אז אני כנראה לקראת פרידה מהזרבוב
דיון מתוך פורום סטומה - תמיכה
היום ד"ר הממממ שוחח איתי, והיה ממש ד"ר מאמי. כנראה הוא שמח יותר ממני לסיים את מערכת היחסים המחורבנת הזאת חחח... ואולי הוא באמת נחמד אבל אני תמיד הייתי כעוסה מדי כדי להבחין. נו שוין. נתן לי את הטפסים של לפני ניתוח, כתוב שם בדיקה בהרדמה ושורה מתחת - סגירת איליאוסטומי... עכשיו רופא המשפחה שלי בחופש. נראה אם המחליפה שלו תתמודד... צריכה לעשות בדיקות דם ושתן וצילום חזה. לגבי ניתוח הסגירה, הסביר לי שמחברים את 2 הפיות, עם סיכות בד"כ (אבל אפשרי גם תפירה בחוט. יש לי קצת פחד מהסיכות אחרי שאספתי כמה כאלה שנשרו לי פעם...), והופ זורקים לבטן (כן, זה נופל לאן שצריך). כמובן חותכים סביב הסטומה את העור.(לא, זאת לא בעייה אם סביב הסטומה שלי תצוץ איזו כוויה יוז'ואלית. לו זה לא יפריע..) אמר שתופרים *אבל* נוהגים להשאיר פתח שיתאחה לבד (ואין צורך בנקז). אני מניחה שאתמודד עם זה... בפתיחת הבטן היה לי חורון קטן בצלקת והוא אכן נסתם לבד בעעעע. הסביר לי על עניין הרגשת התכיפות שעשויה להגיע עם הפעלת המעי הגס מחדש. כמובן אמר שמס' היציאות אמור להסתדר עם הזמן. נתן שנתיים אם הכל תקין בלי הפתעות - כדי שהמעי יחזור למצב תקין בהחלט (כאן השתנקתי.)דיבר כמובן על האחוזים הקטנים של אי הצלחה ואז מוציאים שוב סטומה זמנית (טוב, מדובר עלי ועל העניינים במקרה הפרטי שלי). הרגיע ואמר שמיציתי את מכסת הצד הרע של הסטטיסטיקה. אמר שתוך בערך יומיים יהיו יציאות. (פפחח, נראה לי אצלי זה יבוא ביום הניתוח). לא ממש ירד לסוף דעתי כששאלתי על כאבי מעיים. (הללווו, מן הסתם פעילות מעיים אחרי שנה וחצי צריכה קצת לכאוב לא?). היה די מרגיע כשלחצתי על מה יהיה עם שליטה, והסביר לי שבכל הניתוחים שלי לא נגעו בשרירים של פי הטבעת. מה אני אגיד? מתרגשת. שמחה. אבל מרגישה מוזר. כאילו כל החיים שלפני הסטומה היו ואינם ועכשיו אני רגילה רק לזה. ועם כל הרצון העז להיפטר מהזרבוב, אני מפחדת. להתעורר מניתוח ולא למצוא שקית על הבטן. הגיוני? איזו מחשבה פסיכית. אני יודעת שהרוב כאן הם עם סטומה לכל החיים, אז מה לי כי אלין. מקווה שאני לא פוגעת באף אחד מכם עם ההגיגים שלי. צריכה לעכל (תרתי משמע) את השינוי הגדול שעומד לפניי. הלוואי שיהיה בסדר. זהו, מחכה לטלפון ממזכירת המחלקה, שתתן לי תאריך לטרום ניתוח ולבדיקה-ניתוח. אוףףף, יש לי דמעות עכשיו כשאני כותבת.
שיווווווווו חמודה אני לא יכולה לתאר לך אפילו כמה התרגשתי לקרוא את הפוסט שלך...... כ"כ כ"כ כ"כ שמחה בשבילך!!!!! :):):) אפשר גם להרגיש את ההתרגשות בפוסט שלך. חיכיתי לעדכון שלך ואמרתי אם את לא מעדכנת עד מחר (היום), אני מתחילה להציק לך..חחחח מאחלת הממממון הממממון הצלחה, יקרה שלי! די, עברת מספיק סיבוכים עד כה, הגיע הזמן שכל זה יגמר כבר ומכאן והלאה תצאי לחיים חדשים :):) את לא ממש נפרדת מהזרבוב... הוא עדיין יהיה שם, רק בפנים ;) חוצמיזה, נראה לי שכמו שהתרגלת לנוכחותו בחוץ, אני בטוחה שלחסרונו גם תתרגלי, אפילו מהר יותר!! ;) יהיה בסדר!!!!! מחזיקה לך אצבעות חזק חזק שהכל יסתדר הכי הכי טוב שיש!! עשית לי את היום!!! {{{{{שולחת חיבוק גדול}}}}}
יקירה איזה בשורות טובות כמה כיף לשמוע אין ספק שהכל יהיה טיפ טופ אני שולחת לך המון חיזוקים והרבה אהבה פשוט מרגש !!!!
שיהיה כבר תאריך...
הי זואי. ממש התרגשתי לקרא. כתבת יפה ומרגש. אני מאחלת לך שהכל יתנהל כשורה!! והניתוח יעבור בהצלחה מופלגה! אם אפשר לשאול בת כמה את ולמה בכלל יש לך אילוסטומי?ואיך היה לך כלה תקופה? בכל מקרה שיהיה בהצלחה ומחכים לעדכונים. יום נפלא ליאת
אני בת 37. ועשו לי איליאוסטומי כי הייתי על סף חסימת מעיים (מעי גס) בגלל מחלה גניקולוגית - אנדומטריוזיס. זו רקמה הדומה לרירית הרחם, שמתפזרת בחלל האגן וגורמת להמון בעיות (גם בעיות פריון). מדובר במוקדים שמתיישבים באגן במיוחד, והם מושפעים הורמונלית ולכן בזמן מחזור הם מדממים לחלל הבטן מה שגורם להידבקויות, יש ציסטות אופייניות לאנדו (ציסטות מלאות דם) וכאבי גיהנום. אצלי המצב היה קטסטרוף - כל איברי הבטן דבוקים אחד לשני, היה לי מוקד שחדר לשלפוחית השתן ולכן בניתוח ראשון כרתו לי חלק מהשלפוחית, השחלות שלי שתיהן היו בצד אחד דבוקות היטב, ועוד המון דברים. מוקד אכזרי התיישב לי במעי וגדל וגדל במשך 17 שנים של אי אבחנה עד שהוא גרם לחסימה ונאלצו לכרות חלק מהמעי הגס. כדי לתת למעי להחלים הוציאו לי סטומה. רק שאותו ניתוח (מס' 2) הסתבך. היה לי חור בהשקה במעי הגס, היתה דליפה ונוצרה לי פיסטולה רקטווגינלית. עשו ניתוח תיקון (מס'3) שלא הצליח ולאחר חצי שנה בניתוח מס'4 תיקנו את הפיסטולה בפתיחת בטן ואז גם תיקנו לי את השקת המעי הגס. אז מסטומה שהייתה אמורה להיות 3 חודשים - הגעתי לשנה ו7 חודשים. סטומה זמנית עם קביעות כמו שקראתי לזה... לגבי איך עברה התקופה, לא פשוט.. לא היתה לי שום הכנה והמעט שידעתי על סטומה היה מהאינטרנט. הייתי בדיכאון עמוק ופיתחתי גם סימפטומים של פוסט טראומה. הגעתי לטיפול פסיכולוגי ולאט לאט "החלמתי". אני חושבת שבגלל שידעתי שהסטומה זמנית, היה לי קשה לקבל ולהתרגל לרעיון, אבל ככל שעבר הזמן, הבנתי שאני חייבת לשחרר, כדי שלפחות אצליח להנות מחיים ללא כאב. אז עברתי תהליך ארוך, הרבה עבודה עצמית והתיידדתי עם הזרבוב שלי. מקווה שזה יהפוך לזיכרון רחוק, והלוואי ואמשיך ככה, בלי כאבים ובלי בלגנים, בלי בתי חולים ובעיקר - שקטטטט. רוצה שקט בגוף.
26.7 קולולווווו!! עוד פאקינג 3 שבועות!!! התקשרו אלי היום וכ"כ התרגשתי שהיו לי דפיקות לב חחחח. כבר "ארגנתי" את כל הרופאים הנלווים. הודעתי לבוס וגם הכנתי אותו לחודש בבית (לא מוכנה לקחת צ'אנסים אם יהיו לי בריחות וכו'). מקווה לטוב. ובלי שביתות!! אני ממש מתרגשתתתת
איזה חדשות מרגשות!!!! כ"כ מאושרתתת בשבילך יקירה!! עברת כ"כ הרבה והנה היום שיחלת אליו כ"כ הרבה זמן סוף סוף מגיע!! הגיע הזמן!! נורא נורא מתרגשת בשבילך וכולי תקווה שבע"ה הכל יסתדר הכי טוב שיש, הניתוח יצליח וכל הסגה הזאת, הייסורים, הסיבוכים - הכל יהיה סוף סוף מאחוריך והתחלה של חיים חדשים לפנייך :) מגיע לך סוף סוף להיות מאושרת והכי חשוב בריאה!! פשוט ממש כיף לשמוע, כיף לקבל סוף סוף חדשות טובות ממישהו כאן בפורום! אשמח גם לבוא לבקר אותך בביה"ח, אם תרצי. תחזיקי מעמד, עוד 3 שבועות קטן עליך ;) מלאן חיבוקים ונשיקות!!
איזה מעולה בהצלחה מחזיקה לך אצבעות !!!!