קשר עין והבעות פנים

נגיד בטווח הגילאים 13-14, באספרגר מדובר על קשר עין בסיסי? יעני אדם שמסתכל לכיוון העינים של האדם האחר והוא לא ממוקד כל כך, זה עדיין בקטגוריה של ליקוי בתקשורת לא מילולית? ולגבי הבעות פנים. איזה הבעות פנים דורשים? מספיק לדעת לחייך ,קרוץ לעשות פרצוף חמוץ ולהבין פרצופים כאלה או צריך לדעת לעשות סיבוב עם העינים כשמשהו נראה מוזר ולשים יד מתחת לעין שמישהו אומר "על מי אתה עובד"? בשפת עצמה מספיק: נפנוף עם היידים לשלום, אצבע משולשת (סליחה על הביטוי), מחיאות כפיים, סימן של לא עם היד והבנת אחר כשהוא סימנים כאלה. מבחינת התנועות של הראש צריך לצפות מילד בגיל כזה לדעת שכבנאדם מטה את הראש לצד שמאל הוא מתכוון שתסתכל לכיוון הזה או לא? האם בגיל כזה אדם צריך לדעת בעצמו לעשות את זה?

אלון שלום, כל עוד לאדם אין בעיה פיזיולוגית במיקוד הראיה נצפה שכבר מינקות ישמור על קשר עיין עקבי ורציף בתקשורת עם סביבתו. לגבי הבעות פנים, נצפה שהאדם יוכל לתקשר את רגשותיו וחוויותיו הבינאישיות באופן מילולי ובלתי מילולי. קיימים מבחנים, תצפיות ושאלונים פסיכולוגיים הבודקים, בין היתר, את קיומם של מכלול הבעות פנים וכן היכולת לזהות אותם אצל האחר. אם התצפית/השאלונים מעלים כי חסרות מספר הבעות פנים אין הדבר מעיד בהכרח על לקות, שכן האדם מקבל ציון המשקלל מספר קריטריונים וכל עוד עובר סף נורמה מסוים ניתן להסיק כי אינו סובל מהפרעה בתקשורת. בברכה, ד"ר איריס שגב.

אבל מה זה קשר עין עקבי? אתה מדבר עם מישהו חצי שעה. אם אני 20 דקות מסתכל עליו זה לא מספיק עקבי? והשאלה שלי לגבי ההבעות פנים זה האם מדובר על הבעות פנים בסיסיות ביותר שמספיקות לקבוע שאין בעיה של הבעת פנים ונטרול ההבעות פנים? כי יש איזה 20 סוגים של הבעות פנים ורוב בני האדם עושים אולי 4-5 ויודעים לקרוא אולי 10 (כאילו בלי שהבנאדם ידבר תוך כדי ההבעה). אז מה זה לא מספיק כדי לקבוע שאין להם בעיה?