלי

לינא שלום רב, הפרש הגילאים של ילדייך קטן מאוד. סביר להניח, שהם יבלו יחד במסגרות חינוכיות נוספות במהלך חייהם. לכל ילד יש את תחומי העניין ואת החברים משלו. ברגע שצוות הגן יטפל בכל אחד מן הילדים בנפרד בהתאם לצרכיו, אין כל בעייה, ואין סיבה מוצדקת להפרדה. כמו-כן, להורים רבים לוקח זמן מה, עד למציאת גן ממנו הם שבעי רצון. אם הנך מעריכה וסומכת על הצוות ועל הגננת, את יכולה להיות רגועה, ובהחלט להכניס את הילדה לגן זה. לסיום, יש לקחת בחשבון גם את הנוחות שלך. יותר קל להתנהל, כאשר הילדים נמצאים בגן יחד . דבר זה מוריד לחץ ועומס בשגרת היום, שכבר קיימים מאליו בטיפול בילדים פעוטים כמו ילדייך. כל טוב, שירלי

יפה שלום רב, התמודדותך עם מצבים אלו אינה פשוטה ומאוד מורכבת. התנהגותו של בנך, כפי שתארת, יכולה להובילו להתנהגויות סיכוניות. אסור לך "להרים ידיים", ועלייך להיות בסביבה ב"עיניים פקוחות". הנער משקר, מכיוון שהוא עושה דברים (פירסינג, מועדונים ונרגילה), שאינך מסכימה להם – לכך הוא לבטח מודע. מחד גיסא, יש להציב גבולות ברורים לגבי דברים שאינך מסכימה עמם. מאידך גיסא, יש לשמור על יחסים מאוד טובים עימו. כדי לצלוח את משימת "גיל ההתבגרות" עלייך להלך בקו הדק שבין מעורבות לבין התערבות בחיי בנך. ראשית, צרי עימו קשר של שיחה פתוחה והקשבה הדדית. כנסי אליו לחדר, ופתחי בשיחת חולין על דברים שהוא אוהב, כמו: מוזיקה, מחשב, מועדונים ועוד. הקשיבי למה שהוא אומר. שתפי אותו בדאגותייך: כלומר, מה דעתך על הנושאים הנדונים, ומדוע הם מדאיגים אותך. בגיל זה (כמו שכבר חווית), לא ניתן להכריח את הילד לעשות כרצונך. הבהירי לו, שאת פועלת כך מתוך דאגה גדולה ואהבה עוד יותר גדולה . נסו להגיע להסכם הדדי, שבו את תוכלי יותר לסמוך עליו, והוא מצידו ישתף אותך קצת יותר בענייניו, ויפסיק לשקר. עונשים רק יחמירו את המצב. אלו עלולים להוביל למאבק כוח, ובמקרים קיצוניים לנקמה ול"דווקא". שקפי לו את המחירים מהתנהגותו ומבחירותיו. את יכולה להיות שם בעבורו לטוב ולרע, לייעץ ולעזור, אך אינך יכולה לבחור בעבורו. למרות שבגיל זה נראה לכאורה, שהחברים הם "בעלי הדעה" מול בנך, אין להקל ראש בחשיבות ההורים ובדעתם. גם אם הנער פוסל את דברייך, בטוחני שהוא עדיין מקשיב לנאמר. שולחת לך הרבה כוחות ומחזקת את ידייך – בהצלחה. שירלי

שלום רב, בשאלתך התייחסת לנושא מאוד רגיש ומורכב. היום נוהגים בכובד ראש כלפי התנהגות זו, ולא כמעשה שובבות וסקרנות בין ילדים כבעבר. חשוב שתשוחחי עם הילד על הסיבות, שהובילוהו למעשה (מדוע עשה זאת), על הפגיעה בחבר, על הבושה של החבר ועל האיסור בנגיעות במקומות מוצנעים. יש לשמוע את הילד, ולתת את הדעת לכך שלא יחוש ביקורת או שיפוטיות כלפיו. אם התנהגות זו חוזרת על עצמה, יש ליידע את יועצת ביה"ס, שתערוך בירור מקיף עימו ועם הוריו, לגבי מקור ההתנהגות. רצוי אף להתייעץ עם מדריכה אזורית מטעם שפ"י (שפ"י – שירות פסיכולוגי יעוצי), שמתמחה בתחום לגבי המשך הטיפול והתנהלות. שירלי

בהצלחה !!

איזבל שלום רב, אין נורמה חד משמעית, לגבי העת הנכונה להכנסת הילד למסגרת חינוכית. ההחלטה תלוייה בגורמים ובסיבות רבות ומגוונות. נראה שביתך מרוצה כמובן מהבילוי במחיצתך - אמה האהובה, ששרה, שמשחקת, שמטיילת ועוד – מה יותר טוב מכך ? אם המצב הכלכלי במשפחתך, מאפשר לך להישאר "עוד קצת" עם הילדה בבית, ושתייכן נתרמות מכך - סמכי על "תחושות הבטן" שלך. כאשר תצטרכי לשוב לעבודה, ובתך תהיה "קצת" יותר גדולה, בטוחני שתעברו יחד את תהליך הפרידה ההדדי בקלות, למרות הגעגועים. השתדלי לא להעביר את חששותיך אלייה. סמכי עליה ועל הכלים שאת נותנת בידייה. הקטנה תדע להסתדר ולהתרגל למצב החדש בגן בבוא הזמן. בשורות טובות, שירלי

יסמין שלום רב, יש לך רצון רב ללמוד ,כיצד לחנך ולהוביל את בנך להיות ילד יותר טוב בעבורו ובעבור זולתו. למרות הקושי הנך מצליחה לראות את הצדדים הטובים ואת החוזקות של בנך הפעוט. ראיה זו חשובה ומשמעותית בדרך לחינוך נכון. מחזקת את ידייך על שיתוף הפעולה ההורי. ולשאלתך, מכיוון שבנך הנו ילד נבון הוא בודק את הגבולות והחוקים בבית בכל פעם מחדש, ובעוצמות משתנות. הילד מקבל חיזוק למעשיו מאמרות מילולית, כאשר אתם מביעים אי שביעות רצון, ומהתנהגות בלתי מילולית, כשאתם נרגשים, כועסים, עצובים וכו' . לעיתים לילד בגילו יש קושי בוויסות הרגשי, כלומר קושי במעבר בין כעס ותסכול לרוגע ושלווה. הנכם יכולים לסייע לו במעבר זה בעזרת חיבוק "דוב" ובמילות הרגעה, כמו: אנו רואים שקשה לך להירגע, אנחנו נעזור לך. בימים שהוא "מדהים", יש לעודדו על מאמציו והשתדלותו. תארו בפניו את התנהגותו הרצוייה, לדוגמה: אני רואה שציירת ציור, הציור מאוד צבעוני. אני אוהבת את הציור הצבעוני שלך. ספר לי מה ציירת בו ? או מכיוון ששחקת לבד זמן מה הספקתי לקפל כביסה, ועכשיו אני יכולה להתפנות לשחק איתך או , מאוד נהנתי לראות אותך משחק ועוד. תשומת לב ללא הפסקה מובילה להעסקת יתר שלכם, ומעוררת אצלך סערת רגשות, כמו: בכי או צעקת "הצילו" (בטוחני שאינך עושה זאת לפני הילד). יש לתת נפח ומקום להתנהגויות החיוביות שלו, ולהתעלם או לעזור לו להירגע ברגעי זעם וכעס. לסיום בדקו שוב את החוקים שיש בבית. החוק אומר "לא" חד משמעי ולא "אולי". חוק שמעביר מסר של "אולי" ושל "משא ומתן" הנו מבלבל גם להורים וגם לילד. כל טוב, שירלי

קרן שלום רב, הכנסת חולצה לפה תוך כדי מציצתה ו"אכילתה" , שכיחה בטווח הגילאים של בנך. יחד עם זאת רמת האינטנסיביות, שעולה מפנייתך הנה גבוהה. פעולה זו יכולה להצביע על שני קשיים מרכזיים, שנדרש לבררם. היא יכולה להגרם מקושי רגשי, כמו: מתח, לחץ, ביישנות, מעברים, שינויים ועוד. בדקי האם היה או האם יש שינוי כלשהו בביתכם. בנוסף, שוחחי עם הגננת, על מנת שתתאר לך מה היא רואה בגן ומה היא חושבת על כך. הדבר השני הנו המרכיב התחושתי (גירייה תחושתית). לשם בירור העניין, ניתן לפנות להערכה אצל מרפא בעיסוק באופן ישיר או לקופ"ח דרך התפתחות הילד. ברגע שתדעו מהו הגורם העיקרי להתנהגתו, תוכלו לעזור לו, ולאפשר לו את המענה הטוב ביותר בעבורו. כך או כך, תגובתכם להתנהגות זו משמעותית וחשובה. אם הילד יקבל תשומת לב והתייחסות מרובה, הוא יראה בכך חיזוק להתנהגותו, וזו יכולה אף להתרבות. לכן פעלי ללא דיבורים ובאופן מעשי, כלומר אם החולצה רטובה, החליפו לו אותה, ללא דיבורים וללא הערות. בדרך זו הילד לא יסבול מן החולצה הרטובה מחד גיסא. מאידך גיסא לא יקבל תשומת לב וחיזוקים מיותרים. בהצלחה, שירלי

מילי שלום רב, התפרצויות הזעם של בנך הנן נפוצות אצל ילדים בגילו. זו כפי הנראה דרכו להביע את חוסר האונים, שיש לו מול גבול כלשהו שאתם מציבים. בנכם אינו יכול לבטא את רגשותיו ואת צרכיו במילים לכן הוא עושה זאת בהתפרצות זעם מול זולתו. יכול להיות שיש לו קושי לעיתים בוויסות רגשי במעבר בין כעס לרוגע, והוא זקוק לעזרתכם בכך. ילד בן שנתיים אינו מבין הסברים, אלא מעשים, כמו: חיבוק והרגעה. ניתן לומר לו: אני רואה שקשה לך אני אעזור לך להרגע. לעומת זאת, אין לאפשר לו להכות את בני הבית. כאשר הוא מנסה להרביץ, יש לתפוס בידו ולומר לו בתקיפות אדיבה (בתקיפות ולא בכעס), לא מרביצים ! לא נעים לנו שאתה מרביץ ! כדי לעודדו חשוב לתת לו תפקידים, עמם ירגיש "גדול" ובעל משמעות בבית, לדוגמה: להביא טיטול או משחה לתינוק – כך הוא עוזר לאמא כילד בכור. עד המעבר לגן רצוי לתת למטפלת להיות עם התינוק במהלך היום, כדי שאת תוכלי להתפנות להיות עימו. כך יקבל תשומת לב גם ממך. יש לתת את הדעת לא לתייגו כ"ילד קשה" או "ילד בעייתי" למרות הקושי היומיומי מולו לצד טיפול בתינוק קטן בן שלושה חודשים, כדי לא לפגום בדימויו העצמי. לגבי הלינה – יש תחושה של בלבול בסדר המשפחתי. מדוע כל הורה ישן עם ילד במקום זה עם זה ? אולי הילד מרגיש שהוא "גונב" את אבא בלילה מאמא , כמו שהתינוק החדש "גונב" לו את אמא כל הזמן ? בעלך צריך לישון במיטתו ובמקומו לידך. הוא יכול לעזור לבנכם להרדם, אך את הלילה כל אחד ישן במיטתו. ממליצה לכם לשבת יחד ולחשוב על מסגרת של גבולות (מעטים ולא רבים), שיהוו עבורו חוק בעל יעבור. עליכם להיות עקביים בתהליך. אין לומר לילד "לא" כאשר אתם מתכוונים ל"אולי". החוקים יצרו סדר ושגרה בחייו ובחייכם. בהצלחה, שירלי

שלום רב, הסיבות להתנהגותה של אחותך יכולות להיות רבות ומגוונות, כגון: המעבר לתיכון, הפרידה של הוריך, הקושי הלימודי, הקושי החברתי ועוד מורכבויות רבות המצויות בגיל זה. דאגתך אינה בכדי, ויש מקום רב לעזור ולתמוך בה. ראשית, שוחחו עם הצוות החינוכי של ביה"ס (יועצת, מחנכת, פסיכולוגית ומורות מקצועיות), וקבלו חוות דעת על תפקודה מההיבטים הבאים : לימודי, חברתי ורגשי. אם הצוות החינוכי מרגיש, שיש הדרדרות, תסכול, המנעות וניתוק חברתי, ניתן לפנות לרופא משפחה להתייעצות על המשך הדרך, למשל בירור פסיכיאטרי או טיפול פסיכולוגי. הורייך יכולים להעזר בהדרכת הורים לקבלת כלים להתמודדויות עמה. כמו-כן יש לבדוק עמה מה צרכיה, לתת מקום לקשייה ולהציע לה את עזרתכם בכל מה שנדרש בעבורה. מסכימה איתך לגבי הצבא, בצבא הקשיים נעשים לעיתים יותר מורכבים והלחץ רב. לכן יש די זמן לסייע לה כעת. לסיום רציתי לומר לך, שמאוד ריגשת בדאגתך הרבה לאחותך הצעירה, ובנסיונך לעזור להורייך. יחד עם זאת, שים לב לא לתפוס את התפקיד ההורי מול אחותך, ולהשאר אחייה האוהב, התומך והדואג. בהצלחה, שירלי

מורן שלום, ראשית , הרשי לי לחזק את ידייך בבחירתך במקצוע מאתגר ובעל שליחות רבה. עבודתך אינה פשוטה כלל, אך לצידה יש הרבה סיפוק והנאה. מאחלת לך הצלחה בעבודתך החדשה. לגבי התלמידים - יש צורך בבניית מערך של שגרת שיעור ושל שגרת לימודים מובנת ומסודרת. ילדים בעלי קשב וריכוז (ADD,ADHD), צריכים לדעת בבירור מה עושים בכל רגע נתון, מה מותר ומה אסור ומהי תלמידאות יעילה. התרכזי בדברים החשובים והמהותיים אותם את רוצה להעביר לכיתה בכלל ולתלמיד בפרט. בחינוך מיוחד לצד מטרות כיתתיות יש בנייה של תוכנית אישית לתלמיד, שמטרתה קידומו של הפרט לפי קצבו, לפי רמתו ולפי יכולותייו (תל"א – תוכנית לימודים אישית). המטרות הללו יעזרו לך בניית סדר היום והשגרה הילמודית. בכיתה תני לילדים משימות קצרות טווח, מגוונות וממוקדות, כשלצידן חיזוק ומנוחה. ניתן לשלב כמה שיטות הוראה כמו שציינת. בנוסף, את יכולה להשתמש בטבלת מעקב אישית וכיתתית, שבה תלמיד שיעמוד במשימות הכיתה יקבל צ'ופר שהוא אוהב. (בהתאם למשאבי ביה"ס – מחשב, משחק עם חבר ועוד). כך ניתן גם ליישם לגבי הכיתה. אם כל הכיתה כיחידה אחת עומדת במשימות היא תקבל צ'ופר. חיזוק חיובי מעודד מוטיבציה. השתמשי במחברת קשר לכתיבת הערות טובות ומקדמות – יש להתייחס לתהליך ולצעדים קטנים, שהתלמיד עושה ולאו דווקא לתוצאות. לסיום, יש לשים את הדעת לכך שהאתגר הנו רב בעבודה עם ילדי חינוך מיוחד, כאשר הם אינם מטופלים בהתאם להמלצות הרופאים. ניתן לשקף להורים את המחיר בעקבות בחירתם. כל טוב, שירלי

אורית שלום רב, בשאלתך יש שני נושאים בעלי חשיבות ומשמעות גדולה – גמילה ושליטה. כאשר גומלים ילד מטיטול, יש לבדוק את רמת בשלותו לעניין. בתך אינה מוכנה עדיין להשתחרר מן הטיטול. גמילתה צריכה להערך בצורה הדרגתית לפי צרכיה. הראי לה את הסיר או את הישבנון בשירותים, ואמרי לה: שמתי לך סיר בשרותים, כשתרגישי שאת מוכנה להתפנות את מוזמנת לקרוא לי לעזור לך. אין צורך לחזור על דברים אלו כל הזמן, אך מידי פעם הזכירי לה על נוכחותם. בנוסף, את יכולה להציע לה קלטת או ספר, ולראות האם היא מעוניינת בהם. אין להכריחה לגשת לשירותים או לראות קלטת בנושא. הדבר יבוא מעצמו, כאשר היא תהיה מוכנה לכך. יש לתת את הדעת להתאפקויות בגן, שעלולות לגרום לעצירות, ולכאבי בטן. הדבר השני הנו שליטה. מדברייך עולה, שיש מאבק על "מי מחליט" בבית. מי קובע על הקקי שלי ? מי קובע על ההקשבה שלי ? מי קובע מתי אלך לישון ? מי קובע אם אצא מהמיטה או לא ? ועוד. במאבקי שליטה ההורה צריך להבהיר לילדו, שאינו נתון עימו במאבק כלשהו. ילדים בגילה של בתך אינם מבינים רק הסברים ובקשות, אלא בשילובם עם מעשים. בערב יש לשמור על שגרת השכבה קבועה ומסודרת. כאשר היא יורדת מן המיטה, יש לקחתה בידיים, להשכיבה שוב במיטה, ולומר לה: עכשיו לילה ועכשיו הולכים לישון. לא מתווכחים ולא כועסים. יש לחזור על דרך זו בעקביות ובשיטתיות שוב ושוב. לגבי ההקאות, גשי תחילה לרופא משפחה או רופא ילדים, והתייעצי עימו על כך. לסיום, יש לקחת בחשבון גורם משמעותי נוסף - הולדת אחותה הקטנה. פתאום יש בבית משהו "יותר קטן", שצריך טיפול ותשומת לב. כדי לאפשר לה לתפוס את מקומה כ"אחות בוגרת", תני לה תפקידים קטנים, לדוגמה: להביא לך טיטול או משחה לתינוקת, ועודדי אותה על מעשייה. כך היא תרגיש "הגדולה" בבית, ותוכל להפרד יותר בקלות מ"הרגלי התינוקות". כל טוב, שירלי

דוד שלום רב, ילדתכם הפעוטה מתחילה לבנות כעת את מערך הגבולות של חייה – מה מותר ומה אסור - תפקידכם לעזור לה לבנותם. גבולות אלו יוצרים סדר וביטחון בחייה. תגובותיה – מרביצה, משתוללת, מפילה ועוד – מרמזות על בלבול בגבולות מולכם (למרות שאלו שכיחות לגילה). ציינת שבתכם מקבלת "פינוק רב". ילד מפונק בונה לעצמו עולם בו זולתו חייב לעשות למענו הכל ומכל. כאשר אינו מקבל דבר מה, הוא מגיב בצורה אלימה וכעוסה. לכן, יש להציב לבתכם גבולות ברורים וחד משמעיים. כאשר היא מרביצה או משתוללת, יש לאחוז בידה ולומר בתקיפות אדיבה (תקיפות, אך לא בכעס) – לא להרביץ. לא נעים לי שאת מרביצה !! יש לחזור על פעולה זו בהתמדה. אין להכנס עימה למאבק כוח, כמו: בקשת סליחה או הרמה של צעצוע. מאבק זה מוביל לשאלה – מי חזק יותר ? בחינוך בתכם אין חזק יותר או חזק פחות. ניתן לתת לה את האפשרות להרגע לבד על השטיח או לעזור לה להרגע בעזרת חיבוק ונשיקה. פעולות אלו יקדמו את הוויסות הרגשי שלה, במעבר בין כעס ובכי לבין רוגע ושמחה. חשוב לומר לה מילות עידוד, כשהיא מתנהגת יפה, לדוגמה: מאוד נעים לנו לשחק איתך, אני רואה שאת בונה בסבלנות את המגדל הצבעוני, בואי נעשה הפתעה לאמא ונסדר את הקוביות בסלסלה ועוד. כל טוב ובהצלחה, שירלי

מאיה שלום רב, התנהגותה של בתך הנה שכיחה לגילה. בגיל זה אין לפעוט די מילים לבטא את צרכיו, את קשייו ואת תסכולייו, לכן יש לו נטייה לצעוק, להכות, לנשוך ועוד. צרחות של פעוט גורמות למבוכה להורים מן המבטים ומן התגובות של האנשים ברחוב. להורים נדמה במצבים אלו ש"רק הילד שלו מתנהג כך" , ו"שכולם חושבים שהוא הורה לא טוב". למרות אי הנוחות מול ה"קהל" ברחוב, דיבור פנימי זה אינו מקדם את ההליך החינוכי ורצוי להמנע ממנו. ראשית דבר, בדקי את הזמנים שבהן היא צועקת והיכן היא מתנהגת כך, לדוגמה: בגן השעשועים לפני שהולכים הביתה. בדיקה זו תאפשר לך לחזות את התנהגותה, ולהערך בהתאם. בגילה הרך של בתך דיבורים מרובים אינם עושים את העבודה, אלא המעשים. לכן כאשר היא צועקת בפעם הבאה, יש להרימה על הידיים , לחבקה בחיבוק "דוב", ולקחתה הביתה. ברגע שתחזרי על התנהגות זו כמה פעמים, היא תבין ותקשר את התנהגותה לתגובתך. יש להמשיך עימה עם האהבה, עם הסבלנות ועם הדיבור ללא הצעקות, שמצויים כבר בביתכם, ולהוות בעבורה מודל. לגבי משיכת השיער – בניגוד לצעקות, פעולה זו הינה מכאיבה ואינה נעימה בלשון המעטה. כאשר היא מושכת בשיער לזולתה, יש לאחוז בידה, ולומר לה – אסור למשוך בשיערות זה לא נעים (לאמא, לחברה ועוד). כדי שהמסר יעבור בצורה חד משמעית, יש לומר את הדברים בתקיפות, אך לא בכעס (תקיפות אדיבה). בכל מה שצויין לעיל יש להיות עקביים מאוד ובעלי סבלנות מרובה. בהצלחה, שירלי

דורון שלום רב, לאחר גירושים יש צורך בהיערכות מחודשת של האב במעורבותו בחיי ילדיו. שיתופך בעולמם חשוב וחיוני עד מאוד. תחושותייך ורצונותייך להיות יותר מעודכן בלימודיהם הנם נכונים ובריאים. קשר זה חשוב שיהיה גם עם הגננת של בנך הצעיר. מערכת החינוך מחוייבת להיות בקשר עם שני ההורים במצב של גירושים, אך מידת המעורבות תלוייה רבות גם בהשקעתך. פנה אל מחנכת בתך ואל גננת בנך. עדכן אותן בחשיבותו של הקשר ביניכם, כפי שהוא נתפס בעיני רוחך. קבע איתן נושאים, שעליהם אתה מבקש שיעדכנוך, כמו: אספות הורים או טיולים. בנוסף, ניתן לקבוע מועד קבוע, שבו תיצור קשר עם הצוות לצורך עדכון. כמו-כן, בבתי ספר רבים, ישנה מערכת ממוחשבת , שבה יש דיווחים להורים, למשל על הישגיהם ועל התנהגותם של ילדם, לצד הודעות שוטפות מן הצוות. במקרה שכזה עלייך לבקש מן המחנכת קוד כניסה למערכת. בטוחני, שילדייך יעריכו את התעניינותך עד מאוד. כל טוב, שירלי

שלום רב, כיתה א' הנה כיתה משמעותית וחשובה . בשלב זה הילדים רוכשים את הבסיס לקריאה ולכתיבה, ומשקיעים מאמצים וכוחות בכך. הסיבות לשגיאות כתיב מקורן רבגווני, ותלוי בגורמים ובסיבות רבות. הגישה המקובלת היום הנה, שאין לתקן לילדים שגיאות כתיב. ילד בכיתה א' מקדיש את מרצו בפיענוח גרפי ובפיענוח שמיעתי ברכישת הקריאה. מכיוון שמשאביו מופנים לכך, יכול להיווצר במצב בו לא יתן את מלוא דעתו לתקינות הכתיב. כדי לעזור לבנך לשפר את שגיאות הכתיב יש לעודדו לקרוא ספרים רבים שמתאימים ליכולותיו ולעדיפויותיו. בנוסף, ניתן לאפשר לו להעתיק משפטים מחוברות העבודה או מספרים כתרגול למילים השגורות. אך כאן איני ממליצה להפריז בתרגול, על- מנת לא ליצור סלידה ועייפות מן הלמידה. בנך ילד נבון. מורתו מדווחת, שרכש את הקריאה בצורה טובה, ועל-כך מגיע לו עידוד רב על מאמציו. יחד עם זאת, סמכי על תחושותייך בעניין זה ובררי עם המחנכת מהו לדעתה מקור השגיאות. בטוחני שזו תוכל לסייע לך ולבנך לעבור את מסוכת שגיאות הכתיב. בהצלחה, שירלי

לנטע שלום רב, השקעתם זמן, מאמץ וכסף בבניית פינת משחקים בסלון לבנכם. הרעיון שיהיה לו מקום, שבו יוכל לשחק בהנאה תוך השגחה מלאה שלכם, נשמע נפלא. אבל, לעיתים יש פער בין הצפייה שלנו כהורים לבין צרכי התינוק. לכל תינוק יש טמפרמנט (מזג רוח), העדפות ורצונות משלו. כלומר, הילד אוהב לשחק בפינת המשחקים רק כאשר יש משהו לידו. הוא אינו רוצה להשאר כעת לבדו. התינוק צריך לבנות את הביטחונו ואת נוחותו בפינה זו. עליו להסתגל בהדרגתיות בעזרתכם. למשל, שבו לידו ושחקו עימו. מידי פעם תנו לו לשחק לבד כשאתם לצידו. ככול שיתרגל לפינת המשחקים, תוכלו לשבת לידו או לקרוא עיתון, אך לא לשחק עימו במשחקים. בשלב האחרון, ניתן לקום לכמה רגעים, ואז לשוב, עד שיחוש בנוח. זכרו שבנכם עדיין תינוק, שדורש עבודה, זמן ומאמץ. כדי להקל עלייך בעבודות הבית, העזרי בסובבים אותך או קחי שמרטפית צעירה לשעה, ובכך תספיקי לעשות את מטלות הבית (או את חלקן), ותוכלי להנות בנחת עם בנך בסלון ללא לחץ, ללא תסכול, ללא בכי וללא רגשי אשמה. בהצלחה, שירלי

דלית שלום רב, בנכם עדיין מאוד צעיר, רק תינוק בן שישה חודשים ועל כך יש לשים את הדעת. הצורך בשינוי דפוס התנהגותי של תינוק, כמו הרדמה על הידיים, נובע בדרך כלל מאי נוחות מסויימת של ההורים. לפני שמתחילים עלייכם לבדוק היטב, האם אתם מוכנים להעביר את תינוקכם מהירדמות בידיים להירדמות במיטה. אם אינכם בטוחים לחלוטין, ואתם מרגישים שיש לכם את הצורך להחזיקו "עוד קצת" בידיים או שהוא זקוק לכם בהרדמותו, יהיה לכם קשה להעבירו למיטה. הילד ירגיש את תחושותיכם, כגון: יסורי מצפון, עצב, דאגה, חרדה ועוד, ולא יאפשר לכם להרדימו במיטה. ניתן להמתין עוד קצת. אמנם, שיטת הרדמות זו מגבילה אתכם, אך אם הוא ירדם בחייקכם, לא יגרם לו נזק עתידי כלשהו, וניתן יהיה לערוך את המעבר לקראת גיל שנה. אם החלטתם, שהגיע השעה, ניתן לעשות זאת כך: יש ליצור סדר השכבה ברור ומובנה, שחוזר על עצמו בכל ערב, כמו: ארוחת ערב (בקבוק או הנקה לפני שינה), מקלחת, עיסוי מרגיע ושיר ערס. בזמן זה לא לשחק עימו, וליצור אווירה רגועה ושלווה לפני השינה (להאזין למוזיקה שקטה, למשל). ניתן לומר לו (למרות גילו הצעיר), עכשיו אנו מתארגנים לשינה ועוד מעט תלך לישון ותחלום חלומות מתוקים. על כך יש לחזור כמה פעמים. לאחר מכן, להשכיבו במיטה, ולהיות לידו כל הזמן. לא להרימו בידיים, לא לשיר ולא ללטף. אם הוא מתתרומם או מרים את הראש, להשכיבו בעדינות פעם אחר פעם, ולומר – עכשיו לילה ועכשיו הולכים לישון. אם הילד בוכה, יש להרגיעו כמה שניתן, ולחזור על הפעולות לעיל. המעבר מן הידיים של ההורים למיטה אינו פשוט ואורך זמן. זמן זה משתנה מילד לילד. יש צורך באורח רוח ובסבלנות מרובה. ליל מנוחה לכל המשפחה, שירלי

רונית שלום רב, תארת את בנך כילד טוב, שקט, אהוב, שאוהב לעזור ושנותן לכם לשבת עימו ללמוד... – דברים אלו אינם בכדי בעיני, בעיקר בגיל זה. יש לתת עליהם את הדעת לחיוב הן לילד והן לכם כהוריו. מניסיוני הרב עם בני נוער לא צפיתי בנערים ובנערות, ש"מתלהבים" מלימודיהם ללא ליאות. גם התלמידים המצטיינים שמחו ונהנו כשבוטל שיעור או מבחן, למשל. נראה שבנך אינו רואה את ה"רווח" במאמץ גדול יותר כעת. מכיוון שלא ניתן להכריח או ללמוד במקומו אפשר לשקף לו את המחיר בבחירתו, לדוגמה: חוסר השקעה יכול להוביל לפערים לימודיים – אם לא ישקיע כעת, יכול להיות מצב שלא יתקבל לכיתה, שבה יהיה מעוניין בתיכון. יחד עם זאת, אולי יתחיל להשקיע וללמוד ברצינות בכיתה ט' לקראת המעבר לתיכון, ובכך ימצה את יכולותיו היטב. בנוסף לכך, אם יש לו חברים טובים הוא יכול ליצור "קבוצת למידה" לפני מבחן – להזמין את החברים ללמוד יחד עם חטיפים, עם שתיה, עם קצת צחקוקים ועם למידה משותפת, שבה כל אחד נותן מן הידע שלו – למידה זו הנה טובה ויעילה – גם נפגשים עם החברים וגם לומדים. חשוב מאוד לא להתייאש ממנו ולא להרים ידיים, גם אם נראה, שאינו מעוניין ללמוד, שעסוק במחשב ובחבריו ושמתעלם משאלותיכם. תפקידכם כאן חשוב ומשמעותי. חשוב להציע את עזרתכם, כמו: לשבת עימו מידי פעם ולתכנן יחד את לוח המבחנים, לראות האם הוא זקוק למורה פרטית בעיקר במקצועות הליבה (אנגלית, מתמטיקה ועברית) ולהיות מעורבים בהליך הלמידה שלו בעזרת המחנכת או בעזרת המחשב (אם יש מעקב לימודי במחשב כמו: "משוב"). בהצלחה ובשורות טובות, שירלי

אפרת שלום רב, כאשר יש פער גדול ומשמעותי בין ההשקעה הלימודית (הכנת שיעורים, למידה למבחנים, הקשבה בשיעור ועוד), לבין הציונים, רצוי לבדוק מה מקורו. צריך לבחון האם בתכם לומדת באופן יעיל ומשמעותי. כלומר, ילדים נוטים ללמוד כפי שעולה בעיני רוחם, ולא תמיד בדרך היעילה והטובה ביותר עבורם. כל אחד מאיתנו לומד בדרך שונה, על-כן בדקו כיצד היא מסכמת את החומר, ואיך היא יוצרת מובנות, שתגרום לה לזכור את לימודייה היטב. עזרו לה בכך או העזרו במורה, שמתמחה בהוראה מתקנת. כמו-כן, יש לערוך עימה תכנון זמן יעיל, כגון: למידה מבעוד מועד למבחן ולא ברגע האחרון - כך החומר נטמע ומובן באופן יעיל וטוב. בנוסף, הדימוי העצמי של בתך יכול להפגע עקב כך. ישנה צפייה טבעית ומסויימת, שהתוצאות תהיינה בהתאם להשקעה – השקענו משמע נצליח, לא השקענו כלל - נכשל. כשדבר זה אינו מתרחש, היא יכולה לפרש זאת בדרך לא טובה, כמו: איני חכמה ואף גרוע מכך. יש לחזקה ולעודדה רבות על הדרך ועל המאמץ שהיא עושה. בעניין האבחון – אבחון דידקטי או אבחון פסיכו-דידקטי יכולים להצביע על פערים לימודיים, למשל כאשר יש לקות למידה, ועל יכולות. פערים אלו ניתנים לשיפור בעזרת הוראה מתקנת, התמדה ומוטיבציה גבוהה. האבחון ממקד את אנשי המקצוע הן בקשיים, הן בחוזקות והן בדרכים הנכונות לעזור לילד. אבחון תוקפו עד כחמש שנים לערך, כלומר אם תאבחנו אותה כעת, האבחון יהיה תקף לחטיבה, אך לא יהיה תקף לתיכון, ויהיה צורך באבחון נוסף. אך אם תערכו את האבחון בחופשה לפני המעבר לחטיבה, האבחון יהיה תקף מכיתה ז' ועד סוף כיתה יב' - לשיקולכם. מקומות לעריכת אבחונים ומאבחנים ישנם לרוב. אם תקבלו החלטה לאבחן את הילדה, רצוי להתייעץ עם יועצת ביה"ס על מקומות מורשים ומוסמכים באזור מגוריכם. בהצלחה, שירלי