אשמח לקבל תגובות כיצד מתמודדים?

ועמל כל חייו, על מנת שאנו ילדיו נזכה לחינוך ראוי ונצליח. אבי תמיד נתן לנו דוגמא אישית והיווה דמות וסמל עבורנו הילדים וגם הנכדים. במהלך ארבע השנים האחרונות , בהדרגה , אבי הפך לאדם סעודי, אינו מסוגל ללכת, מכוון שאין לו סחוס בברכיים, מאבד אט, אט את ראייתו (כבר אינו רואה באחת מעיניו) והדבר הקשה ביותר הינו איבוד הזיכרון בעיקר לטווח הקצר. דבר הגורם לו לחזור ולשאול את אותה השאלה מספר פעמים, לא לזהות אנשים קרובים ולעיתים אפילו לשכוח את שמותינו. אבי סובל כאבים וחולשה וער למצבו, לכן לעיתים קרובות בוכה, למרות שאינו מתלונן. הקושי הגדול ביותר שלי הוא לראות את אימי שמטפלת באבי במסירות ובאהבה רבה (יש לו מטפל, אך הוא מוכן רק שאימי תעזור לו לאכול, להתלבש ותעזור לו), הדבר מתיש אותה פיזית ונפשית ולמרות שאנו הילדים מנסים לסייע ככל יכולתנו, עדין קשה לראות הורים כל כך איתנים שהופכים לחלשים ונזקקים כל כך? מה עושים? האם יש דרכים לסייע לאבי על מנת להקל עליו מבחינה רגשית, אילו פעולות אנו יכולים לעשות על מנת שיסכים לקבל עזרה מאחרים ולסייע לאימי בקבלת מצבו של אבי שהולך ונעשה מורכב וקשה מיום ליום?