פחד ממגע ומין

הי, בשלב בחיי הבנתי שזו הבעיה שלי כלומר אף פעם לא אהבתי שנוגעים בי. בחורים תמיד מחפשים קרבה שכזו כבר בפגישה הראשונה. 100% מהם רוצים נשיקה על הפגישה הראשונה ואני לא. אני גם מרגישה לחץ מיני. לכן כל הפגישות שלי מסתיימות אחרי 4 מפגשים בלי כל מגע כך שאין לי ניסיון. אני פשוט יודעת שאני לא מסוגלת לשכב איתם ולא להתמזמז. אני כבר לא סגורה אם זה מחוסר משיכה, עניין או מתן אמון. מגיל 18 היה עליי את הלחץ של "הבתולה" זה התחיל בצבא ( בסיס של בנים) שכל הזמן שאלו אם אני.. נוצרה בושה מאז אני מתחפרת בזה זה גם מה שקרה שהמפגשים עם בחורים קצרים כי אני התביישתי שידעו וכמו שכתבתי הרגשתי לחץ ואני בכלל לא בטוחה שאני רוצה את הקשר מה שיצר מצב של פערים וברחתי. בשלב מסויים הגעתי למסקנה שאין טעם לצאת עם גברים כי אני לא מסוגלת ככה פשוט התנזרתי. לא לחוץ לי היה חבר והשנים עוברות.. אני בת 40 עוד מעט. אני בת להורים פרודים עם מריבות עד להודעה חדשה כך שנישואין זה לא פקניק אני יודעת ולא גדלתי בבית עם אחים. מצד שני קשה לי רגשית למצוא משהו שמתאים לי שיכול להכיל את מה שאני עוברת בחיים לבני 24-26 יש רק זיונים בראש ומסיבות והסיפור שלי הוא קצת אחר, תמיד הייתי ילד הורה מה שנקרא.. אני בת 39 בלי ניסיון בכלום!!! היו לי תקופות ארוכות של לחצים נפשיים שלפעמים לא רוצים חבר אלא להיות לבד כי זה לא פייר ל העמיס על חבר בעיות( אגב תמיד חברות אמרו שאני דווקא צריכה חבר בשביל זה) ואין חשק למין גם כשאין חבר. מה שעוד יותר הוסיף למעגל הנזירה. אני מרגישה גם סוג של אי נעימות כשמישהו מתקרב אליי ברחוב או שרוצים להכיר לי מעין בחילה. אני לא יודעת למה אני ככה אבל יש לי חרדה. ניסיתי לחשוב על זה ואני חושבת שמעבר לקושי רגשי שיכול להיפטר ברגע שמוצאים את הנכון, אני חרדה מאינטימיות גופנית חלקה מתקשר לפן של ביטוי רגשי כמו נשיקה! שכולם מנשקים אבל לי זה משהו מאוד אינטימי. אני לא עומדת בסטדנרטים החברתיים. לא נראה לי שחודש עם בחור ואוכל לשכב איתו. זה גם למה אני לא מנסה כי זה מהר מאוד יוביל לפרידה. מצד שני אני לא אוהבת את עצמי היה לי המון שנים קשה עם הגוף שלי ועדיין מול בן זוג אני אאטם. אני לא נהנית ממגע בחיים לא אלך לעיסוי ומגע גופני זה לא קטע מענג אצלי.אם יש לי עם מישהו חיבה ואמפתיה ( לאו דווקא בן זוג) אז אני יותר משוחררת אבל עדיין הגוף מכווץ ואני לא יודעת אם זה מבושה מהגוף שלי. אני לא מבינה למה אין לי ביטחון עצמי ולמה אני לא משוחררת. דבר אחרון באמת שזה משהו שהלחיץ אותי זה האקט עצמו שנשמע לי ששני הצדדים סובלים. אני לא רוצה סרוגייט או טיפול פסיכולוגי כי אין לי שנים לבזבז על זה וזה יקר מאוד עבורי כלכלית. ואני מפחדת לצאת עם בחורים כי זה פשוט מוציא אותי משלוותי ברגע שיש לי מישהו. סליחה על האורך אבל את חושבת שזה נגרם מהטרדות מיניות?