שינוי התנהגות תינוקת בת שנה

גלי שלום, את מתארת מצב של פחדים התפתחותיים - שאופייני לגיל הפעוט - בד"כ מגיל 18 חודש - אך אופייני ביותר סביב גיל שנתיים - לכן גיל שנה - זה מוקדם מהצפוי - ובגלל שזה מוקדם אני מציעה כן לפנות לרופא הילדים המטפל בשלב ראשון לודא שאין סיבה רפואית לשינוי בהתנהגות . ולגבי המתוקה: הקושי בפרידה בבוקר בגן אופייני מאד לגיל שלה - מגיל 9 חודשים יש חרדת נטישה - וכל פרידה מדמות מרכזית בחייה - יגרום לבכי היסטרי (זהו גיל שבו לך מאד קשה ללכת לשירותים בלי שתבוא איתך כי אם את הולכת לשירותים ומשאירה אותה בחדר בלי שתראה אותך - יש בכי!). זה קורה כי תינוקות בגיל זה חושבים שאם החפץ נעלם להם הוא נעלם להם לתמיד ולא מסוגלים להבין שזה רק זמני. ולכן במקרה זה בפרידה בגן - צריך להגיד לה שאת חוזרת אחה"צ , ולתת לה נשיקה, להעביר אותה לגננת , וללכת(הדיבור איתה צריך להיות בטון מלא ביטחון - כיון שתינוקות יודעים לפרש את חוסר הביטחון שלנו ואז גם הם חסרי ביטחון !) . וכשאת חוזרת אחה"צ - להתחיל בנשיקה - ולהגיד לה "תראי, חזרתי! בדיוק כמו שהבטחתי לך הבוקר". כן חשוב לודא אצל הגננת - האם אכן אחרי תקופת הבכי הראשוני בפרידה - המתוקה נרגעת ונהנית במהלך היום(כפי שברוב המקרים קורה). לגבי הפחדים האחרים כגון רעשים חזקים , פחד מהאמבטיה וכו' - אלו בהחלט פחדים התפתחותיים אופיינים - במקרים אלה - חשוב לצמצם עד כמה שניתן את ההתמודדויות עם הגורמים המפחידים - למשל - אם יש רעש של מסוק בחוץ - לא עוזר להראות לה "הנה זה רק מסוק", או "הנה זה רק כלב שנובח" - אם נתאמת עם הפחד , והכלב באותו רגע יקפוץ ללקק או משהו כזה - הפחד יהפוך לפחד נרכש. יש לזכור כי במקרים של פחדים התפתחותיים - הם חולפים מאליהם. אך יש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות משהו אפילו שהיא מפחדת - כגון אמבטיה - במקרה זה חשוב שתגידי לה כשהיא באמבטיה - "אני יודעת שאת מפחדת, אז נעשה אמבטיה מהר" - ואכן יש לעשות מהר - ולהוציא אותה. אין טעם להגיד לה "את לא צריכה לפחד מאמבטיה" - אין לה שליטה על הפחד הזה - עבורה זה פחד אמיתי. ולגבי ההתארגנות בבוקר - כאן אינני מוצאת שהקושי שלה בהתארגנות עם האבא - אמור לשקף פחד התפתחותי - אלא יותר עניין של חוקרת גבולות - שגם אופייני לגיל - ולכן אני ממליצה שיהיו כמה בקרים ששניכם יחד תארגנו אותה - (אפילו שזה "ביזבוז משאבים" על הבוקר) - כך את משקפת לה שזה בסדר מבחינתך שאבא שותף להתארגנות בבוקר - ואחרי כמה התנסויות כאלה - אבא יכול לארגן אותה בבוקר לבד - גם אם זה ילווה בבכי. אם אתם תהיו עקביים במהלכים שלכם מולה - היא תבין מה מצופה ממנה(כלומר הגבול יהיה ברור ). בהצלחה!