התמודדות עם פרידה והתקפי חרדה

היי, בת 22, לפני כשלושה חודשים עברתי פרידה חד צדדית שהייתה לי מאוד קשה אחרי מערכת יחסים בריאה ואוהבת שנמשכה כמעט שנתיים. אחרי הפרידה חוויתי תסמיני דיכאון שהיו מאוד קשים והלכו וירדו בהדרגה (אינסומניה, חוסר תאבון מוחלט, מחשבות טורדניות, בכי רב, חלומות מידי לילה על הפרידה, יאוש וכו). במהלך חודש וחצי בערך אחרי הפרידה עברתי לפחות שני התקפי חרדה... רק לא מזמן זיהיתי את המצב והבנתי שזה מה שעברתי. קראתי מאמר על הנושא וראיתי שחשוב דווקא כן להיחשף בהדרגה למה שגורם להתקפים כדי שלא תהיה הימנעות מכל מיני מצבים. זיהיתי על עצמי שאני גם דוגלת בהימנעות- לא לובשת בגדים שמזכירים את האקס, לא קוראת ספרים שהביא לי, לא שומעת שירים מסויימים, ובעיקר מפחדת מאוד לראות תמונות שלו ברשתות חברתיות שמראות שהוא ממשיך בחייו, בגלל שמיד מתעוררת שוב דופק חזק, כאב לב והרגשה כללית רעה. השאלה שלי היא כיצד עדיף לנהוג - להימנע ממנו וממה שמזכיר אותו כדי שהפרידה תהיה יותר מוחלטת, עד שארגיש מספיק חזקה כדי לא להימנע בכלל, או לנסות להיחשף בהדרגה לדברים שמזכירים אותו ולהתמודד עם הקושי? חשבתי שהימנעות היא דווקא הכרחית לפרידה, אבל עכשיו אני חוששת שאני פשוט מדחיקה את הכל כדי למנוע התקפי חרדה חוזרים. (יש לציין כי אני לא מרגישה שהתקף כזה עלול לקרות בקרוב, אבל המחשבה על האפשרות עדיין מפחידה).