גורמים סביבתיים טופלו. דכאון נותר בעינו

אני כיום בן 43. ב-2001 עברתי אירוע במקום עבודה שהתחיל כהפרעות שינה ונגמר בתלות מוחלטת בתרופות שינה. למרות שהאירוע טופל בהצלחה לא הצלחתי לטפל בבעיה עצמה. תחילה קבלתי שילוב תרופות שינה והרגעה ועם ירידת השפעת התרופה הייתי מקבל תרופות אחרות כל פעם. בגלל התורים הארוכים לרופא, הייתי מבלה עד חודש ללא תרופות וזה גרם לסימפטומים מוזרים: הייתי כל הזמן בויכוחים עם אנשים ולא הבנתי ממה. אנשים קטנוניים היו מתרגזים ומתווכחים והמעגל נמשך. כמעט ולא ישנתי ונעשיתי עצבני ואפילו מאוד אלים. אלה לא היו סימני ההתמכרות כי הם לא נעלמו עם הפסקת התרופה, ואף החמירו. נותרתי שנתיים במצב כזה. לאחר טיפול במירטזאפין חזרתי לחיים נורמליים. כעת אני נוטל רק רבע כדור (כמעט 9 מ"ג) וישן שינה תקינה. למרות הקטנת המימון, איני יכול להפסיק את התרופה. התוצאות אינן תמיד זהות: סימפטומים יכולים לחזור אחרי שנה, יכולים לחזור בהדרגה או מיד. לפעמים השינה נעשית שטחית ואני ישן כל הזמן ללא סיפוק. לאחר כמה נסיונות של הפסקת התרופה התגובה נעשתה יותר מהירה ויותר תוקפנית. אני מגיע למצב של שינה בשעות הבוקר. ואז גם בשעות כאלה מופיעות שוב הפרעות שינה ואני ישן בשעות אחרות וחוזר חלילה. אני יכול להירדם ולהתעורר מספר פעמים בכמה דקות אבל בסך הכל סך זמן השינה הוא פחות משעתיים, ואז מופיעות תופעות לוואי אחרות, כמו צניחות לחץ דם, פרפורים, זיעה קרה והתעלפויות. הרופא אמר שזה דכאון על רקע נפשי ואין תועלת בבדיקת מעבדת שינה. האם יש עילה לדבר והאם טיפול ביופידבק קיים לכך? האם הוא זמין בקופות-החולים? תודה.