משבר נפשי

שלום, אני חיילת לקראת סוף השירות שלי. את תחילת דרכי כחיילת התחלתי בקורס מסוים שמסיבות שונות הודחתי ממנו, התקופה של אחרי ההדחה לוותה בחרטה גדולה מאוד,תחושת פספוס ובעיקר תחושת אשמה ורחמים עצמיים. אחרי שהבנתי היכן טעיתי, עברתי שינויים פנימים רבים.. החלטתי לצאת לקורס נוסף, בשל הנתונים הגבוהים שלי התקבלתי לקורס בכיר ויוקרתי מאוד בצה"ל, אך עקב שברי מאמץ ועומס יתר על הגוף שלי כדי לעבור את מבחני הכושר - הודחתי באמצע הקורס אחרי שכבר עברתי לא מעט כדי להגיע אליו. התחושה עכשיו היא נוראית. אני יודעת שזה נשמע לגיטימי.. אבל אני כ"כ מכירה את עצמי ויודעת מתי זה לגיטימי ומתי לא. אני מרגישה שאני לעולם לא אגיע לשום דבר בחיים.. רציתי ללמוד פסיכולוגיה אחרי הצבא, אבל אני לא רוצה אפילו לחשוב על זה כי אני כ"כ בטוחה שלא אצליח לסיים את הלימודים. שני הכישלונות הללו לא היו היחידים, במהלך השנים האחרונות קרו המון מקרים שהתחלתי בדברים מסוימים ולא סיימתי אותם-לעיתים בגלל שוויתרתי לעצמי ולפעמים בגלל שוויתרו עליי. אוסף הכישלונות הזה,בעיקר האחרון בצבא- גרם לי להפסיק להאמין בעצמי, אני כבר לא יודעת למה אני מסוגלת ולא מכירה את היכולות שלי, כאילו אני אדם זר לעצמי. איך ניתן להתגבר על התחושות האלה? ועל הפחד להתחיל במשהו חדש? אני לא רוצה לפנות לטיפול, כי אני יודעת שלמרות כל האמירות החכמות והמשכנעות - שום דבר לא יעזור לי לקבל את עצמי בחזרה. אודה לתשובות..