התמודדות עם הנורמה

שלום ד"ר ברבר אני בחור צעיר בן 22 כיום ואני לכוארה מתמודד עם סכיצופרניה פראנואידית על פי הבחנה שנעשתה לגבי בגיל 13 אני נוטל כבר מגיל 13 גאודון בהתחלה הייתה מגמת עליה למינון המקסימלי על פי ההוראה של הרופאים במהלך השהות שלי בפנימיה טיפולית וככה זה נשאר עד לפני שנתיים שבעזרת התייעצות עם הפסיכיאטר השני שלי לאחר השהות בפנימיה נעשתה החלטה להוריד 20 מיליגרם במינון ולא היה שינוי לרעה או שינוי במצב הנפשי שלי לצערי נסגרה הקליניקה של אותו מטפל ואני כרגע כבר למעלה מ 5 חודשים ללא טיפול פסיכיאטרי בגלל בעיות פרצודורליות בנושא אני בן אדם לא עצמאי שאינו מסוגל לתפקד בסביבת עבודה בצורה נורמלית ללא יכולת התמדה כמעט בשום תחום אני מתמודד עם בעיות שינה חמורות מאז תחילת נטילת הכדור ומצב של חוסר מודעות סביבתית וניתוק כמעט מוחלט מכל פעולה יום יומית שאני מבצע מה שגורם לי לעופף ולהיות חסר יכולת ריכוז אפילו ברמה הכי מינימלית אני בן אדם אינטילגנט שמודע לעצמו מאוד ולצורך העניין לא "חולה" במלוא המובן של המילה מעבר לבעיות העצמאות שציינתי מעולם לא היה התקף פסיכוטי ואני מוגדר כיום בסכיצופרן אך לא כאחד שפרנואיד אני מדבר ומביע את עצמי בצורה מצויינת והמטפלים האחרונים שהיו לי הגדירו אותי כבן אדם בעל בוחן מציאות נורמטיבי ולכן נעשתה ההתחלה של המגמה להפסיק את הכדור לחלוטין על פי האבחון של המטפל האחרון הסיבה העיקרית לבעיות העצמאות שלי היא הפחד מאי יכולת לתפקד ולהיות מפוקס במהלך כל אותן פעולות שישיגו לי את העצמאות שאני מחפש כל אותן בעיות פוקוס התחילו מאז נטילת הגאודון בנוסף לבעיית עודף שומן בכבד ובעיות שינה חמורות שגם לא מאפשרות לי להגיע למצב של תיפקוד נורמלי כמו שציינתי יש לי את היכולת לעבוד יש לי כיוון בחיים אני יודע לכלכל את עצמי מבחינה כספית ויש לי יכולת כללית להסתדר בתאוריה כי אני יודע ומכיר את המערכת ואיך להתנהל בתוכה אך הפער בין למה שאני רוצה לעשות לבין מה שאפשרי הוא די גדול בעיקר בגלל התופאות לוואי של הכדור שתוקעות אותי במצב של חולמניות אי שקט ומעופפות תמידית אני בקושי מסוגל לנהל שיחה עם אנשים בקושי מסוגל לעבד כל פעולה במהלך היום בין אם זה לשחק במחשב לראות סדרות וסרטים או אפילו לצאת לסרט עם חברים ולהוסתובב בקניון הקרוב אלי שאלתי היא מה הוא הסיכון של הפסקת הכדור(עם וטיפול וייעוץ לא על דעת עצמי) כי נכון לעד היום איני מסוגל להיות מפוקס מספיק כדי לתפקד כמו בן אדם נורמלי ככה שהכדור כביכול מייצב אותי אך מונע ממני מלהשיג את מה שאני צריך שאלה חיים נורמטיביים. אני מאמין שהגעתי למצב בחיים שלי שהפסקת הכדור לא תגרום לי לאבד את מה שכן הצלחתי להשיג וזה את רמת השפיות שליוהמודעות עצמית שלי אך אמא שלי מפחדת מאוד שמא יהיו השלכות להפסקת הכדור ואני אמצא את עצמי באישפוז ככה שאני בעיקרון לוקח את הכדור לא בגלל הרצון האישי שלי אלא בעיקר בגלל ההתחשבות באמא שלי משהו שאני לא חושב שאני יכול לחיות איתו יותר כי אין לי ממש ברירה אלא לשנות פאזה שקיימת אצלי מגיל צעיר האם ישנו סיכון עד כדי כך גדול בהפסקת הכדור שיכול להפיל אותי למצב שאין חזרה ממנו?