בהמשך לשאלה על הבארוטראומה והשחיה בבריכה.

תודה על התשובה. מובן לי מבחינה תיאורטית כיצד זה אפשרי, אם כי מפליא אותי שזה קורה במציאות. האם נתקלת בזה בעבר? כמות האנשים ששוחים וצוללים בבריכות שחיה הרי עצומה יחסית למספר צוללי הסקובה. לא זכור לי אף פעם בשנות הילדות שניתנה אזהרה על משהו כזה. אני רק זוכר את ה"לא לשחות על בטן מלאה". זה די מביך לחטוף פגיעת צלילה מבריכת שחיה :) קראתי איפשהו שבמקרה של פיסטולה יש רופאים שרואים בזה מקרה חירום שבו מנתחים מיד, ויש כאלה שמאמינים במנוחה מוחלטת של שבוע כדי לנסות ולתת לזה להיעלם לבד. אני אמור לראות רופאה מומחית בעוד כמה ימים, אבל בינתיים לא קיבלתי הוראת מנוחה מוחלטת, וכאמור באותו ערב שהתחיל הטנטון וגם שבוע אחר כך עסקתי בספורט. האם במצב כזה כבר נוצר נזק בלתי הפיך? האם עלי להתחיל להתכונן לניתוח? כמו כן, שבוע לאחר תחילת הטינטון אבל לפני ששמעתי על אפשרות הפיסטולה (כאשר הוא היה מאוד חזק והייתי במצב נפשי קשה) ביצעתי ולסאלבה מאוד חזקה בניסיון "לשחרר משהו", ובעותו ערב נוסף צליל שני לטינטון מעין מורס. האם זה מאשר את כיוון הפיסטולה ? היום אני חוגג "שבועיים לטנטון", יש סיכוי שזה יעבור אי פעם ? בתודה מראש.

תודה על התשובה הכנה. כאמור אני נמצא בארה"ב (לימודי דוקטורט), והפרוצדורה כאן איטית למדי. יש לי תור למומחית אוזניים בבית חולים אוניברסיטאי ביום שישי, שכן הרופאים הקודמים שראיתי היו רופאי אא"ג כלליים. כיום יום רביעי כך שאני מניח שאני אחכה לבדיקה ולא אלך לביה"ח שכן אז אראה שוב רופאי אף אוזן גרון. למעשה הרופאה הראשונה שראיתי רשמה אבחנה של "בארוטראומה" אבל לא נתנה שום הוראות (הימנעות ממאמץ/ולסאלה/וכו') אלא רק "שזה יעבור". האם יש משהו מסויים שעלי להציע להם לבדוק בגלל נושא הבארוטראומה? אנחנו רחוקים מאוד מהאוקינוס כך שאני מניח שהרופאה לא רואה מקרים רבים כאלה.