זואי - בלי....
דיון מתוך פורום סטומה - תמיכה
חברים יקרים, מחר אני שבוע בלי הזרבוב! היה כאמור תאריך לניתוח שבוטל. והייתי במערבולת רגשות ופחדים ולכן גם התנתקתי מהפורום. כשקבעו תאריך חדש - עדיין לא עיכלתי. אבל זה קרה. בשלישי שעבר גילגלו אותי לחדר ניתוח בשבע בבוקר והחזירו אותי בסביבות 12 למחלקה. משום מה זה לקח הרבה זמן, אולי בגלל הבדיקה המקדימה שלקחה זמן, אבל ראו שהפיסטולה הארורה - אין לה זכר אז המשיכו וסגרו את הסטומה. לא נפרדתי מהזרבוב. החלטתי יום קודם שהוא עושה רק רילוקיישן ולכן אין צורך בפרידות. נתנו לי כנראה הרדמה של פילים כי זו פעם ראשונה שאני לא זוכרת את ההתאוששות, מלבד שנייה אחת בה שאלתי אם יש סטומה ומישהו אמר לי - אין.. ביום הניתוח ישנתי יממה שלמה. מסתבר שבאותו יום הרופא הגיע לשוחח איתי אבל אני לא זוכרת כלום. ומילאו אותי במורפין. למחרת הניתוח ביקשתי להסתכל על הבטן. חתך של איזה 5 ס"מ, תפור רק בקצותיו (פלוס 2 סיכות מכל צד) ובמרכזו - פצע פעור ופתוח מבחיל בתוכו שכן בד. (להלן - ה"סחבה"). הגיע הרופא הטוב, ובלי שום הכנה שלף ממני את הבד. זה כמו ששולפים נקז, אבל נקז עבההההה. הרגיש כמו ברזל מלובן ומסריח רצח. מרוב הלם אפילו לא צעקתי. ירדתי מהמיטה, קצת ישיבה על כורסא ואז פיזיותרפיסטית לקחה אותי לסיבוב. 24 שעות ראשונות לא נתנו לי לשתות, רק נוזלים ומשככים לוריד. אחרי שירדתי מהמיטה אישרו לי לשתות מים. כמה שעות אח"כ אמרו לי לאכול. הסתפקתי באיזה 5 ביסים של לחם. ואז התחילו הגזים הכלואים... גיהנום אמיתי. כאבים קשים. עוד ועוד משככים. עד שהגזים הצליחו להשתחרר. או אז (יום אחרי הניתוח) שילשלתי את נישמתי למשך כ 12 שעות. גרתי בשירותים. תפסתי את השירותים ל2 חדרים. בייאושי הסכמתי לטיטול. (גם אותו היה צורך להחליף כמה פעמים). הצטערתי על הרגע בו נותחתי. לא ישנתי כל אותו לילה. בצהרי היום השלישי השילשול פסק (וכבר העבירו אותי לחדר נפרד כי זה היה באמת בלתי אפשרי). ניסיתי לאכול עוד קצת (אמא הביאה אורז חחח). בערב עוד קצת שילשול וזהו. ביום שישי אמרו לי יאללה ביי. מאז אני בבית. לאט לאט התיאבון חזר. מנסה להבין את מיחושי הבטן ולהבין מה זה מה. בכל יום היתה לי יציאה אחת סימלית. פעם אחת בלי שליטה, אח"כ עם. היום הצלחתי להפיק 3 יציאות חביבות למראה. (3 פעמים במהלך היום...) מה אני אגיד - מוזר!! יש לי תנועות וניואנסים של סטומאית. עוד לא ממש מפנימה. אבל מקווה לטוב, ושהכל יסתדר. לא מאמינה שכבר עבר שבוע.
קודם כל מזל טוב והחלמה מהירה!!!!!! איזה כיף... מקנאה בך.. טוב לשמוע שהניתוח עבר בשלום,מקווה שלאט לאט גם עניין היציאות יסתדר.. איזה יופי!! אני מניחה שתמיד תשארי "סטומאית" בראש, אבל עם הזמן תשכחי את כל מה שעברת וכבר לא תתגעגעי לזרבוב. תרגישי טוב ובהצלחה בהמשך תמשיכי לעדכן איך את מרגישה...
באמת כרגע - אני (כמה מופרע) מתגעגעת לזרבוב. כי שם הייתה שליטה... והרי באיזהשהוא שלב מי חשב על אוכל ויציאות (במקרה שלי כמובן). הכל עבד.. כמה פשוט.. עכשיו כאילו האחריות חזרה אלי.. לגוף. וזה לא קל. מאז כתבתי - כבר ביליתי בשירותים עוד איזה 10 פעמים. מאוד לא קל לי להבחין באיתותי הגוף ולהבין את פישרם. ומפחד אי השליטה ושיברח לי, אני כל הזמן רצה לאסלה. (חח מזל שיש 2 כאלה בבית. אני מגוונת). בחיי, גם עכשיו יש לי לעשות עבודה על הנפש. כי אני חייבת להאמין שזה באמת עניין של זמן עד שהגוף לומד וחוזר להיות נורמלי, וכשאין הרבה סבלנות אז הסרטים האלה בראש.. שמה שקורה כרגע ישאר לתמיד - אלה סרטים רעים.. מה אצלך? יש חדש?
קול ששון וקול שמחה, קול זרבוב כבר לא נשמע חחחח איזה כיף לשמוע!!! כ"כ כ"כ מאושרת בשבילך חמודה :):):) נשמע שהיה לא קל, אבל בכל זאת עבר ללא סיבוכים מיוחדים. שמחה נורא לשמוע שהפיסטולה הרעה חוסלה!! הפצע אמור להיסגר לבד. אני יודעת, קצת מלחיץ לראות כזה חור בבטן פתאום. הרופא אמר כמה זמן הוא מעריך שיקח לפצע להיסגר? היציאות יסתדרו עם הזמן. לאט לאט עם האוכל ולהיזהר ממאכלים עשירים בסיבים ולא לשכוח ללעוס ללעוס ללעוס! עם הזמן את תוכלי לאכול הכל!! החלמה קלה ומהירה!! תעדכני אותנו איך הולך!
רוצה לשמוע קטע? היום בדיוק אמרתי לאמא שלי - הזרבוב היה שקט! מאז הוא יצא, הבטן שלי מפיקה רעשים שחבל על הזמן. אז ברור, אני משחררת חופשי עכשיו. אבל הנה שוב, הראש עם סרטים שזהו - פליץ הוא שמי השני. אני כ"כ מקווה שההסתגלות הפעם תהיה קצרה וטובה יותר... לא דיברתי עם הרופא לגבי צפי לסגירת הפצע. כשאני חושבת על זה, בעצם הפעם לא דיברתי בכלל. (חוץ מהשיחה שהתקיימה בעודי מסטולה). כל האישפוז הוא כמו הזייה אחת גדולה. נראה לי שרק היום התחלתי לצאת מההלם.
ממש ממש משחמח לשמוע! לחור לוקח כחודש עד שהוא נסגר (כך היה אצלי בנסיון הכושל לסגור את הסטומה) אבל כמה שזה די דוחה זו נחשבת לדרך הטובה ביותר כי היא מאפשרת לעור להחלים בעצמו ולתת לכל ההפרשות לצאת החוצה. לגבי היציאות - זה אמור להיות ככה בהתחלה ולוקח בדר,כ חודשיים עד שמסתדר. זה שאת יכולה להפליץ זה כבר מצוין כי אצלי הבעיה היתה שאחרי הניתוח איבדתי את היכולת לשחרר גזים (נעלמה, גם היום) ואז בעצם הייתי חייבת ללכת לשירותים להתרוקן גם אם היה מדובר בהרבה גזים ובמעט צואה. הבנתי מאנשים שלוקח זמן ללמוד להבדיל מתי זה גזים ומתי זה צואה וכדאי גם לנסות כל מיני תנוחות שעוזרות בשיחרור הגזים כמו שכיבה על הצד או שכיבה על הרגליים עם רגליים מקופלות כלפי מעלה (כמו בסקס:-). אלו תנוחות שבהן לגזים קל יותר לצאת וחשוב לתת להם לצאת מהמערכת ולתת למערכת ללמוד איך לחזור ולהוציא גזים. מאו דממליצה בהתחלה להקפיד מאוד עם האוכל. להימנע מכל מה שיש בו סיבים ומפירות , ירקות, קטניות וכו לפחות לשלושה לחודשים. המטרה היא לתת למערכת להסתגל בחזרה לפעילות לפני שמפעילים אותה עם האוכל שדורש הרבה יותר עבודה ומביא לריבוי יציאות. אבל הכי חשוב- שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה! וטלטול - ! You're next
כשהגזים לא יצאו.. זה נורא ואיום. אני בהחלט אסירת תודה על כך שזה יוצא ובטח הייתי מודאגת אם לא היו גזים.. הפצע פחות מטריד אותי. זה כבר פחות ופחות מגעיל ואני כל יום מתבוננת עם מראה לתוך הבפנוכו. מתרכזת עכשיו רק באוכל וקקי. שזה עלוב ביותר. הכל סובב סביב זה. ואני לדעתי שוב בסוג של דיכאון. יודעת שאין לי ברירה אלא לגייס מחדש את הסבלנות.
הי זואי. מזל טוב. שמחה שאת אחרי אחרי חכיון ארוך. לפי מה שאני שומעת מכל מיני, מה שאת מתארת הוא מהלך תקין ונורמלי. לגוף לוקח זמן להתרגל למצב החדש. העיקר שאת אחרי. מאחלת לך בריאות טובה. לכל החברה, נעלמתי קצת, אבל מבקרת לעיתים. מקווה שכולכם בסדר. דרך אגב - אני עוד לפני סגירה. שביתות וכו'... מקווה לטוב...
בקרוב אצלך...
ומשום מה הפצע מציק יותר בלעדיהן. הד"ר הממממ אמר ש"ניתן" לי 3 חודשים, בהם נצפים השינויים המהותיים בעניין היציאות, ואם אמשיך להתלונן אז יש גם טיפול תרופתי... אני מרגישה עדיין מן סוג של אשמה שאני מתלוננת, ואף נפגשתי היום עם הפסיכ' שכנראה חושבת שאני פסיכית. נכון, אני שוכחת שעברו רק שבועיים (והמעי לא עבד מעל שנה וחצי), אבל בחיי - אני כ"כ לא מרוצה. איזה לופ (חחח, שנונה!) מטורף. איך דווקא עכשיו אני מאבדת את הסבלנות?
דווקא לי נראה הכי הגיוני שדווקא בשלב הזה את מתחילה לאבד את הסבלנות ולהילחץ. ואשמה...? למה? אין לך שום סיבה להרגיש אשמה, להיפך, יש לך את כל הזכות שבעולם להיות מתוסכלת וחסרת סבלנות, כי די, באמת כבר עברת הממממממון עד עכשיו וזה הכי טבעי ונורמאלי שיש לאבד קצת את הסבלנות, לחשוש מהבאות, להטיל ספק וכו' וכו'. אבל חמודה, את באמת עדיין נמצאת בשלב מאוד מאוד מוקדם אחרי ניתוח. המערכת שלך עדיין זקוקה לתקופת ההסתגלות הנדרשת לה. זה יכול להיות 3 חודשים, יכול להיות קצת יותר. קודם כל, לא להתייאש!!! תני לעצמך ולמעיים שלך את כל הזמן הנדרש להחלים, להסתגל. מיד אחרי ניתוחי מעיים, המעיים קצת עצבניים יותר, נגעו להם בעצבים והם עובדים בקצב מוגבר באופן משמעותי. לאט לאט הם נרגעים ומתיישבים וחוזרים לפעילות נורמאלית. ולא נותר לי אלא לומר לך: ס-ב-ל-נ-ו-ת! זה יסתדר!
מנהלי פורום סטומה - תמיכה
