טיפול תרופתי וחוסר הנאה

שלום רב. אני מטופל בגלל חרדות כבר שנים רבות ע"י פסיכיאטר מומחה בקלונקס במנה של 3 מ"ג בלילה + ויאפקס XR במינון 150 מ"ג בבוקר. יחד עם זאת שותה שנים קולה יום יום שגורמת לי לשחרור ותחושת הנאה ובכך- אני מאוזן ומרגיש טוב ותפקודי טוב. מספר פעמים הפסקתי לשתות קולה- לאחר חלוף "תסמיני הגמילה" הנמשכים כשבועיים, אני נותר גם אחרי חודשיים עם תחושה של חוסר הנאה וחוסר שיחרור הגורם לטורדנות וחשיבה בלתי פוסקת,מה יהיה? מתי זה יחלוף? מתי המוח ייצר לבד את הדופאמין אשר הורגל לקבל יום-יום באופן "מלאכותי" ע"י הסוכר בכמות האדירה והקפאין במשקה? אני עדיין שותה נס קפה בבוקר ובערב עם כפית וחצי סוכר אך לא מקבל את האפקט "הטוב" בהיבט הנפשי כפי שעושה לי הקולה. מבחינתי, לא בא בחשבון לחזור לשתות קולה בגלל השמנה עודפת,ערכים גבוהים של טריגליצרידים בדם ועליה באנזימי כבד. הפסיכיאטר המטפל אומר שאם הנושא גורם לטורדנות יש לחזור לשתות קולה שזה "חלק ממני" ושהוא לא ממליץ לעשות שינוי בטיפול התרופתי כלל היות ונעשו ניסיונות ושילובים תרופתיים רבים במהלך השנים. אני מחפש תרופה שתיתן את אפקט ההנאה הזה על דופאמין כמו שעושה הקולה. האם ויפאקס XR במינון 225 מ"ג עובד גם על דופאמין ויכול לספק מענה? יש לך המלצות כלליות נוספת פרט לחזרה לשתות קולה? האם הפחתת העיסוק סביב זה ואי קריאה בד"ר גוגל או בפורומים יכול להוריד משמעותית את הטורדנות והחשיבה על כך ובעקבות כך להחזיר את תחושת ההנאה והשיחרור אותו סיפקה זמנית הקולה? האם התיאור שאני מתאר הגיוני וסביר שיחלוף לאחר תקופה "נקייה" של כמה חודשים טובים? רופאת המשפחה אומרת- "תשאל את עצמך כמה שנים אתה שותה קולה כל יום ותבין שזה לא יעבור בתוך שבועות אלא אחרי חודשים רבים והכי חשוב לי לעסוק או לייחס חשיבות לכך אלא להיות פעיל ולעשות דברים שאני אוהב". אודה להכוונתך בנושא לה אני מאוד זקוק.