רגרסיה נפשית-טיפול???
דיון מתוך פורום היפנוזה עצמית ופסיכולוגית
איך מתמודדים עם רגרסיה נפשית לאחרונה דברים בחיי במס' חודשים הביאו אותי במדרון מהיר ובלתי ניתן לעצירה לאותם דפוסי התנהגות, חשיבה, תחושות,רגשות, מעשים..של לפני 6 שנים!!!! מכל הבחינות חזרתי לאותה נקודה )שם התחלתי להתמודד עם עניין הדיכוי והחרדות בנפש..( ומאז עברתי כל כך הרבה שינויים.. ופתאום בחודשיים האחרונים כאילו הכל הכל הכל הלך לאיבוד )גם מה שחיצוני וסביבתי וגם מה שבתוכי - שיוצר ביצה ותרנגולת להמשך התדרדרות..( כאילו העירו אותי מחלום ארוך שהוא היה ה6 שנים האחרונות..כאילו הן בכלל חא התרחשו... לא הזכרונות לא התובנות לא החוסן לא הלמידה לא ההתבגרות לא הרצונות לא האישיות שנבנתה .. הכל אבד כהיה כלא היה. זה מפחיד!!!!!!!! האם איבדתי לחלוטין הכל ????? כמו אמניזיה... האם הדרך להילחם בזה היא באמת להתחיל מאותה נקודה של לפני 6 שנים?!? ההגדרה לרגרסיה נפשית היא מדוייקת למה שקורה איתי בחודשיים האחרונים : פסיכואנליזה, רגרסיה או נסיגה היא מנגנון הגנה בו האדם חוזר להתנהגויות המאפיינות שלב מוקדם יותר בהתפתחותו, בו הוא חש נוחות וביטחון רגשי. הדבר עשוי להתרחש במצבים בהם האדם חש משבר מסוים בשלב ההתפתחות שלו, חוסר ביטחון וקושי להתמודד באופן המקובל והתואם את שלב ההתפתחות הבוגר יותר בו הוא נמצא כרגע. לפי התאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד, הדבר קורה כאשר עולים למודעות דחפים ומחשבות שהאדם חש חרדה רבה מולם ומתקשה להתמודד איתה, ולכן הוא נסוג לאחור, לשלב מוקדם יותר בהתפתחות, בו הוא מדחיק דחפים ומחשבות אלו אל הלא-מודע, ויכול לחוש יותר ביטחון. ** מי יכול לעזור לי להשתקם מהמצב הזה בטווח קצר ומהיר? אם זה בכלל אפשרי.. אנא הציעו לי עזרה שאינה כוללת טיפול פסיכולוגי ארוך ומייגע (שמעולם לא עזר לי גם בעבר ולהפך( רוצה את החיים שעבדתי עלייהם עד לאחרונה בחזרה..רוצה להילחם על החיים שלי על עצמי ואין לי כוחות להתחיל מאפס..מתגעגעת לחיות שלי שהייתה בי עם כל הקשיים. מפוחדת עד אימה. לא רוצה להתחיל מאפס שוב.. לא רוצה שייעלמו לי ה6 שנים האחרונות כלא היו... הצילו.. הפנו אותי למה שצריך אני מתדרדרת עמוק מרגע לרגע ושוקעת בייאוש והלכאה עצמית על מצבי
למפוחדת עד אימה מעציב מאד לקרוא תיאורך ולהבין מצוקתך הרגשית - נפשית הקשה. ויחד עם זאת, לאחר כ-47 שנות ניסיון של עבודה מקצועית כפסיכולוג, אני מרשה לעצמי לומר לך, ש : 1. כל עוד נשמה באפינו יש סיכוי ודרך להיטיב מצבנו ולשפר תחושתנו. לרוב זה ניתן להשגה בעזרת טיפול פסיכולוגי ממוקד ותכליתי (לעיתים יש גם צורך לתמיכה תרופתית זמנית) ולאו דווקא ארוך במיוחד. 2. גם אם מתרחשת לעיתים מעין תחושת "נסיגה", אין מקום וצורך להתרשם ממנה יותר מידי. 6 שנות חייך המלוות בוודאי בלמידה והתפתחות אישית כלשהי, אינן נעלמות והן תמשכנה להיות שלך וחלק ממך ואישיותך על כל מה שהפקת מהן. 3. גם אם טיפולים פסיכולוגים בעבר לא הועילו במיוחד זה לא אמור לייאש אותך שכן מניסיוני יש לעיתים די קרובות תרומה מצטברת של ההתנסויות הטיפוליות שצברת. 4. ממליץ מאד שתיפני לטיפול פסיכולוגי, במסגרת קופת החולים אליה את שייכת.
מנהל פורום היפנוזה עצמית ופסיכולוגית
