דימוי גופני נמוך, חוסר ביטחון וזוגיות

היי, כל חיי ירדו על איך שאני נראית. מיסודי, תיכון, צבא, אוניברסיטה, גם הערות ברחוב, במשפחה המורחבת..זה היה על המשקל. כמו כן, בבית לא היתה לי יותר מידי תשומת לב. מבחינה לחזק לי את הביטחוןהורי תמיד היו עסוקים וטודים בחיים ובאחותי עם הצרכים המיוחדים. תמיד רבו בינהם ואבא היה דואג לא להיות בבית בגלל אחותי. הוא גם די מנותק ממני כאילו אמא שלי אשמה שנולד ילד כזה ואני הבת שלה ולא שלו. הוא תמיד אומר לי לכי לאמא שלך. הוא גם היה לועג לי ומאוד מאוד קשה איתי. בקיצוור אני עכשיו גדולה אבל עדיין סוחבת את החוסר ביטחון. זה לא משנה אם אני נמצאת בסביבה שיחמיאו לי על איך שאני נראית וזה לא משנה שבחורים נתחילים איתי ומסתכלים עליי ברחוב. זה תקוע השנאה העצמית אני כמובן מדברת על אינטימיות עם גבר. זה משהו שמאוד קשה לי. כשיש בחור בקרבתי זה מכניס אותי לסטרס לפעמים גם הם מעבירים ביקורת על המראה וקשה לי. אני בפחד שיראו אותי עירומה וכאילו מפחדת שיגיו משהו. כל נגיעה תקפיץ אותי אם זה בא מיוזמתם ולא מיוזמתי. אני מרגישה שאני לא חושבת על מין ולא רוצה את זה ואני לא מבינה למה? ותמיד נוצר קצר כשאני עם בחור והוא נוגע בי אני תמיד לא רוצה. תמיד חושבת שאני מכוערת ומשווה עצמי לאחרות ואומרת שבטח הוא ילך.. מרגישה לא מושכת. כשאין בחור אני בסדר נוח לי שלא נכנסים לי לטריטוריה. גם כשהם יוזמים נשיקה בדייט אני אף פעם לא רוצה. אני מרגישה שאני בעצמי נהייתי ביקורתית גם על איך שהם נראים הכל מגעיל אותי. אף פעם אין לי חשק ואין ל בטחון שאוהבים אותי או שרוצים אותי. אני בכלל חושבת איך אנשים ישנים יחד ומתנשקים בבוקר?- יש ריח מהפה . שיערות ברגליים מתישהו צומחות ויש קוצים.. יש ריח זיעה ותכלס אי אפשר להיות טיפ טופ כל הזמן. השאלה איך אני משתחררת מזה? האם פשוט לעזור אומץ ולא להעלב מהערות של אנשים? מנגד יש דברים שאני לא מצליחה כמו למשל שאין לי חזה בכלל זה מוריד לי את הבטחון לגמריי זה כאילו אני עם פגם לא מפותחת. קשה לי לאהוב את עצמי. ואני לא מצליחה לשכנע את עצמי שזה בסדר ככה או שזה מה יש. זה כמו פגם במיניות. אני יודעת שאני צריכה להתבגר אבל.. דווקא אז זה בא ממבוגרים ההערות אפילו באוניברסיטה או ברחוב.