מצב פנימי

כיצד להתייחס למצב שהנסיבות החיצוניות הובילו אליו אבל התגלה כפתרון טוב. גיל 47 והספקתי די הרבה שינוי קרירה ובהצלחה רבה. כריזמתי אבל גיליתי שכל היכולות היו כלפי חוץ מוצלחות אבל לא נוצרה יכולת להגינ לרגיעה עמוקה פנימית. למעשה אני בעל נטיה בי פולרית. בתקופה האחרונה הנסיבות יצרו הפסקה כמעט מלאה של עבודה. למרבית הפלא העדר התחיבויות אינטנסיביות כמעט לגמרי הביאו לאותו מקום שמרגיש רגיעה עמוקה למאות בעיות לכ פתורות לכאורה בחוץ. למעשה הבנתי שעוצמה כלפי חוץ מושכות לתנודתיות. והנה זה נחלש ואותו איפוס קיומי מאפשר שלווה גם אם יז בה סוג דל יבשושיות חיצונית ועמידה מול הקיום עם או בלי משמעות. כאן שאלתי. אומנם הנסיבות הביאו עד לכאן. האם מצב בו יש תחושה פנימית טובה בהעדר אותה אינטנסיביות חיצונית שהיתה מאוד חזקה, שלמעשה גורמת עכשיו לרצון לשהות בזה ולא לחזור למצב הקודם היא מצב אפשרי ? גם אם מרגיש טוב ונכון בכל זאת די לא מאותגר כלפי העולם. לא מחולשה כלשהי אלא לכ מספיק חשוב הייתי בזה כבר. זה נרא לי כמו אידאלי אבל מעט פשוט ומתבונן פחןת מעורב. זו עמדה נפשית שיכולה להחזיק לאורך זמן? אציין שבמצבים שנדרשתי לתפקד המיקוד והעוצמה קיימים ומופעלים מיד. אבל נוח לי ככה. זה חורג מכל מאיפין שהכרתי בסביבתי. אבל זה הכי נכון לי. יש בזה כוח להוות אורח חיים לאורך זמן?