תסמונת מרכוס גאן ג'ו וינקינג ופטוזיס

היי ביתי בת שנה וחצי ואובחנה עם תסמונת מרכוס גאן גו וינקינג ופטוזיס בעין שמאל. עד עכשיו הניתוח של הפטוזיס נדחה כיוון שלא הייתה חסימה של ציר הראייה, ביצענו חסימות בעין הבריאה עד גיל חצי שנה ואז הפסקה לכמה חודשים וחזרה לחסימות כיוון שיש הסתרה של ציר הראייה. עברנו לטיפות אטרופין כיוון שמסירה את הרטייה. הומלץ לנתח בקרוב את העפעף היינו בחוות דעת שניה שני הרופאים חושבים שהגיע הזמן לניתוח העפעף אך כל אחד מציע גישה אחרת, האחת קיצור השריר והשני ניתוק השריר וחיבור לשרירי המצח. מתקה מאוד להחליט באיזו גישה כדאי לבחור מה היתרונות והחסרונות בכל גישה? מה עדיף? בנוסף נראה כי יש בעיה באישון באותה העין ואינו עולה למעלה מגיע רק עד אמצע העין ונדרש ניתוח לתיקון, ההמלצה היא לנתח לפני הרמת העפעף כיוון שיכול לגרום לעין להפתח יותר ורק אז כדי לנתח את העפעף - האם העניין נכון? אודה על תשובותיך במידת האפשר מבינה שאינך מכיר את המטופלת.

מאז שנולדתי יש לי את תסמונת "הלסת הקורצת", העפעף השמאלי נפתח באופן בלתי רצוני בעיקר בעת פיהוק,לעיסת מזון וכד'. אני כבר בת 29 ואין שיפור למרות שרופא שאבחן את הבעיה אמר שזה עובר עם הגיל.האם יש דרך טיפול לפתור את הבעיה? מאוד מפריע לי מבחינה חברתית וקוסמטית.אשמח לחוות דעת🙏🙏🙏

מצטרפת לשאלה תודה