כותב שוב ושוב ושוב ואין פתרון לבעיה

אני כמעט בן 40 נשוי עם ילדים. בענייני מין היו בין אשתי וביני פערים אדירים ואני הייתי מבקש ומכוון להרבה דברים שמגרים אותי נורא ואותה פחות. למשל, דיבור גס. פלרטוט מרומז לפני המיטה ותוך כדי, לבלוע לי את הזרע, בגדים (אפילו יומיומים) שמגרים אותי, מין אנאלי, לעשות סקס באור מלא ובכלל תדירות המין שמעולם לא תאמה את הרצונות שלי. ברור לי שכל אחת שונה ברצונותיה ואחרי 14 שנה של זוגיות כדאי להתחיל להשלים עם מה שיש...אני באתי אחרי זוגיות עם מישהי שמתבשמת ומתאפרת בצורה שהטריפה אותי (אשתי לא אוהבת את הריחות שמגרים אותי), שגם אחרי 2 שנות זוגיות קיימנו יחסים פעמיים ביום כמעט כל יום, שלא הייתה לה בעיה לבלוע לי את הזרע גם אחרי מין אנאלי. כלומר, מישהי שאשתי אפילו לא מדמיינת כמה היא רחוקה ממידת הנעליים של הקודמת... היינו בטיפול זוגי מיני והצפנו את הפערים, ואפילו העלתי כמה פעמים שאלות בפורום זה. עם גל הקורונה פסקו הטיפולים ואנחנו כבר לא בטיפול יותר מחצי שנה. אחד המסרים העיקריים שלקחתי איתי מהטיפול הוא לא ללחוץ. ואכן הפסקתי ללחוץ ולבקש כל מיני דברים במיטה. פשוט הבנתי שלא משנה מה יקרה ומה אעשה, אשתי לא זו שעונה על הצרכים המיניים שלי ולכן, כדאי לדכא את הרצונות ולקבל את מה שיש. היום בשיחה שגרתית, אשתי שאלה אם אני מרגיש שינוי? היא אמרה שבא לה יותר כי אני לא לוחץ. האמת שזה נכון, אבל בזה זה מסתכם. לא רציתי לבאס ולהגיד לה שגם יכלה להתאמץ קצת אבל לא רציתי לתת לה ברקס על משהו שהיא מרגישה כשינוי חיובי. מבחינתה, בא לה יותר סקס מבחינתי, עוד סקס איתה או אוננות זה אותו דבר. אין ריגוש. היא לא מעוניינת לחזור לטיפול כי החוויה של המפגשים עם המטפלת היו לה קשים מדי. האם אני צריך להמשיך טיפול מיני בעצמי או טיפול פסיכולוגי אולי בהיפנוזה כי ברור לי שמאחר והיא לא מעוניינת לבוא לקראתי ברצונותיי, כדי לקיים את רצונותיה לאןרך זמן אהיה חייב איזהשהוא דיכוי לחלומותיי ומאוויי.אז מה עושים?