היום חזרתי לעבודה!

והחרדות.... אז אתמול לקחתי חצי כדור הרגעה חחח כדי להצליח לישון והיו לי חלומות זוועה. קמתי שעה וחצי לפני שהייתי צריכה לצאת מהבית, כדי שאשתה את הקפה של הבוקר בנחת ולאחריו... אבל כנראה מהלחץ בכלל לא יצא לי כלום. אז נלחצתי עוד יותר. (כאילו דא?) ושעה לפני העבודה לקחתי אימודיום. שמתי בתיק תחבושות, מגבונים ותחבושת אחת עלי. בעבודה פחדתי לאכול (כי הלו.. מה עם יציאת הבוקר הקבועה??). אבל הייתי רעבה... אז אכלתי מעט. כלום לא קרה. חזרתי הבייתה לארוחת צהריים ולקחתי מאמא קומפוט פירות יבשים חחח. מקווה שעכשיו ברוגע של הבית יפתח הסכר (כבר ניסיתי את עניין האימודיום וגם איתו - תמיד יש ישיבה ארוכה בערב). אז מקווה שהלחץ והפחד האלה יעברו לי במהלך השבוע ותהיה שיגרה מבורכת. שבוע טוב לכולם.

שאם כל פעם אלך בראש צב.. זה יכול להגיע להמון פעמים. ונגיד "איעלם" לעשר דקות.. עדיין אח"כ יכולות לבוא עוד גיחות וזה מה שמפריע לי. אז עכשיו זה פחות העניין של שליטה אלא פשוט ללכת הרבה פעמים בזמן העבודה. הנה עכשיו למשל בערב, גם כבר הלכתי בשעה 4 פעמים ובכל פעם ישבתי לפחות את החמש דקות. אני פשוט אעשה אקספרימנטים. אם מחר לפני העבודה יצא משהו אז לא אקח אימודיום ונראה מה קורה בעבודה. אני עובדת 6 שעות ונראה לי שזה ישבש אותי לגמרי אם אמצא את עצמי יותר מדי בשירותים. אני עדיין בתקווה שזו עוד התקופה בה בכל שבוע יש שיפור אז אין לי ברירה אלא לעבור יום ביומו ולראות איך הגוף מתנהג. מאוד לא אוהבת את רעיון האימודיום אבל לאספקט הנפשי - זה מוריד מעט את סף הלחץ. התפריט שלי מלא וגדוש עכשיו בירקות ופירות אז לפחות זה עושה את העבודה.

וההבנה. הבוס שלי יודע. הרי אני חובבת סיפורים ו TMI.... פחות אכפת לי מאיך יגיב כי אני יודעת שהוא ישלים עם זה. מה שמפריע לי (היום - בשעה וחצי באמצע היום הלכתי 5 פעמים על הקשקש כי לא לקחתי אימודיום בבוקר) - זה שהגיחות האלה קוטעות לי את רצף העבודה. זה הטריף אותי. אני כ"כ מבינה עכשיו בחור שפעם עבד אצלנו, חולה קרוהן (השכרנו כמה חדרים בעבר במשרד לחברה אחרת והוא היה עובד שלהם) - והוא רוב היום היה בשירותים.. למזלו הוא עבד גם מהבית והיה מגיע רק פעמיים בשבוע למשרד אבל הריצות שלו... הלב נכמר. השירותים מחוץ למשרד.. יש מדרגות... זה שירותים של כל הקומה, רק 2 חדרים. אם השירותים תפוסים - אבוד לי.. אם נופל לי המפתח תוך כדי ריצה (קרה היום חחח) אז כבר ידעתי שאופס.. למה לא לקחתי תחבושת נוספת להחליף..(אז היום כבר אשכרה שמתי על שולחני את המגבונים, לחסוך לי את החיפוש בתיק פלאס תחבושת וססאמו למי שידחוף עיניים למה שיש לי על השולחן...) ובגיחה השנייה כבר בלעתי בעצבים את האימודיום, מה שכאמור היה באיחור. אז היום קצת קיללתי אבל לא אבדה אופטימיותי. נכון שבהריון יש עצירות? חחח זה יכול להיות פיתרון זמני?