חמישה שבועות בלי

כנראה הזמן באמת עושה את שלו. החלטתי שזה השבוע האחרון בבית ואז אחזור לעבודה. מרגישה שבאמת יש שינוי משבוע לשבוע. בימים האחרונים - יש יציאות פעמיים ביום. בוקר וערב. ותחושת התכיפות פחתה משמעותית. אבל עדיין לא מרגישה בטוחה כ"כ בכל פעם שאני יוצאת מהבית. וטרם העזתי לצאת בערב, אפילו לא לחברות בביתן. החלטתי ביני לבין עצמי להפחית ציפיות. ששאיפתי למעיים פרפקט זה מוגזם, כי גם לכל האנשים הלא סטומאים שסביבי, בעצם גם להם אין דבר כזה נורמלי. כל אחד וסיפורי העצירות/שילשול/מעי רגיז שלו. אז אני מנסה לא לעשות מזה "סיפור" ולהסתכל על ההתקדמות והשיפור ולקוות שימשיך בטוב והפחד ייעלם גם הוא עם הזמן. אתמול אכלתי לראשונה פרי וממש התרגשתי חחחח. אני כבר אוכלת את כל הירקות (חוץ מפילפל) טריים או מבושלים, וחזרתי לאכול לחם מלא וגם גבינות. אולי בשבוע הבא אפנק את עצמי בדיאט קולה... ופתאום, אני כבר לא חושבת על הזרבוב.

נקווה שאוטוטו כל הסיפור עם השקית ייראה כמו דמיון רחוק :) סחטיין וגם בהצלחה, עוד קצת סבלנות וזה מאחורייך.

אבל... אולי תוותרי הדיאט קולה...? מלאן רעלים. בחיי שאנחנו לא צריכים את זה :-)