נשיכות חוזרות אצל בני בן השנה ושמונה חודשים.

אמא מודאגת בוקר טוב, זה אכן מאד מתסכל שילד מביע את עצמו בנשיכות בייחוד שבנך הוא זה שהפך ל"נשכן התורן" בגן. אך חשוב להבין שזה חלק נורמלי לחלוטין בהתפתחותו ומאד מתאים לגילו שהינו תחילת "גיל המרד". מצאתי באינטרנט מאמר מעולה בשם "נשיכות בגנון ותורתו של ויניקוט לגבי תוקפנות" מאת נופר ישי-קרין ,פסיכולוגית מתחנת העמקים. אני ממליצה לך לקרוא אותו - התיאור שלך את בנך הנוטה לנשוך מאד דומה לתיאור שלה של פעוט נושך - כאילו אתן מדברות על אותו ילד. אנסה לסכם כאן את עיקרי הדברים.1. הנשיכות מתחילות בגיל מוקדם מאד כחלק מבדיקת הסביבה אצל התינוק. כאשר התינוק גדל הוא נעשה פעיל יותר וגם הכוח הגופני בנשיכה משמעותי יותר - ובהתאם מופיעות תגובות מהסביבה- המחזקות את הופעת הנשיכות. הפעוט נכנס לשלב המרדני -ובנך בדיוק מתחיל שלב זה - והוא נהנה מהתוקפנות ומהאיסורים שבעקבותיה. למעשה חלק מתקופת המרד נועד ליצירת "הנפרדות"של הפעוט או בקיצור "מי אני"- עם רצונות נפרדים מהסביבה. לכן הוא נושך, הגננת/הורים גוערים בו- וזה דוקא מחזק את תחושת הנפרדות שלו - ועל כך הוא שמח - אז הוא נושך עוד ועוד. לכן חשוב להתמיד בתהליך החינוך שלו - עד שהוא יפנים כללי התנהגות - זה תהליך שלוקח זמן וצריך לחזור עליו שוב ושוב.2. פעוטות לא פיתחו עדיין יכולת מלאה לאמפטיה אז הם לא מבינים את כאבו של הזולת. 3.פעוטות לא יכולים להתאפק- ולכן ינשך כי מתחשק לו ללא יכולת להתאפק. הוא ינשך כדי לקבל צעצוע מילד אחר, הוא נושך כביטוי לכעס למשל כאשר מתעלמים ממנו. הוא מבין את התוקפנות שלו באופן מאד בסיסי. התנהגות זו היא התחלה של התנהגות חברתית שעדיין אינה מעודנת כמו בחברת מבוגרים. בסופו של דבר - נשיכות הן חלק מהתפתחות נורמטיבית של פעוטים - זה לא אומר שכל הפעוטים יעברו את השלב הזה בדיוק - יהיו אחרים שיעברו את השלבים האלה למשל בהתקפות בכי "סתמיים", אך יהיו הרבה שינשכו ובמרוצת הזמן יהפכו הם להיות "הנשכן התורן" בגן. וכאן מגיע תפקידינו כהורים/תפקיד הצוות החינוכי. התגובה של הצוות החינוכי לנשיכות צריכה להיות כמו בכל מקרה בו פעוט עבר על הכללים. כלומר, יש להסביר את הכללים, יחד עם אכיפה של התנהגות נכונה. יש לשים לב שאין התיחסות ותשומת לב רבה במיוחד בעקבות הנשיכות,כדי שלא יהיה חיזוק להתנהגות הזאת. גם תשומת לב שלילית היא חיזוק. הפעוט אינו מבין את האופן החמור בו ההורה או הצוות רואה את הנשיכות.ניתן לנסות למנוע את הנשיכה - בכל פעם שהוא רוצה לנשוך - למנוע זאת ממנו-ואז הוא יפתח אפיק אחר להבעת תסכול. יש לשים לב שאין תגמול עקיף לנשיכות. למשל, אם הוא נושך , מרימים אותו על הידיים ונותנים לו חיבוק. צריך להרחיק את הילד ממושא הנשיכה ללא הרעפה מיוחדת של תשומת לב. אך חשוב מאד להפגין כלפיו חום ושביעות רצון - בכל זמן אחר. אין להעניש אותו - הפעוט נושך באופן נורמטיבי לגילו ובלי יכולת שליטה. -צריך לנסות ללמד אותו אחרת. כדאי לפנות ליעוץ פסיכולוג חינוכי כאשר הפעוט מביע אותות מצוקה שונים בנוסף לנשיכות החוזרות- ומרוב שהינו עסוק בכך - הוא לא פנוי למשחק וחקירה בגן. גם חוסר האונים שלכם בשלב התפתחותי זה , הינה בהחלט עילה מוצדקת לפניה לגורם מקצועי.בהצלחה!