תסמונת אספרגר

הי דר איריס, ההורים שלי עוברים כרגע תקופת גירושין לא קלה. אבא שלי תמיד היה משהו שונה מכולם תמיד ידענו שיש לו קושי ביצירת קשרים עם הסביבה וקשר רגשי שאנחנו בתור ילדים בכלל לא הרגשנו מאבא. כבר קרוב ל10 שנים שהוא מחפש עבודה והוא לא מוצא . בזמן האחרון בגלל המצב בבית הוא לא מוכן לעשות כלום זה נראה כאילו הוא לא מנסה לריב הוא פשוט לא מסוגל אין לו את היכולת להרגיש ולחשוב מה עובד לכולם. חיפשתי באינטרנט ומצאתי את תסמונת האספרגר ואני כמעט בטוחה שיש לו בעיה כזו. אני רציתי לדעת מה אפשר לעשות אם הוא לא רוצה לקבל עזרה מבחוץ (פסיכולוג) כי הוא חושב שהוא בסדר ואין שום בעיה. איך אני יכולה להסביר לו ואם בכלל אפשר לנסות לעשות משהו בגיל כזה? אשמח לקבל תשובה טובה

טובה שלום, לצערי, שכנוע אדם מבוגר, שאינו מכיר בבעיותיו, לקבל עזרה היא משימה קשה. יחד עם זאת, סבלנות מצידכם, גישה תומכת ועידוד האב לאורך תקופה ממושכת לגשת לטיפול עשויים להביא בסוף לתוצאה המיוחלת. יש לשתף אותו במידע לגבי התובנות שלך על מצבו. אם שיחה פנים-אל-פנים אינה מועילה אפשר להכין עבורו מסמך מסודר ונהיר בו תצייני הן את האינפורמציה האבחנתית, שתעזור לו להבין שקיימת חריגות בהתנהלותו, והן את תחושותייך, מלווות בדוגמאות מזיכרונך, הממחישות את הבעיה. במקביל, חשוב להדגיש אכפתיות ודאגה כלפיו, בניגוד לביקורת, האשמות ותסכול. בהדרגה, ניתן ליצור אווירה אמפאטית המדגישה כי אביך אינו אשם במצבו, אך מחמיץ הזדמנות לחיות חיים מלאים ומתפקדים יותר. אם יש קרוב משפחה או ידיד שאביך מעריך, אפשר לנסות לגייס אותו למאמץ. בנוסף, יש להדגיש בפני אביך שהגירושין לכשעצמם הינם אירוע חיים לא פשוט ושינוי שמצריך התייחסות מיוחדת. אנשים רבים חוששים מכניסה לטיפול בשל סטיגמות. בשל כך, חשוב להבין מהן התפיסות של אביך בנוגע לטיפול ולהסביר לו כיצד פנייה לאיש מקצוע יכולה לסייע. למשל, טיפול יכול לנסוך משמעות על אירועים וחוויות יומיומיות בעבר ובהווה ולשפר יכולות ליצור ולשמר קשרים משמעותיים. בברכה, ד"ר איריס שגב.