רצון לחזור להיות כמו פעם

היי ד"ר, לפני כשלושה חודשים עברתי התקף חרדה ראשון בחיי-פשוט פחד היסטרי. לא הבנתי מה קורה איתי,הלכתי למרפאה, נרגעתי שם אחרי שעה שעתיים והביתה. לצערי הרב שאלתי שאלה בקבוצת רופאים בפייסבוק ותיארתי את התסמינים ושאלתי מתי הכל יעבור - ענתה לי מישהי שהיא לא רופאה "מי אמר לך שזה התקף חרדה בכלל" ומכאן - היסטוריה. אני בלופ של רופאים , כל פעם מציק לי משהו אחר, חושבת על כל נשימה שלי . התחלתי לקחת רסיטל לפני כחודש ואני פעם בשבוע בCBT. אני מתפקדת. הולכת לעבודה,עושה דברים בבית. יש שיפור ענק וזה בטוח - חזרתי לישון,פחות היסטרית ובוכה אבל...מציק לי שהמחשבות על החרדה עדיין בראש שלי, המחשבה שאני לא כמו פעם , לא אני. עדיין חושבת על הנשימה, על רופאים. האם לדעתך אם יש שיפור אני צריכה להמשיך באותה הדרך או שמומלץ לי לנסות היפנוזה? אני אדם שתמיד היה בשליטה, אהבתי לטייל ולעשות דברים ומהר מאוד איבדתי את זה (וגם לאט לאט חוזר...אבל לא כמו פעם) הCBT הגדירה את זה כחרדת בריאות, יום לפני ההתקף נבהלתי פתאום מנקודת חן שקיימת לי כל החיים , רצתי לרופאה על הבוקר ושעה לאחר מכן בעבודה קיבלתי את ההתקף. מצטערת על האורך , אבל האם ההיפנוזה גורמת להבין מאיפה הבעיה הגיעה ? **אציין שעד היום אני במלחמה פנימית עם עצמי האם זה חרדה או בריאותי..

היי ד"ר, אני בת 27. הייתי בתקופה מאוד מאוד לחוצה בחיים לפני ההתקף הזה. בגלל שהיה משהו מאוד ספציפי לפני (לילה קודם התחלתי להילחץ מנקודת חן שהייתה לי ולא ישנתי כל הלילה,באותו בוקר הלכתי לרופאה ושעה לאחר מכן ההתקף) אז המטפלת סימנה את זה כחרדת בריאות. אני חושבת שהכדורים תרמו יותר לעניין אבל מאוד מצפה כבר ליום שהמחשבות האלה על החרדה יורידו יותר מהתחושות,אז חשבתי שאולי יש שם עוד דברים שהציפו את ההתקף הזה ושאני לא מטפלת בהם כמו שצריך...