בעיה שנמשכת לי כבר שנתיים ויותר

שלום, קוראים לי דניאל (שם בדוי), אני בן 17 (ושבעה חודשים). בשנתיים האחרונות התחלתי לחוש בתחושה לא נעימה שנמשכת 24 שעות כל יום כל השבוע. - יש לי תחושה תמידית של ריחוף (כמו שחולמים בהקיץ אז אני ככה כל הזמן, פשוט כל הזמן) - אני מרגיש תחושה של ריקנות כאילו חסר לי משהו, אני לא יודע אם זה קשור לנושא - אני מרגיש לא מחובר לעצמי, כי אני לא אני ב100% . - אני מרגיש מחסום כזה, שלא נותן לי לחשוב בבירור, לא צלול ואני זוכר שפעם זה לא היה מרגיש לי ככה. פעם יכולתי לחשוב לעומק, להבין את הדברים, והיום אם אני מדבר עם מישהו אני סוג של לא אבין על מה אנחנו מדברים ואני כל הזמן אשאל אותו שאלות כדי לדעת אם הבנתי על מה הוא מדבר כדי להיות בטוח שאני עוקב אחרי השיחה, וזה פשוט מעצבן אותי. - אני לא מצליח לחשוב, בדיוק כמו שזה נשמע, אני פשוט לא מצליח לחשוב!! זה מתבטא בכך שאני לא מצליח לחשוב כמו שצריך על תרגיל אני פשוט לא מצליח להבין אותו וככה אני מגיע למצב שאני לא יודע לפתור אותו, אני יכול לקרוא עשרות את התרגיל ואת מה שמבקשים מימני ואני פשוט לא מצליח להפעיל את המוח, אני לא מצליח לחשוב על דרך הפתרון. וזה גם מתבטא בכך שאני לא מצליח לחשוב מה לומר כשאני מדבר עם חשבים, יכולת ההתבטאות שלי ממש אבל ממש נחלשה וככל שהזמן עובר זה רק מחמיר, האוצר מילים שלי ירד עד מאוד, ואני הגעתי למצב שיש לי מה להגיד אבל אני לא יודע איך לבטא את זה ולהפוך את זה למילים, ואני רוצה להדגיש שאין לי בעיה עם ביטחון, ההפך-פעם היה לי ביטחון ובגלל שהבעיה הזו פתאום צצה והלכה והתגברה אז בגלל זה הביטחון שלי יורד. - כמו כן, אני בשנה האחרונה שמתי לב שאני לא זוכר המון דברים עד למצב שמישהי יכולה להגיד לי את שמה, ואחרי פחות מחמש דקות אני אשאל את עצמי "מה היה השם שלה..?" אני איבדתי אוצר מילים גדול מאוד עד למצב שלפני כמה ימים כששאלתי את אחותי איפה מייבש השיער, אמרתי לך:"איפה ה.. איך קוראים לזה נו זה שעושה רוח בשיער". הזיכרון שלי ממש גרוע ככל שהזמן עובר, אני שוכח מספרים של אנשים שלפני כמה חודשים זכרתי בבירור! אני יכול לדבר עם חבר חצי שעה שלמה וכשאנחנו מסיימים את השיחה אני שואל את עצמי "אוקיי על מה דיברנו בכללי?" ואני לא מקבל תשובה לעצמי, כלומר שאני לא זוכר את כל הפרטים של השיחה זה פשוט מתסכל אותי אני לא יודע מה לעשות ואני ממש מפחד שזה יימשך ככה כל החיים שלי אני רוצה לחזור לזכור שמות ולא להגיע למצב שכשמישהי אומרת לי את שמה אני פשוט חוזר וחוזר וחוזר שוב ושוב ושוב על שמה ובכל זאת - שוכח אותו. אני ממש מאבד ביטחון, אני מרגיש סוג של "טיפש" ואני מפחד שזה יהיה לי כל החיים מפני שעם זה המצב, אני לא אצליח להוציא תעודת בגרות שלמה השנה (אני בכיתה יב') ואני לא אצליח להתקדם וללמוד דברים בחיים .

הלכתי לרופא משפחה והוא ייעץ לי ללכת לפסיכולוג האם זה נחוץ ?

הבעיה שלך מוכרת מאד.היא נקראת דיפרסונליזציה.תחושת ניתוק וריחוף.מציע לך להתייעץ עם פסיכיאטר.

דיפרסונליזציה זהו סימפטום שבא בעקבות חרדה, טראומה, ואובססיה. זהו סימפטום קשה ועיקש. אך בהחלט ניתן לטפל בו, ודווקא לא על ידי תרופות. ראשית, היה לי את הסימפטום הזה 4 חודש בעקבות חרדות ופחדים. דיפרסונליזציה הוא ניתוק מהגוף, ניתוק מהאני עצמי. זה בסך הכל מוח עייף, תשוש. זה לא מחלת מוח (למרות שזה מרגיש ככה). זהו סימפטום ששייך למנגנוני ההגנה של הגוף, והוא נועד להגן על האדם. הדרך היחידה לטפל בו היא באמצעות שילוב טכניקה (אימון המוח, לתרגל את המוח לא לפחד יותר, לא לחשוב על דברים רעים) ותזונה שמעלה את הסרטונין. שילוב של שתי השיטות יכבה את מנגנון ההגנה תוך 21 יום. לאחר מכן מתחיל שלב ההתאוששות - 2-3 חודש, שבו המוח משתקם, ומתאושש, זה תהליך של צעד קדימה שני צעדים אחורה, עד שהמוח מתאושש לחלוטין. אין כיום תרופה שעוזרת לרפא את הסימפטומים. ניתן כפי שכתבתי על ידי אימון המוח + תזונה לנצח את הניתוק. ממליץ לחפש מידע בחו"ל ולקרוא על התכנית של ד"ר פרידמן. (Anxiety and Depersonalization Recovery - Dr. Ronnie Freedman's) בהצלחה

א.א. אנא שלח אלי תגובה .מאד מעוניין לדבר איתך. יאיר