פורום ייעוץ חינוכי
מנהל פורום ייעוץ חינוכי
שלום רב, יש לי בת בגיל 2 וחודש ובן בגיל חודש וחצי. הבת זורקת לפעמים דברים על הרצפה:בקבוק מים,משחקים וכול'. באופן כללי היא ילדה טובה ומתוקה ואינה עושה צרות. רציתי לדעת מה עושים בבקשה במצב זה?האם זאת קנאה מאחיה? אנו לא מחסירים ממנה אהבה ,גם כשהבן ער,ואחד בד"כ מיד איתה. אני כרגע מגיב בכך שאני מעיר לה בנימה כועסת על זה ומורה לה להרים את מה שזרקה. אשמח לדעת מה עושים במצבים אלו וכיצד אפעל. תודה מראש,
יוסי שלום רב, למשפחתך הצטרף לאחרונה בן משפחה חדש תינוק בן חודש וחצי. "מעמדה" של בתך השתנה עקב כך, כלומר מבת יחידה במשפחה, היא הפכה לבת הבכורה, ולה אח קטן וחסר אונים, שזקוקו לטיפול רב. במצב זה יש לעזור לילדה לבנות את מקומה החדש, למשל: לתת לה תפקיד בטיפול בתינוק (שתביא את הטיטול או המגבונים, שתחזיק בהשגחתכם את הבקבוק ועוד). כך היא תרגיש חלק פעיל בתוך המשפחה, ותתפוס את מקומה כאחות הבוגרת/הבכורה. במקרים אלו יש לשים לב לא "לפצות" את הילדה על הולדת האח. פיצויי יוצר תחושה של נחיתות ומסכנות. פעוטות בגיל זה נוטים להשליך חפצים לרצפה. בפעולה זו הם בוחנים את יכולותם הגופנית המתפתחת ואת תגובת ההורים לפעולה זו. ככול שתתנו מקום, יחס וכובד משקל לזריקה זו, כך בתכם תקבל חיזוק ותשומת לב למעשייה (בתפיסת הילד גם תשומת לב שלילית, כמו: כעס, נתפסת כהתייחסות של ההורה). יש להציב גבול ברור וחד משמעי : להרים את החפץ ללא כעס ולומר ב"תקיפות אדיבה" אצלינו בבית לא משליכים צעצועים, בקבוק, אוכל ועוד על הרצפה. יש לחזור על האמירה הזו כמה פעמים או לחלופין לומר: אצלינו בבית לא משליכים חפצים על הרצפה, אם תמשיכי לזרוק אאלץ בצער לקחת לך חפץ זה (את החפץ ניתן להוציא ל"פסק זמן" ולנסות שוב). בהליך זה מאוד חשוב לעודד את בתכם, שהנה ילדה טובה ומתוקה. ככול שתדגישו את מעשייה הטובים, כך היא תלמד שתשומת לב מקבלים על החיובי ולא על השלילי. כל טוב ומזל-טוב, שירלי
רציתי לשתף אותך במשהו אישי ואודה באם תתייחסי בהתאם. למחנך שלי יש פייסבוק שהתלמידים חברי פייסבוק שלו וגם אני. אמי מאד סחבקית איתו והוא גם נחמד וחברותי כלפיה והיא ביקשה ממנו להיות חברת פייסבוק.הוא אישר.אבל היא כותבת לו לעיתים בהודעות האישיות ולא בדף הפרופיל שכל התלמידים רואים (כך היא ציינה בפני). הפייסבוק שלה היה במקרה פתוח, וראיתי שהיא כתבה לו בהודעה האישית. היה לו בערך לפני שבועיים יום הולדת, אני וחברותי אחלנו לו מזל טוב, אמי הרגישה צורך גם לאחל לו וכתבה לו בהודעה האישית שלא כולם יראו . לכולם המחנך ענה בסגנון: "תודה תלמידתי היקרה". "תודה יקירתי" ולתלמיד "תודה תלמיד יקר שלי". וכד'. אמי כתבה לו: "דוד היקר. מזל טוב ליום הולדתך" וכו', ומדוע כשהוא ענה לה הוא לא הוסיף מילים שמחממות את הלב כפי שכתב לנו כגון"תודה תלמידתי היקרה," וכד' אלא ענה לה רק: "תודה רבה. מרגש. אין מילים". מדוע לא:" תודה שרה יקרה וכד'.? אני זה מראה על קרירות כלפיה? אני סתם סקרנית מה דעתך על תגובתו ומדוע לפי דעתך לא הוסיף מילות חיבה כאלו, הרי הם קרובים אחד לשני אמי כתבה לו "דוד היקר". מדוע לא הגיב בהתאם "שרה יקרה"???מה דעתך מבלי שאת מכירה אותם????? תודה.
לתלמידה שלום רב, המורה שלכם פונה לתלמידיו באמירה אישית וחמה כחלק מיצירת קשר עימם.גם באמירות אלו יש לב לתוכנן ולהקשרן. איני רואה לנכון, שביטוי חיבה אלו יבואו בקשר מול ההורים בכלל ואמך בפרט. יש לזכור שהקשר שלהם אמור להיות מקצועי (הורה - מורה), ולא אישי. המורה הודה ברוחב לב לאמך על ברכתה - ומה רע בכך ?. טרם הבינותי במה את רואה קרירות ? ומדוע כל כך חשוב לך שהמורה שלך "יגיב בחמימות" לאמך ? בעבודה עם ילדים ועם הורייהם ישנו קו דק בין הקשר האישי לבין הקשר המקצועי. גבול זה הנו חשוב ומשמעותי לשני הצדדים, ויש לשומרו באדיקות. המשך שבוע מקסים ומזל טוב למורה האהוב. שירלי
כל הזמן דופקת את הראש שלה. בקירות ובחפצים. מדוע?
שירי שלום, ככל הידוע לי תופעה זו הנה נפוצה אצל תינוקות ופעוטות. הם עושים זאת בדרך כלל כאמצעי להרגעה או כפורקן לתסכול. במקרים אלו חשוב להשגיח ולשמור על בתך כדי שלא תפגע בעצמה. בכל מקרה ממליצה לך להתייעץ על כך עם רופא המשפחה/הילדים שלכם בהקדם. כל טוב, שירלי
שלום: יש לי 3 ילדים אני מורה ובעלי עורך דין, הבת הגדולה בכיתה א והיא נחשבת מהטובים בכיתה, בסימסטר הראשון היו כל המבחנים אצלה 100, ואתמול חזרה אליי במבחן 95 בחשבון ,האמת זו היתה מכה בשבילי כי כל הזמן למדנו למבחן טוב מאוד והיא פוטרת כל השאלות במתמטיקה בקלות, האמת נכנסתי אני וגם היא ללחץ. הבן שלי בגן ויש לו בעייה קצת בגימגום ואני רצה כל הזמן לטיפולים בשבילו, הילד בדרך כלל טוב , אני מודאגת לעתיד שלהם בבית ספר אני עושה הכל וגם משלמת הכל בשביל שהילדים שלי יהיו המצטיינים, ומה שמלחיץ גם החברה שהיא מסתכלת על המעמד שלי כמורה ובעלי כעורך דין ומצפים שהילדים שלנו יהיו "המחוננים" . אני רוצה מאוד שיהיו משהו בחברה, אני מודאגת מאוד שהילדים שלי יגדלו בלי תועלת לחברה. בבקשה תדריכו אותי מה לעשות כי זה התחיל להשפיע על היחס ביני לבין הילדים שלי. תודה מהלב.
שושי שלום רב, הנך אמא מסורה, שדואגת ושמקדמת את לילדייה. ניכר בך רצון רב, שילדייך יגדלו להיות אנשים טובים, שתורמים לחברה ולזולתם- על כך מגיע לך עידוד גדול. (כולי תקווה שאת מעודדת את עצמך על כך מידי פעם) פרופ' דרייקורס אמר : "איש מאיתנו אינו מושלם, ולא יכול להגיע כל הזמן להשגים מושלמים או להימנע מטעויות או חוסר הצלחה. כל אלה מבטאים אנושיות ואת היותנו חלק מהמין האנושי הטועה, לומד מטעויותיו, מנסה שוב צומח ומתפתח". ההבנה שאיננו "מושלמים" ושאנו "בעלי טעויות" היא זו מקדמת ומצמיחה אותנו. במשפחתך יש אווירת לחץ. כל חברי המשפחה צריכים לעמוד בצפייה למושלמות ולהשגים מאוד גבוהים. השאיפה למושלמות פוגעת ביחסייך עם ילדייך, ובעתיד יכולה אף לגבות מהם וממך מחיר רגשי או נפשי כבד , כמו: חרדה או פגיעה בדימוי העצמי. הלחץ לא יעזור לילדייך בהגשמת כישורייהם ויכולותייהם. יש לעודדם על התהליך ועל המאמץ שעשו. אלו אינם בכדי, ויש להם משקל רב בתפיסת דימוי העצמי של הילד. אין לייחס את כובד המשקל רק לתוצאה, לדוגמה: המבחן של בתך הילדה התכוננה ולמדה רבות לקראתו, אבל מסיבה כלשהי ציונה היה פחות ממושלם. לשם כך עודדי אותה ראיתי שלמדת רבות למבחן. אני גאה בך על המאמץ הרב. אני רואה שפתרת והבנת את התרגילים. אין להעיר על ה"אין" אלה לעודד על ה"יש". ניתן לשאול את הילדה, האם היא מרוצה מן הציון ? אם כן לחזק אותה ולעודד, אם לא יש לשאול ממה אינה מרוצה, ושוב לעודדה על התהליך. כנקודה נוספת למחשבה - בתך יכולה (לאו דווקא במודע) לבחון את "מד האהבה" שלך כלפייה. כלומר, האם אמא תאהב ותעריך אותי גם כשאני מקבלת ציון פחות ממאה ? ומה "מד האהבה" שלך אומר ? גם אם לך ברור, שאת אוהבת אותה בכל מחיר, חשבי מהי תפיסתה בעניין. ולסיום, יש לזכור שבתך רק בכיתה א', בתחילת דרכה רצוי שהיא תחווה את הלימודים ממקום נעים, טוב ומעודד, ואז אכן השמים הם הגבול. בהצלחה, שירלי
שלום רב! תוקינו הראשון בן 8 חודשים,נמצא בבית עם סבא. במהלך המשחק אנחנו שמים לב שהוא זורק צעצועים לרצפה בתנועות הדומות לכעס, צורח כאילו הוא כועס עליהם, שום צעצעו לא מחזיק את תשומת ליבו יותר משנייה , הוא לוקח צעצוע ליד וישר זורק אותו תוך כדי צעקה. בנוסף, לאמא להתרחק מפינת המשחקים, זוחל אליה ועליה ואם היא קמה, פורץ בבחי חזק. גם כן, נראה לנו שהוא כועס גם על אוכל ולפעמים נופל מידיו לרצפה ואם מרימים לו ונותינים, מפרש כאילו לקחו ממנו ובוכה במשך איזה דקה ואחר כך נרגע בפתעומיות וכך כמה פעמים. לסבא מגיב יותר ברוגע, אבל כאשר אחד ההוריו מופיע בשדה ראיתו, פורץ בבכי איסטרי. אנחנו מודאגים מאוד....אולי זה תגובות אגרסיביות ליציאת אמא לעבודה? אולי אנחנו עושים משהו לא נכון? תודה מראש על כל תגובה ועזרה!
טלי שלום רב, תינוקך נמצא בשלב התפתחותי, שבו הוא חוקר את סביבתו תוך חיפוש פעיל אחר "הרפתקאות" חדשות. התנהגותו מותאמת לשלב שבו הוא נמצא. לדוגמה : הוא יכול לחזור על פעולות שונות, ולבדוק את השפעתן על הסביבה. כלומר, לזרוק חפצים או אוכל, ולראות כיצד אתם מגיבים לפעולה זו. בנכם פועל בשיטה של "ניסוי וטעייה". כשאתם מגיבים אליו בצורה רגשית, הוא מקבל תשומת לב רבה על התנהגותו. ככל שתתיחסו ותתנו משקל רב להתנהגות זו או אחרת, כך תחזקו אותו להמשיכה. בפעם הבאה שהוא זורק צעצוע או אוכל נסו להגיב בצורה שונה מהדרך שבה הגבתם עד כה, למשל במקום להגיב בכעס ניתן להרים את הצעצוע בלי לומר מילה או לומר לו בשקט - לא זורקים את הצעצועים על הרצפה (ועל כך יש לחזור כמו "תקליט שבור") . חשוב לומר, שאם הוא אינו משליך אוכל או צעצוע (אפילו רק בחלק קטן מהזמן), עודדו אותו במחיאות כפיים ואמרו לו למשל איזה יופי ! אכלת היום בתאבון רב או שיחקת בהנאה עם הצעצוע. בנך מגיב יותר טוב לסבא, מכיוון שהוא אינו מתרגש מהתנהגותו באותה עוצמה כמוך שימי לב לתגובות הסב במצבים אלו, ולמדו ממנו. ולסיום, השתדלו לדאוג פחות, ותהנו מבנכם הקט. כל טוב, שירלי
שירלי, תודה רבה על ההסבר כל כך מובן, לנו כלההורים טריים זה חשוב. עוד שאלה: איך להגיב להתפרצויות בכי נגיב כאשר לתינוק נראה שלקחו ממנו משהו ובעצם אני רק הרמתי את צעצוע כדי להניח שוב מולו? וגם כאשר אני מתרקחת מפינת המשקים שלו, הוא תופס את התנועה שלי ופורץ בבכי
היי, בתי הגדולה היא בת 8 כעת ודי מפונקת אך אנו הורים שדי מציבים גבולות ועד לפני שנה וחצי לא ראינו שום בעיות. אני לא בטוחה אם הבעיות החלו בגלל שנולד לנו תינוק חדש עכשיו בן שנה ותשע שהיה בפגיה ואני הייתי עסוקה איתו ועברתי שני ניתוחים באותו חודש... הייתי מאוד חלשה ו... כן, היה דכאון... באותו זמן בעלי חזר מחו"ל לא היה חצי שנה ואחרי שילדתי חזר. ועברנו לבית חמותי כדי שאוכל לקבל עזרה פיזית עם התינוק. ראינו שלילדה טוב שם וחשבנו שכדאי שתכנס לבית הספר שם. מצאנו דירה בעיר מגוריהם והשגרה החלה... רק שהיא לא היתה מבורכת... נראה היה שהילדה מסתדרת חברתית אך חלה נסיגה וכל הנסיונות שלנו עלו בתוהו. היא איחרה באופן קבוע לכיתה - עברנו לדירה קרובה יותר. אבל זה נראה שהיא פשוט לא רוצה להיות שם. היא מתחצפת למורתה ולסבתה טובעת בים של שקרים אינה מסוגלת לדחות סיפוקים ובוחנת את הגבולות בכל עת. הכוחות הנפשיים שלי אינם כבעבר ובשבועות האחרונים כדי לשמור על שפיותי אני מוותרת בקלות רבה מדי והיא מנצלת זאת. איך ניתן לחנך ילדה לעצמאות בלי לקיחת חירויות לא לה. שלא תתחצף ולא תוציא אותי מדעתי לזרועות הוואבנים? אני מרגישה ככשלון גמור אחרי כל תלונה עליה, אחרי כל בכי שלה כי חברה פגעה בה. כואב לי הלב על הילדה שלי...
צילה שלום רב, משפחתך עברה בשנתיים האחרונות אירועים לא קלים: לידה של תינוק, פגייה, ניתוחים ודיכאון שלך, חזרה של האב מחו"ל, מעבר לעיר חדשה לסבתא, מעבר לבית חדש, מעבר לביה"ס חדש - והכל בתקופה קצרה כל כך. כל מעבר שכזה יכול להוות משבר בפני עצמו. בתוך כל אלו, אכן קשה לבנות שגרה, גבולות וחוקים. למרות זאת, בתך זקוקה לסדר ולארגון חדש בחייה, שיקלו גם עלייך ועל משפחתך. התנהגותה משקפת את קשייה ומצוקותייה. נראה שהיא "מתנהגת" את מה שקשה לה לומר ולהסביר. נסו לחשוב מה היא "אומרת" בהתנהגות זו. כמו-כן עלייך להבין, שפינוק ייתר ופיצוי אינם עוזרים לילדה להתמודד עם השינויים הרבים שעברה. לעיתים מתוך מקום של דאגה ושל רצון לעזור, ההורים "עושים הכל" למען הילד. דבר זה יוצר אצל הילד את תחושת ה"מגיע לי" וה"תעשו למעני" . כך הוא אינו מצליח להתפתח ולצמוח מתוך התמודדויות שמזמנות לו החיים. בנוסף, תחושת הכישלון ויסורי המצפון שיש לך, אינם עוזרים לאיש. לכן במקום לומר לעצמך "אני כישלון" עודדי את עצמך ואמרי "אני משתדלת לעשות את הטוב ביותר עבור בתי". תחילת הדרך היא בלראות את האור שבקצה המנהרה - כלומר כיצד מהמקום הזה, שהנו קשה ואף מייאש, יוצרים שינוי וצמיחה ? חשוב שבן זוגך יהיה מעורב ומתערב בתהליך השינוי, כדי שתוכלו ליישמו יחד כ"יחידה הורית אחת". לגבי ביה"ס - בקשו מן המחנכת לאפשר לה לתפוס את מקומה בכיתה, אולי ע"י מילוי תפקידים שונים או משימות בתוך הכיתה או מחוצה לה. כך בתכם תקבל תשומת לב חיובית ולא תשומת לב שלילית באיחור לכיתה. התהליך והשינוי אינם פשוטים וקלים, לכן ממליצה לך להעזר בהדרכת הורים ובליווי של איש/אשת מקצוע. שולחת לך הרבה כוחות ובהצלחה, שירלי
בגן מתקשה להתחבר, ממש כופה עצמו על הסביבה לפעמים עד כדי אלימות. גם הגננת מדווחת על קושי והילדים לא רוצים בחברתו גם אחה"צ. מה עושים?
יעלה שלום רב, כאבו של הילד, ורצונו העז בחברה ניכרו בכל אחד מן המשפטים הקצרים שכתבת. נראה שאינו מוצא את מקומו בחברת הילדים, ולכן לוקח "בכוח" את מה שלא ניתן לו בקלות - קשר, הערכה ומקום. יש לעזור לו לצאת מן "התפקיד" של הילד הדחווי, ולאפשר לו חוויות חברתיות טובות. לא כל ילד נולד עם מנגנון חברתי מובנה - כאן נכנסים לתפקיד המבוגרים, שבחייו: ההורים, הגננת, סבא, סבתא, דודים ועוד. אתם צריכים להוות עבורו מודל ומתווך, ולהראות לו איך יוצרים קשר. למשל: תכנני עם הילד מראש מפגש חברתי עם חבר: קבעו את מי מזמינים, כיצד מזמינים אותו, לכמה זמן הוא יגיע, מה עושים יחד (משחקי קופסא, מכינים עוגיות, משחקים במחשב) וכו'. ההכנה המוקדמת מקטינה לחץ ואי וודאות. אחד ההורים צריך להיות כל הזמן בסביבה, ולעזור כשמתעורר קושי. בתום המפגש, ניתן לשאול את הילד, האם הוא נהנה מביקור החבר - שמעי את דעתו, ועודדי אותו על הדרך ועל המאמץ שעשה. בנוסף, ניתן לערוך עימו משחקים של "כאילו". אחד מבני הבית יהיה החבר, והילד יארח ב"כאילו". לגבי הגן - קבעי עם הגננת שיחה, בזמן שהיא פנוייה וקשובה לדברייך. שתפי אותה בכאבו של הילד. בקשי ממנה עזרה - כיצד היא יכולה לעזור לו ? כאשת מקצוע בטוחני, שיש באמתחתה כמה פתרונות טובים ומקלים. ככל שיהיו לו מפגשים חברתיים נעימים, כך ירד צרכו "להלחם" על תשומת הלב של חבריו. ולסיום, חשוב לי לציין: אם את רואה שהקושי של בנך גדול, רצוי לפנות לגרום מטפל ולאפשר לו מענה רגשי, שיחזק אותו (רצוי קבוצתי) - באופן פרטי או דרך קופ"ח. בהצלחה שירלי
שירלי שלום, אני מקווה שזה בסדר שאני כותבת לך, אני בעלת תואר ראשון בחינוך והיסטוריה . חושבת ומתלבטת לגבי הסבת אקדמאים לעבודה סוציאלית ולתואר שני בייעוץ חינוכי . מאוד חשוב לי לעסוק בתחום של ייעוץ הדרכה וטיפול של הורים וילדים . העניין הוא שלמיטב הבנתי אחד מהתנאים להרשמה של ייעוץ חינוכי הוא שתהיה תעודת הוראה ונסיון בהוראה- ולי אין תעודה ואין נסיון והאמת שיש לי קצת רתיעה מזה . האם יש מקום בו אוכל ללמוד ייעוץ חינוכי ללא תעודת הוראה ? האם את ממליצה על התחום הזה? תודה
שיר שלום, העדפה מקצועית הנה עניין של טעם ומאוד אישית. כמו שאת יודעת לבטח, מה שאחד אוהב אינו מחייב את האחר. לעיתים, טרום בחירת מקצוע, אנו נוטים לראותו כפי שהוא מצטייר בעיני רוחנו. הבט זה אינו בהכרח תואם את המציאות. לכן, ממליצה לך לשוחח עם אנשים רבים שעוסקים בתחום, ולשמוע חוות דעת והתייחסויות שונות למקצוע. בצד כל בחירה שאנו עושים בחיים יש מחיר -רווח והפסד- על-כן, בדקי עם עצמך מהם ציפיותייך, רצונותייך וחלומותייך , והאם כל אלו תואמי המציאות בשטח, כדי שבחירתך תהיה הטובה ביותר לזמן הזה בחייך. לגבי תנאי קבלה -פני למוסדות המקובלים, ושם יאמרו לך מה את צריכה, כדי להתקבל למסלול זה או לאחר. בהצלחה בבחירותייך שירלי
שירלי תודה רבה על ההכוונה והמידע. רציתי הלתייעץ לגבי תחום של מטפלת התנהגותית, הבנתי שמדובר בלימודי תעודה , ואשמח לדעת יותר פרטים , אם תוכלי לעזור לי , מה בעצם תפקיד המטפל ההתנהגותי ואיך נראה יום עבודה של מטפל כזה ? האם עובד במשרד החינוך בבתי הספר או במסגרת קופות החולים....ואיפה הכי כדאי ללמוד את התחום? כי לפי מה שבדקתי עד כה נראה כי יש בתי ספר שונים שהקף השעות שונה מבית ספר לבית ספר בתחום. תודה מראש, שיר
שיר, בנוגע להתלבטות שלך , אם תחום החינוך לא מושך אותך ואין לך כוונה לעסוק בו הייתי ממליץ לך לנסות להתקבל לתוכנית ההסבה. ההבדל בין שני הכיוונים הוא לאיזה תחום מקצועי יותר מושך אותך להישתייך , לתחום הרווחה או לתחום החינוך בתור בסיס מקצועי טיפולי, להתמחות בהמשך בטיפול משפחתי. בנוגע לתנאי ההרשמה ליעוץ חינוכי, למיטב ידיעתי, הדרישות לגבי תעודת הוראה הן כדי לעסוק בתחום ולא ע"מ למנת ללמוד
מתוך ידיעון לתואר שני ביעוץ חינוכי בר אילן: "בעלי ניסיון בחינוך ובעבודה עם ילדים, בני נוער, מתבגרים או מבוגרים צעירים","תעודת הוראה לא מהווה תנאי לקבלה ללימודים במגמה לייעוץ חינוכי. חשוב לציין כי יועצים חינוכיים העובדים במערכת החינוך מחוייבים בתואר שני ותעודת הוראה", את מוזמנת לעיין במקור
היי שירלי! אני שמחה על פתיחת הפורום הזה המאפשר להורים לשאול ולקבל מענה מקצועי ומהיר. ביתי מאובחנת כלקוית למידה (אבחון פסיכודידקטי בכיתה ז').כעת היא לומדת בכיתה ט' וברצוני לדעת- האם היא תצטרך לעשות איזו השלמה של אבחון כדי לקבל התאמה לימודית של בחינה בע"פ או שמספיק שיועצת בי"הס מבקשת מהמאבחנת על סמך מבחנים בכתב ובע"פ שהיא עושה השנה? אודה לך מאוד על תשובתך. אמא א'
שלום לאמא א', בחטיבות הביניים קיימים רכזי לקויות למידה, שבשיתוף עם יועצת ביה"ס, אחראיים לתלמידים אלו. הם בונים לכל תלמיד תיק מעקב, שבודק את יישום התאמות האבחון בשטח ואת רמת יעילותן. כלומר האם ההתאמות (תוספת זמן, הקראת שאלון ועוד) אכן עוזרות ומקדמות את הישגי התלמיד. תיק המעקב חשוב ומשמעותי במעבר לתיכון בעיקר בהתאמות ברמה 3 כמו מבחן בע"פ. בהתאמות אלו צריך להוכיח מעל לכל ספק לועדת ההתאמות במשרד החינוך, שאכן התלמיד זקוק להן. כדי לקבל מבחן בע"פ רצוי, שיהיה כתוב לבתך באבחון את הדבר הבא: "התאמות נוספות תינתנה לקראת כיתה י' בתאום עם היועצת, ולאחר יישום המלצות האבחון". בנוסף, היא צריכה להבחן בכמה מקצועות רבי מלל (היסטוריה, תנ"ך,ספרות) בשני אופנים - פעם בע"פ ופעם בכתב. אם מופיע פער של כ- 20 נקודות בין המבחנים לטובת המבחן בע"פ יש צורך, שהיועצת תפנה למאבחנת לשם תוספת ההתאמה לאבחון בע"פ. את המבחנים יש להכניס לתיק המעקב עם מכתב היועצת ועם השלמת ההתאמה של המאבחנת, יחד עם המלצות של צוות המורים, שלימדו את הילדה. אם אכן בתך זקוקה למבחן בע"פ יש חשיבות גדולה לתיק המעקב . לכן בררי עם הצוות, שהתיק מוכן ומסודר לקראת המעבר לתיכון. בהצלחה, שירלי
הי שירלי! תודה על תשובתך המפורטת. ברצוני לדעת אם הפער בין הבחינה בע"פ לבין זו בכתב היא בסביבות 5 נקודות לטובת בע"פ ,האם יש טעם להתחיל בתהליך הבקשה מהמאבחנת וכו'? תודה! שבוע טוב!! אמא א'
שלום שירלי, בני הגדול (כיתה י') הדרדר מאוד בלימודיו, בעקבות התעודה הגרועה הציעה לו סבתו פרס עתידי: גיטרה חשמלית נחשקת ויקרה אם יעבור 80 כמעט בכל המקצועות. מצד שני בא בני השני (כיתה ח') וטוען שאין צדק בדבר, הוא לומד ומשקיע כל הזמן,עושה זאת ללא פרסים וגם כעת לא מבטיחים לו שום דבר למרות שהוא משקיע ומצליח. אני מתקשה לגבש דעה בעניין בין טענתו הצודקת של השני לבין רצוני שהגדול ישקיע ויצליח (גם אם זה בגלל פרס עתידי). מה דעתך בעניין?
יובל שלום רב, שאלתך מאוד חשובה, ומדגישה את דאגתך הרבה לבנך בהדרדרותו הלימודית. אכן כיתה יוד הנה כיתה משמעותית, שבה התלמידים מתחילים "במסע" לקראת הרכבת תעודת הבגרות, וגיבוש עתידם. "שיטת הפרסים" מורידה מן האחריות של בנך להישגיו הלימודיים. כלומר, הוא יתאמץ בתנאי שיהיה לכך שכר, במקרה זה גיטרה חשמלית נחשקת. אתן לך כמה נקודות למחשבה: מה יקרה אם לא יעמוד בתנאים אלו ? זה אתגר לא פשוט מהדרדרות ומפערים לימודיים להגיע לציון של שמונים בכל המקצועות. או אם יצליח במשימה, ויקבל גיטרה חשמלית - מה הוא יבקש שנה הבאה כפרס על הישגיו ? והדבר האחרון, איזה מסר מקבל הבן הצעיר, שמתאמץ ומקבל ציונים טובים ללא "פרסים" ? נער בכיתה יוד צריך להבין היטב את המחיר הכבד, שיש בזלזול בלימודיו. יש להבהיר לו ש"הפרס" עבור השקעה בלימודים הנו ההצלחה הלימודית, תעודת הבגרות והעתיד אקדמאי שלו. חשוב לערוך עימו שיחה פתוחה וגלוייה, במטרה לאתר את הגורם או את הגורמים להדרדרות, ובניית תוכנית לעזרה, כמו: מורה פרטי, עזרה מחבר או ממורה, תכנון למידה לקראת מבחן או כל מה שיעזור לו לחזור לתלם ? יש לתמוך, לעזור ולעודד את הנער, אך לא ניתן ללמוד במקומו- זאת עליו לעשות לבדו ובאחריותו. הגיטרה מסבתא הנה מתנה, שאינה צריכה להקשר בהישגיו הלימודיים . זו יכולה להיות מתנת יום הולדת או "פינוק של סבתא". בהצלחה ובשורות טובות. שירלי
זו העת בהתלבטות או בעובדה שהילד עובר שלב בחייו, ועולה לגן חובה או לכיתה א' או לחטיבת הבניים או לתיכון. אשמח לענות על כל שאלה בנושא. שירלי
שלום, אשמח לרעיונות לשאלות בנושא מעבר מכיתה ו לחטה"ב. הנני מכינה פעילות לתלמידים בנושא מעבר ולכן זקוקה לשאלות שאוכל לשאול אותם. (בנושאים שונים ומגוונים). בתודה מראש.
שלום, אשמח לרעיונות לשאלות בנושא מעבר מכיתה ו לחטה"ב. הנני מכינה פעילות לתלמידים בנושא מעבר ולכן זקוקה לשאלות שאוכל לשאול אותם. (בנושאים שונים ומגוונים). בתודה מראש.
שלום רב, המעבר לחטיבה יכול לעורר אצל הילדים רגשות רבים, למשל: חשש, פחד, חרדה או שמחה והתרגשות. בפעילות כיתתית ניתן לבקש מן הילדים לומר את הרגשות שמציפים אותם לקראת החטיבה. לאחר מכן יש לשוחח עימם על תחושות אלו ועל כך שהם נורמלים לטבעיים למעבר כל כך חשוב. ניתן גם להזכר במעבר מגן הילדים לכיתה א'. הילדים יכולים לעלות שאלות וסוגיות שמעניינות אותם לקראת המעבר לחטיבה. מעבר הנו פתח לשינוי ולצמיחה - ניתן לעשות עימם תרגיל של מה הם רוצים לשנות במעבר ומה הם רוצים לשמור - שימור / שינוי. ישנו תרגיל המזוודות: "המזוודה הנעולה" בה אני אורז דברים שאיני רוצה לקחת איתי לחטיבה "המזוודה הסגורה" בה אני אורז דברים טובים שלי, שחשובים לי למעבר "המזוודה הפתוחה" בה אני אארוז את הדברים שיעזרו לי לצמוח, לגדול ולהתפתח. זו רק דוגמה לתרגיל שניתן לעשות, בו "פותחים דף חדש" לקראת המעבר מבלי להתעלם ממה שהיינו קודם. לסיום יש לתת מקום לרגשות של הילדים בצד חשיבה עתידית של שינוי בחיים. בהצלחה, שירלי
היי שרלי, בריאל, בתי הבכורה בת 5.5 מתלוננת על כאבי ראש במיוחד בנסיעות ארוכות, בכמה ימים אחרונים תדירות כאבי הראש עלתה באופן משמעותי(אין שום תופעות אחרות כך שזה לא התקררות, שפעת או וירוס).היא יכולה להיות במצב מצויין ואז פתאום "כואב לי הראש"... אני תוהה אם כאב ראש יכול לנבוע ממצב נפשי כזה או אחר או קושי כלשהו...שמתי לב שלפעמים התלונה מגיעה יחד עם היותי יותר עסוקה או לא מספיק קשובה לה. היא ילדה מאוד שמחה וחברותית(עם ילדים) ביישנית (עם מבוגרים),מאוד סקרנית, תחרותית וחכמה. אנא עצתך....תודה מראש, רותם
רותם שלום רב, אין להקל ראש, כשילד מתלונן על כאבי ראש. לכן גשי דבר ראשון לרופא לבדיקה ולברור לגבי כאב זה. רק לאחר שלילה מוחלטת של הבט גופני ניתן לקשר את כאבי הראש לגורמים אחרים. בהצלחה, שירלי
תודה רבה שירלי!!!
שירלי יקרה, ברכות לפתיחת הפורום החדש. אין לי ספק שקוראי הפורום החדש ימצאו בו עניין, תועלת ומידע רב ערך. מאחלת לך ימים רבים של הנאה, סיפוק ואתגר מקצועי; ולקוראייך - שיידעו ליהנות מכל השפע הטוב שאת יכולה ויודעת להעניק. יישר כוח! ליאת
