מחלות כרוניות לא מרפאים בעזרת תרופות

שלום ד"ר אבירן, חשוב לי כרופא להעלות בפני קוראי הפורום סוגיה חשובה: הקלות הבלתי-נסבלת שבה רופאים "קונבנציונליים" המטפלים במחלות כרוניות היום נותנים טיפול תרופתי, כאשר כמעט בכל המחלות הכרוניות (לרבות סוכרת, לחץ דם ועוד) אפשר להירפא רפואה מלאה בלי שום טיפול תרופתי! השינוי הנדרש הוא באורח החיים, וזה צריך להיאמר בקול גדול. השינוי הוא לרוב בעיקר גופני: אכילה פחותה, ללא מזון מעובד, בלי מוצרי חלב, בלי מזון תעשייתי, עם כמה שיותר ירקות ופירות ופעילות גופנית. ברוב המקרים - הריפוי הוא מלא. חשוב לציין שיש פציינטים רבים שאינם מוכנים לשנות דבר באורח חייהם, וזו אכן בעיה - ושם אולי טיפול תרופתי נדרש, אבל בשאר המקרים - לא צריך תרופות. התרופות לא פותרות את הבעיה, הן מכסות את הסימפטום. ראית פעם פציינט שנרפא ממחלה כרונית כתוצאה מתרופה? אני מניח שלא. אם הדרך לא עובדת, למה ממשיכים בה? חשוב שבכל תחילת מפגש בין רופא לפציינט האמת הזו תיאמר ותינתן לפציינט אפשרות הבחירה בין החלופות: הדרך הקשה והעקבית של שינוי הרגלי חיים והפחתה עד הימנעות מתרופות או הדרך הקלה והמסוכנת של הסתמכות על תרופות בלי שום שינוי הרגלים. האם את נוהגת כך? האם רופאים למחלות כרוניות נוהגים כך ברוב המקרים? אשמח לשמוע תגובתך. בברכה, ד"ר א.ר (בכוונה אינני מפרסם שם מלא, שלא ישתמע שאני מנסה לשווק משהו)

שלום שוב, מעריך מאוד את תגובתך המהירה. אני בכל זאת מעדיף לא להזדהות בשמי המלא. התמחותי היא ברפואת משפחה, וכמו-כן בעל תואר שני ברפואה סינית, אבל כאמור - בואי נשפוט דברים לגופם ולא לגופו של אדם. אני לא הסיפור כאן, אלא הטיעון שאני מעלה. אני רוצה לסייג: 1. הרפואה המערבית כיום נפלאה בכל הקשור לטכנולוגיה רפואית, כירורגיה ורפואת חירום. אין מחלוקת על כך שבפציעת טראומה עקב תאונה למשל, יש ללכת למיון ולמחלקת טראומטולוגיה ולעשות כדברם. ברור שאין כאן קשר לשינוי הרגלי חיים או לנטילת ויטמין כזה או אחר. 2. יש אנשים רבים לצערי שאכן לא מוכנים לשנות את אורח חייהם או שמגיעים לרופא במצב גרוע בדקה ה-90, וכאן לעיתים נדרש טיפול תרופתי להתמודדות עם המחלה הכרונית. אבל: מניסיוני הרב ומבדיקה אמיתית ונטולת פניות של מאות רבות של מטופלים, יש בעיה חמורה ברפואה המערבית והיא: היעדר יכולת לרפא מחלות כרוניות (לחץ דם, סוכרת, דלקות מפרקים, בעיות עור ועוד). הבעיה, להבנתי, נובעת מכמה גורמים: היעדר ידע תזונתי של הרופאים, חשש מאי-הליכה בתלם והצעת הצעות שאינן נהוגות בפרדיגמה השלטת, לחץ של חברות תרופות ומנהלי מרפאות ועוד. אם דרך מסוימת כושלת ויש טובה ממנה, אני מצפה מרופא אמיתי ללכת בה. אני מצפה מרופא סוכרת או לחץ דם למשל, במעט הזמן שיש לו, להבהיר באופן חד-משמעי שתרופות לא מרפאות אלא רק מקלות סימפטומים ויש להן תופעות לוואי. האם אדם שנוטל תרופות להורדת לחץ דם פתר את הבעיה שבגינה לחץ הדם שלו הוא 150/110? לא. האם אדם שנוטל אקמול פתר את הבעיה שבגינה נוצר כאב הראש? לא. וכן הלאה והלאה. כאשר בבית יש אשפה וריססנו מטהר אוויר, לא פתרנו את הבעיה ונצטרך לרסס שוב בעוד מספר שעות, והאשפה רק תירקב ותסריח עוד יותר. כך בדיוק קורה עם רוב התרופות. הן לא מסלקות את גורם המחלה מהגוף. הדבר הזה חייב להיאמר לפציינט, וכמובן שהבחירה בסופו של עניין תהא בידיו. וכן, חד-משמעית: אפשר לרפא מחלות כרוניות בעזרת שינוי הרגלי חיים בלבד. כל דבר אחר הוא בגדר כיסוי סימפטום. חשוב שפציינט ישמע את זה באופן מפורש. לצערי, רופאים רבים, עם כל הרצון הטוב, לא מציגים זאת כך. אני לא מכיר הרבה רופאי עור שמציעים לפציינטים את ההזדמנות להירפא בעזרת הימנעות ממוצרי חלב ופיחות במזון חומצי. הרוב שולחים את הפציינט לבית המרקחת, וזה חבל. זו דוגמה קטנה. יש עוד מאות. יש המון ספרות מקצועית וניסיון קליני בנושא הזה. רופא שבאמת רוצה לרפא ומחפש את האמת ילך בדרך זו, והתרופות יהיו עבורו מוצא אחרון או טיפול תומך ראשוני במקרה של סכנה ממשית לפציינט עד איזונו. מקווה שהנקודה ברורה. בברכה, א.ר