איך להסביר

בזמן האחרון בתי (נורמטיבית) מתחילה להתעצבן על אח התאום שלה (עם PDD תפקוד גבוהה). בגדול הם חברים טובים ומשחקים מאוד יפה ביחד, אבל היא מתחילה להתעצבן ולכעוס אליו בגלל התנהגויות קשורות לPDD (לדוגמה - שלפעמים הוא לא עונה לה, או שואל אותה אותה שאלה כמה פעמים למרות שהיא ענתה לו, או שלפעמים האינטראקציה שלו עם ילדים אחרים היא קצת מוזרה. זה מאוד חשוב שהיא תבין שהוא לא עושה את הדברים האלה "דווקא" - הגיע הזמן להסביר לה שלאח שלה יש PDD, אבל איך מסבירים לילדה בת 4? אני גם קצת מודאגת איך בני יגיב כשאחותו תדבר איתו על זה - האם הוא יבין - איך זה ישפיע אליו. יש לכם הצעות מה לעשות? תודה

שלום רב, מצבה של בתך, אכן, דורש התייחסות נאותה. ראשית, עליכם לשוחח עם הילדה ביחידות (ללא האח) ובנינוחות, כאשר אתם מציינים בפניה כי הבחנתם בשינוי, ואתם מעוניינים לעזור לה. יש להמשיג את הרגשות שהיא חווה, כדי שהיא תוכל בעתיד לתת להם שם בעצמה, להתחבר אליהם ולעבד אותם על פני זמן. כמו כן, חשוב מאוד לתת לרגשותיה תוקף ולגיטימציה, ולא לעורר בה אשמה. אפשר לומר, למשל: "אנחנו רואים, שלפעמים, (שם האח) יכול להיות קצת מעצבן". המתינו לתגובתה, ונסו להרחיב יחד איתה את האמירה הכללית למצבים ספציפיים ("מתי הוא עוד מעצבן אותך?" "מה מפריע לך שהוא עושה?") תוך כדי תשובותיה, המשיכו לתת תוקף למצבים שהיא מתארת. לדוגמא, "זה באמת יכול מאוד להרגיז כששואלים שאלה, מחכים ומחכים ולא מקבלים תשובה". האמפתיה שלכם כלפי הילדה ומצוקותיה חשובה, יש לדבר איתה בגובה העיניים, להתייחס לתשובות שלה ברצינות, ולהבין לעומק מה עובר עליה ביום-יום, מעבר להתרחשויות בהן אתם צופים. שנית, יש להסביר לה על השונות של אחיה. קל יהיה לה יותר להבין את עומק השונות, אם תתחילו בנקודות הדמיון. למשל, "את ו(שם האח) דומים בכמה דברים. לשניכם יש עיניים בצבע X, שניכם אוהבים מאוד X...", וכיוצ"ב. בהמשך, ציינו בשפה פשוטה את נקודות השוני. אין צורך לכסות את מכלול התחומים בהם קיימים פערים, אלא להתמקד קונקרטית במקומות בהם בתכם מתמודדת עם השוני. לדוגמא, "(שם האח) לא תמיד מבין מה אומרים לו. הוא לא עושה בכוונה. הוא באמת לא מצליח להבין." אצלך זה לא ככה. כשאומרים לך X את מבינה בפעם הראשונה. את לא שואלת עוד פעם." או: "יש ילדים שלא כל כך יודעים מה לעשות כשמשחקים מחבואים/משחק חברתי אחר. גם אם אומרים להם מה לעשות, קשה להם להבין" או: "(שם האח) לא דומה לילדים אחרים. הוא טוב מאוד בהרבה דברים, כמו: x, y, z, אבל בדברים אחרים הוא לא מבין איך להתנהג כמו כולם." אפשר לדבר על הגורמים הטיפוליים בחייו של הילד העוזרים לו להתקדם וללמוד איך להתנהג אחרת. שלישית, מומלץ להציע לבת מה לעשות במצבים ספציפיים המתסכלים אותה. למשל, אם הוא לא עונה על שאלתה, אפשר להתקרב אליו ולהסתכל לו בעיניים ולנסות לשאול עוד פעם. אם לא עונה גם כשהיא ממקדת את תשומת לבו, אז זה אולי סימן שהוא לא מבין, וכפי שהסברתם, לא הכול הוא מבין כמוה, ואז אפשר לבוא ולספר לאמא ולאבא מה קרה והם יקשיבו. יש להקפיד להעביר את המסר כי הוא תמיד יישאר אחיה התאום ולפעמים יהיו רגעים קשים, אבל זה לא אומר שהיא לא אוהבת אותו (או שהוא לא אוהב אותה). בהמשך, אפשר יהיה לחזק אותה ולומר לה שלמרות שלפעמים קשה לה אתם רואים כמה היא עוזרת לו או משתדלת... (שלא לצעוק עליו, למשל). לבסוף, חשוב לעקוב אחר מצבה והתמודדותה ולעשות מקום לחוויותיה, הן מבחינת התכנים והן מבחינת עוצמת הרגשות. במידת הצורך, ניתן להיעזר באיש מקצוע, כמו המטפל הרגשי של בנך, אם בהתערבות חד פעמית ואם בהפניה לגורם טיפולי נוסף או להדרכת הורים. בהמשך הדרך, מסגרת מצוינת להתמודדות ולתמיכה במצבים אלו היא קבוצה לאחים של ילדים בספקטרום האוטיסטי, בהנחיית אנשי מקצוע. ישנן מספר קבוצות כאלה ברחבי הארץ. ב"בית לורן" קיימת קבוצה כזו לילדים ותוכלי למצוא קבוצות נוספות מסוג זה בחיפוש פשוט באינטרנט תחת כותרות דומות, כגון: "קבוצה לאחים של ילדים עם צרכים מיוחדים". בברכה, ד"ר איריס שגב.