דיכאון וחרדה שלא עוזב
דיון מתוך פורום היפנוזה עצמית ופסיכולוגית
שלום דוקטור .. לפני שנתיים במקרה לגמרי התגלה אצלי גידול דרגה 1 במוח שנקרא גליומה עברתי ניתוח והוציאו את זה אם עושים לזה כריתה מלאה אז יש סיכוי שלא יהיה חזרה של התהליך .. היום אני בגיל 35 ונשוי ומאז הניתוח אני כל יום בוכה על מה יהיה אם יחזור יש לי ילדות קטנות שלידם אני עושה כאילו הכל טוב ואיך שהם הולכות לישון ישר מתחיל לבכות לא רוצה לראות אנשים ותמיד מרגיש שעולה הבכי ... לוקח ציפרלקס שלא ממש עוזר אני תמיד חושב על זה אפילו שאני אוכל או עובד וישר מתחיל לבכות מרגיש שזה גדול ממני .. אין לי יותר שמחת חיים כל יום הולך לישון מקודם מאוד ... ומרגיש שאף אחד לא מבין אותי באמת איך אני יכול לעבוד עם עתמי ולשנות מחשבה כי אני מרגיש שאני לא מצליח
שלום אברהם, אני לא יודע מדוע אך רק עכשיו (באיחור רב) ראיתי שאלתך. קבל התנצלותי הכנה, למרות שאין לי מושג איך ולמה זה קרה. באשר לשאלתך, מצער מאד לשמוע על הקשיים הריגשיים איתם אתה מתמודד בהווה, בעקבות מה שעברת. כמובן, שההמלצה הגורפת היא להתמקד בהווה, להתחבר ל"הכרת הטוב" והתקווה (המאד מבוססת ואמיתית לגביך) שהצלחת להתגבר על מחלתך השייכת כבר לעבר, המתרחק והולך !! אני מבין קשייך וחרדתך שהועצמה ללא הצדקה מציאותית, קרוב לודאי, אך כדי להתמודד איתם ראוי וכדאי שתפנה לקבלת ייעוץ או טיפול פסיכולוגי, אם במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך, או באופן פרטי. תשובה בפורום או התיחסות בפורום בלבד לא יכולה כנראה להספיק. בהצלחה
מנהל פורום היפנוזה עצמית ופסיכולוגית
