התפרצות חד פעמית

בסעודת שבת האחרונה (זמן שלו ורגוע בביתנו), יצא לי להתפרץ בצורה לא ראויה, שאינני זוכרת את עצמי כך (אפילו אני נבהלתי מעצמי) זה לא היה על אדם מסוים, אלא בנושא מסוים שמאד מאד מאד חרה לי. הדבר לקח פחות מדקה, אבל ילדי נבהלו ואף חלקם דמעו.. מרב פחד. אבאלה. מיד אח"כ נשקתי אותם, ואמרתי שוב את דעתי בצורה נורמלית, והוספתי שאינני מתחרטת על מה שאמרתי אלא על הצורה בה הבעתי את הדברים. יש לציין שאני תמיד אמא רגועה ושלווה ויוצא שאני מרימה מעט את הקול לפעמים, אבל הכל מתוך שליטה ומתוך רצון מודע של חינוך ולא מתוך כעס פנימי. בעלי טוען שאני צריכה לעשות משהו כדי שלא ישאר לילדים טראומה לכל החיים מכך. האם הוא צודק? האם להעלות שוב את הנושא? (הם נרגעו תוך 3 דק' אח"כ) ואם כן, איך לעשות זאת? (שאלה נוספת: האם זה אומר שמשהו בנפשי מתערער, או שקורים דברים כאלו?)