לא יודע מה קורה לי ..........

שלום ד"ר ברבר ירחמיאל , אני לא יודע מאיפה להתחיל , אני בסה"כ ילד בן 16 ... הביטחון העצמי שלי ברצפה , אני לאיכול אפילו שמישהו יסתכל עליי אני ישר מוריד את הראש , אף פעם לא הייתי ככה , רק בשנה האחרונה אף אחד לא מבין מה עובר עליי אני לא הולך לבית ספר רק בגלל שאני חושב שאני לא נראה טוב (ובאמת שמחמיאים לי שאני נראה טוב והכל) אבל בתוך הראש שלי אני בטוח שאני לא נראה טוב , אני תמיד מתחבא מכולם לא יכול לדבר עם אף אחד , אני סגור בחדר 24 שעות , ובנוסף לפני שנה קיימתי יחסי מין ומאז אני רק חושב שיש לי HIV אני לא מפסיק לחשוב על זה הכל בא לי במכה אחת , עשיתי הרבה בדיקות ותמיד זה היה שלילי , חשבתי להתאבד כבר כמה פעמים אבל עצרתי את עצמי , הגוף שלי רועד כל הזמן, אני לא מסוגל לשבת בכיתה בלי להוריד את הראש או להתחבאות אני לא יכול לשבת באמצע הכיתה או דברים כאלה , אף אחד לא מבין אותי ואני רק סופג צעקות מההורים שלי שרוצים שאני ילך לבצפר מהמורים שחושבים שאני גאון ושאני לא משקיע בעצמי , אני לא יכול ללכת לבצפר שאני ככה בקושי יכול לדבר עם מישהו וגם עם אני מדבר עם מישהו אני ישר מוריד את הראש ומחכה שהשיחה תיגמר , אני מצטער על ההודעה הארוכה באמת שאתה לא חייב לקרוא את זה או להחזיר לי תשובה .. כנראה שאף אחד לעולם לא יבין אותי .......... באמת סליחה .

א. דימוי העצמי הוא דבר ידוע וז.א. בעיה רגשית, אתה צריך מחד יותר תמיכה וחום מאידך לא לעשות מזה ענין, כמה שלא תנפח את הצורך שלך ואת הפחד שלך מהדימוי העצמי שלך בין אם אתה טוב בין אתה רע.. הכל בסדר. ב. כשמחמיאים לך אתה מבטל לא זה לא באמת.. זה 'פילטר שכלי', להתמקד בשלילי ולבטל את החיובי כאילו לא באמת. ג.לגבי הדאגות ופחדים ממחלת האיידס. זו אובססיה. כפיתיות. לכן לסיכום: בעייתך היא רגשית, ולא נפשית. וכפי שהמליץ ד"ר ברבר לפנות לייעוץ בדחיפות. ותצטרך תמיכה וליווי אבל גם להיות בוגר ולא לחפש משהו שיגרום לך לבטחון עצמי וכדו' כי אז אתה שוב בורח.. ולגבי האובססיה פנה לטיפול קוגניטיבי התנהוגתי ממוקד בכפיתיות זו או אחרת שלך. בהצלחה רבה