שימוש כרוני בתרופות אנטי-פסיכוטיות ונזק מוחי

הספרות המדעית של השנים האחרונות מתמלאת באינספור עבודות שמוצאות קורולציה מובהקת בין שימוש ארוך טווח בתרופות אנטי-פסיכוטיות, לבין מוות תאים בלתי הפיך במוח. מטריד במיוחד הוא מחקר בקופים בריאים, שקיבלו תרופות אנטי-פסיכוטיות פופולאריות כדוגמת זיפרקסה (באותם ריכוזים בדם הנפוצים לטיפול בבני אדם במחלת הסכיזופרניה), וכעבור תקופה של שנה עד שנתיים של טיפול כרוני, אבחנו אצלם ירידה מובהקת סטטיסטית של 10% בנפח המוח. מה שמטריד במחקר הקופים הזה, הוא שניתן להגיד *בוודאות* שהירידה בנפח המוח נגרמה בשל התרופות האנטי-פסיכוטיות ולא כתוצאה ממחלה כלשהי, מכיוון שמדובר בקופים בריאים לגמרי שנלקחו לניסוי. המסקנות מתחילות להיות בלתי נמנעות שהשימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות גורם נזק למוח (גם אם מפחית את סימפטומי המחלה בטווח הקצר), ולטווח הארוך גורם לפגיעה בלתי הפיכה ברקמת המוח, שעלולה להתבטא בהתדרדרות קוגנטיבית קשה אצל המטופלים. השאלה שלי היא, לאור הדברים הנ"ל, האם במחלות כדוגמת מאניה-דיפרסיה, שם ישנן גם אפשרויות טיפול כרוניות אחרות מאשר שימוש באנטי-פסיכוטיים, כדוגמת מייצבים למיניהם (למיקטל, דפלפט, ליתיום וכו'), אתה עדיין בעד שילוב של אנטי-פסיכוטיים במידה ודרוש טיפול כרוני ? סליחה על השאלה הארוכה, ותודה.