מרגיש במצוקה וצריך עצה

שלום, אני בן 34, גיי,מאחורי כמה מערכות יחסים ארוכות יחסית, כעת אני נמצא בשלהי מערכת יחסים נוספת (כך נראה). אני עובד, אקדמאי ויש לי בעיה, שאילולא האנונימיות כאן לא הייתי מעז להעלות אותה על הכתב או בע"פ. אני חושב, או מרגיש שאני מכור למישהו. המישהו הזה בסביבות גיל ה-50, ומתנהלת בינינו מערכת יחסים בדס"מית שקטה ולא רשמית, כאשר אני בתפקיד הנשלט. כתבתי שאני מכור כי אני מרגיש שהרצון שלי להיפגש איתו משתלט לי על החיים, ומפעם לפעם אני עובר גבול ועוד גבול בקשר הזה. אפילו בגדתי פעם אחת כדי להיות איתו, ואני מסכים לעוד ועוד דברים - חשוב לציין שהכל ספוי, בטוח ובהסכמה ולא נכפה עלי כלום. לקראת הפגישה איתו אני מתרגש וב"היי", אחרי הפגישות איתו אני שבר כלי. מרגיש ריקני, כואב נפשית, לא יוצלח, עלוב. אני מרגיש שאני עובד על עצמי - כאילו אני מבקש לנהל מערכת יחסים אמיתית עם בני גילי, אבל בפועל נמשך להיפגש איתו מתוך כוח פנימי שאני לא יכול להשתלט עליו. לעיתים מאוד רחוקות מתגנבות לי מחשבות טיפונת מאיימות ומפחידות בסגנון - "למה לי החיים האלה בצורה הזו". הגרוע ביותר זה שאני לא יכול להפסיק. לא משנה מה ניסיתי ומה עשיתי, אני לא מצליח לנתק את עצמי מהרצון החוזר הזה להיפגש איתו. והפגישות איתו באות על חשבון הזמן הפנוי שלי, על חשבון פגישות עם חברים אחרים, על חשבון דייטים אפשריים, וכפי שכתבתי - פעם אחת על חשבון הבן זוג. אני מבין שכלית שזה קשר רע, בעייתי, שההשלכות שלו הרסניות כלפי, ועדיין אני לא מצליח להפסיק אותו אחת ולתמיד. בבקשה, צריך עצה או עזרה, או לפחות להבין מאיפה להתחיל לחשוב על המקום בו אני נמצא ואיך אפשר לשנות כיוון. המון תודה.