האם פספסתי את הרכבת?

שלום רב, בני בן שלושה שבועות ועוד בבית החולים הייתי נותנת לו סימיליאק כי לא סמכתי על ההנקה שלי. לא הרגשתי שיש לי מספיק חלב והיה נראה שהוא יונק שעות ולא מצליח להיות שבע. כשחזרתי הביתה מבית החולים התחלתי לשאוב חלב כדי שאראה כמה חלב יש ולראות שהוא אוכל כמו שצריך. ניסיתי לשאוב, להניק מידי פעם, לטפל בבית ולדאוג לשני ילדיי הגדולים (תאומים בני שנתיים וחצי) ובנוסף נתתי גם מטרנה כי לא הצלחתי לשאוב ולהניק כ"כ הרבה פעמים ביום. השתדלתי שלפחות ארוחה אחת - שתיים הוא יקבל חלב שאוב. עם הזמן כמות השאיבות וההנקות פחתה והרגשתי שאני לא עומדת במעמסה של השאיבות, ההנקות, הטיפול בבית ובתאומים. אני רוצה לציין שאת התאומים לא הצלחתי להניק והם אכלו מטרנה. בעלי מגיע בשעות הערב ורוב הזמן אני לבד עם התינוק ומאחה"צ אני גם עם התאומים שנמצאים במעון. נכון לעכשיו אני מצליחה לשאוב מעט חלב (70 מ"ל) והוא כבר אוכל הרבה יותר. אני הייתי רוצה שלפחות ארוחה אחת הוא יקבל חלב שאובבכמות מספקת. אני לוקחת טיפות מילקי מם אבל גם זה כבר לא כ"כ עוזר. האם פספסתי את הרכבת וכדאי שאעבור רק למטרנה?

שלום, כל עוד את מצליחה להניק זה מתנה בשביל הילד. נסי להגדיל את מספר השאיבות. תשאבי בזמנים קבועים ובהדרגה כמות החלב תעלה. את עדיין יכולה להניק תתיעצי עם יועצת הנקה בקשר לחיבור התינוק לשד ותנוחות הנקה. יעלה