הגוף שלי יוצר סימני מחלת מין מחשש ממחלת מין. סטרס

שלום ד"ר. אני כותב משהו שנשמע פשוט, אך כמו תמיד - הרבה יותר מורכב. אני היפוכונדר מצד אחד, שיודע להתמודד דווקא עם מצבי קיצון ומכוון לשם. אני נשוי 10 שנים לאשה שאני מאוד אוהב. שני ילדים מדהימים. נולדתי יתום מצד אב שנהרג. מערכת היחסים שלי ושל אשתי טובה מאוד, אבל מבחינה מינית - מאוד לא תואמת. מצאתי שאני הולך מידי פעם לקבל מסג שלעיתים כלל הרפיה ידנית. לפי כל הפורומים והמומחים זה לא אמור להוביל למחלות מין. אבל ההתרגשות שלי היא בסירוס שלי- אם אני הולך, אני פחות מתענג על העובדה שמישהו נוגע בי- אלא מהעובדה שיכל להיות שאקבל מחלת מין (שכאמור אין כמעט דרך לקבל אותה) - וזה יוביל אותי להורדת חשק מיני מול אשתי - תהליך של סירוס עצמי. הבעייה היא- שכמעט בכל פעם (אני הולך פעמיים בשנה או פעם בשנה- מזה שלוש שנים)- הגוף שלימפתח תסמינים של מחלת מין. כאב באיבר המין, לחץ לשירותים וכו'. זה יכל לקחת הרבה זמן. ואני חושש בתקופה הזו שאני מדביק את אשתי או ילדי או כל דבר. זה נותן דרור לכיפתיות ולהיפוכונדריות שלי. זה עובר מיד לאחר שבדיקה מוכיחה שאין כלום (ולא היה כלום), או שאני מקבל אנטיביוטיקה לפני שמתקבלות התוצאות. התגובה היא מיידית- הכאבים נעלים בשנייה לאחר היציאה מהרופא. זה פסיכוסומטי לחלוטין. אני עושה את זה בתקופות הכי הכי טובות שלנו כמשפחה - מין מצב שבו אני רוצה שיהיה משהו בעייתי שאדע להתמודד עימו, כי החשש הוא שכשהכל טוב, משהו רע חייב לקרות- אז מין לקיחת שליטה על התהליך. וגם בתקופות של לחץ מכיוונים אחרים - ומאותה סיבה - שליטה במשהו אחר. מה שמסקרן אותי: א. האם אלו תופעות ידועות- התגובה הפיזית. האם יש דרך להתגונן בפניה? ב. האם ההתמכרות הזאת לצורך הסירוס העצמי - האם אני מטורף? (אני נראה כמובן הכי נורמלי בעולם). כשאני עומד לעשות את זה אני יודע את ההשלכות אחר כך ונכנס מתוך ידיעה - כמו מישהו שמחפש להסתכן בכוח. אין לזה שום משמעות מינית כמעט (למרות שזה התירוץ האישי שלי לעשות את זה). ג. האם יש משהו לעשות בנידון? אני מודע להכל - ומצד שני - זה סוג של דחף ופתרן קבוע גם בתהליך וגם התוצאה. תודה, שרון. (טיפול תרופתי?)