ד"ר ברק-אשמח לדעתך על הדברים.

לא יודעת אם את מכירה את הספר "בריא לתמיד" של ד"ר היימן וד"ר ליפוניס. ספר מעניין ביותר,הקטע הבא הינו מדף 37 בפרק 2 (מיתוס ראשון: הרופא יודע הכי טוב) קטע שלישי: אנו נתקלים ללא הפסק באנשים שקיבלו טיפול לא ראוי בתרופה שאינה מתאימה להם. אחת מהן היא לורה. לורה אישה צעירה אם ל- 3 ילדים, שלפתע החלה לחוש בעצבות מתמשכת ובלתי מוסברת.הסתבר שהסיבה לכך היתה תת-פעילות של בלוטת התריס.לאור האבחנה, הרופא רשם לה תרופה הנקראת אלטרוקסין שאותה היא נוטלת במהלך 3 השנים האחרונות. הרופא אמר ללורה שהתרופה פועלת היטב מפני שעל פי בדיקות הדם שלה הרמה של הורמון הבלוטה בדמה, נורמאלית. עם זאת בדיקת דם נוספת הראתה שרמת ה- T3 היתה נמוכה ביותר וזאת היתה הבעיה האמיתית שלה. הרופא של לורה נתן לה טיפול למצב שהוא מדד בצורה שגויה. הוא סבר שאם לורה תיטול את האלטרוקסין,גופה יווסת את עצמו והיא תבריא.אך גופה של לורה לא הפך את ההורמון הסינתטי לצורה הפעילה שלו T3,ההורמון שבו הגוף משתמש בפועל. הפתרון למצב הזה הוא לתת תרופה שמכילה את הצורה הפעילה (T3)של הורמון התירוקסין, כגון ליותירונין ואחרות. מדוע הרופאים רושמים את התרופות הללו לעתים רחוקות? מפני שהם חונכו להאמין שאלטרוקסין מהווה את הטיפול הראוי לתת-פעילות של בלוטת התריס ומסתבר שלא כך הוא הדבר. רק רופאים מעטים גם מתחקים אחר הסיבות האפשרויות למצב של תת פעילות הבלוטה, כגון חסכים תזונתיים או תרופות העלולים לפגום בתפקודה של בלוטת התריס ומטפלים בגורמים אלה ,לפני שהם רושמים תרופות. למעשה קיימת מעין "מגיפה של רישום מרשמים" באופן כמעט אוטומטי. אנו לא מתכוונים רק למתן של יותר מדי אנטיביוטיקה ממשפחת הפניצילינים,אנו מתכוונים גם לתרופות האנטיביוטית מהדור השלישי, פצצות רבות עוצמה אלה,מסוגלות להפיל גם סוס במשקל של 550 ק"ג...