איזון ומחירו

אני בשנות הארבעים. הצלחה בקרירה שדורשת הרבה כשרון מילולי והבעתי וגם בהצלחה. אבל העוצמה החזיקה את עצמה אומנם אבל גבת מחיר במישור הפנימי לקח תמיד זמן בהתכנסות והורדת העוצמה. לאחר 13 שנות כאלה החלטתי שקל מאוד בנקודת השיא אבל המחיר הוא סמן המעבר לנינוחות פנימית. הרגעות שגרה וכו. למעשה ההכרה שיש בי בי פולריות מסוימת. לא נזקקתי לכל תרופה או אמצעי אחר להרגע אבל המעברים קשים. 6החלטתי לשלם מחיר ולהקטין כמעט לטפס את החלק המקצועי המוחצן שטבעי לי. העדפתי באופן מודע לשהות בצמצום עצמי גם כלכלי ובחירה מסוימת בסוג של דיכאון קיומי צף. שזו בחירה מודעת עדיפה מנדנדה ונקודות שיא שקשה לרדת ממנה. המחיר הזה במודע הוא יקר בכל מדד חיצוני. אבל נפשית זה מרגיש נכון הגוף מדבר וקשה לוןתר על הישג זה. האם מנסיונך בחירה כזו היא דרך מקובלת גם במחיר בעולם המעשי החיצוני? או שזו דרך לא נכונה לטווח ארוך בהמעטת המעורבות עם העולם. רב תודות.